מאמרים וטורים

למה פניציה כן ודוד ובניו לא?

אם לא נדאג לעסקים הקטנים, מי ידאג לנו, כשנצטרך?

שמתם לב שבעוד העסקים הגדולים בצמרת המגזר העסקי  בישראל משגשגים, שאר העסקים הקטנים והבינוניים משתרכים הרחק מאחור?

אין מדובר בתופעה חדשה, אלה במגמה המאפיינת את המגזר העסקי מזה שנים רבות.
כאילו יש כאן 2 ישויות נפרדות לחלוטין, ישראל של עסקים גדולים ומשגשגים, מקור לגאווה לאומית וישראל שנייה, עסקים קטנים ובינוניים הנאנקים תחת  נטל המס, ההרעה במוסר התשלומים של לקוחות והתייקרויות בתשומות הייצור.

הפער הזה, אינו מקרי, הוא פרי מכוון של מדיניות ממשלתית , לפיה מתמקד הסיוע הממשלתי למגזר העסקי בעשירון העליון של החברות בישראל, היינו ל-52 חברות בלבד, המקבלות 93% מתקציב הסיוע למגזר העסקי.

מתוך אותן 52 חברות, זוכות 5 חברות המהוות את המאיון העליון של המגזר העסקי בישראל בכ- 72% מסך הטבות המס שמעניקה המדינה למגזר העסקי.

מיהן אותן 5 חברות? ניתן להעריך שאלה אותן חברות שהמדינה לוחצת לאשר להם תספורת של 70% בחבות המס שלהן למדינה, במסגרת חוק הרווחים הכלואים.
כלומר, מדובר על טבע, צ'ק פוינט, אמדוקס, ישקר ואינטל.   
ראו טבלה...

קל לדמיין עד כמה צמאים מאות אלפי העסקים הקטנים והבינוניים בישראל לתספורת של 70% בחוב שלהם למס ההכנסה.
מדובר על הטבה של מעל 25 מיליארד ₪ ל-5 חברות גדולות ומבוססות. 
מה תעשה זריקת מרץ של 25 מיליארד ₪ לעסקים הקטנים והבינוניים?

ההקצאה המעוותת הזו של הטבות המס, רובן ככולן, לטובת המאיון העליון של החברות בישראל, מתיישבת היטב עם האידיאולוגיה הכלכלית הניאו-ליברלית של הממשלה, לפיה יש להתרכז ביצירת תנאים אופטימליים להצלחת המאיון העליון, עסקים ופרטיים, בישראל.

המודל מניח ששיגשוג כלכלי בקצה העליון של הפרמידה יחלחל למטה, עד לכיסו של כל אחד מאיתנו.
זה לא קרה בפועל. לא כאן ולא בארה"ב, בריטניה ומדינות רבות נוספות שאימצו את אותו המודל.

כישלון המודל הניאו-ליברלי טמון בטבע האנושי, בתאוות בצע ובחוסר רגישות חברתית קיצונית.
המודל לא חזה שצמרת הפרמידה, במגזר העסקי והפרטי, תרצה עוד ועוד לעצמה ותהפוך את מה שאמור היה להיות חילחול של עושר וכסף למטה, לזרזיף לא משמעותי, עד כדי זניח.

לא מספיק שהוכתר מנצח ברור במירוץ לעושר וסטטוס, הזוכה, היינו ה-1%, מעוניינים שזה יהיה בנוק-אאוט ואם אפשר – בסיבוב הראשון.
התיאבון לכוח, לכסף ועוצמה הפך לבלתי מרוסן. 

אין מה להאשים אותם. לו אנחנו היינו במקומם, היינו נוהגים בדיוק באותה הצורה. 

האופי האנושי, הוא אוניברסלי.

דווקא בכך, בהקצנה הזו, בזילזול, חוסר האכפתיות וחוסר ההבנה אודות התלות ההדדית בין כל מרכיבי המערכת הכלכלית, נעוצים זרעי הפורענות שיגרמו להרס המודל הניאו-ליברלי, ששירת את המאיון העליון בהצלחה כה רבה במהלך העשור האחרון.  

בגלל הטבע האנושי האגואיסטי ותאוות הבצע, מאופיין המודל הניאו-ליברלי ביצר הרס עצמי, כלומר – הוא יביא על עצמו את כיליונו שלו.

ומה עם הטענה שגם החברות הגדולות תורמות לכלכלת ישראל ושאסור לפגוע בהן?
יש מידה רבה של צדק בטענה, אבל כלכלה בריאה ממש לא יכולה להתבסס על 5 עסקים גדולים ומשגשגים. החוזק של גרמניה, המצוייה בלב המשבר האירופאי, הוא במה שנקרא SMB, כלומרSmall & Medium Businesses.

מגזר עסקי הבנוי ממאות אלפי עסקים קטנים ובינוניים מסוכן פחות ויציב יותר משפיץ של 5 חברות בלבד, מוצלחות ככל שתהיינה.

רק אם נשתנה בעצמנו ונתקשר בערבות הדדית בינינו, יימצא האיזון הנכון בין כל מרכיבי  המערכת הכלכלית והחברתית.

כשדאגה, איכפתיות, התחשבות הדדית והעדפת האינטרס הכללי על פני האינטרס הפרטי, מושלים בכיפה, כל הצדדים יעשו את המיטב כדי למצוא את האופטימום. 
לא בכפייה, בדיוק להיפך, מתוך תחושת שליחות ואמונה כי רק בחיבור בינינו טמונים זרעי ההצלחה.

דאגה לחלש, במקרה הזה לעסקים הקטנים והבינוניים בישראל, תשתלם גם כלכלית ותחזיר את האמון של מרבית האזרחים בשיטה הכלכלית וחשוב מכך, את התחושה שכולנו משפחה אחת, דואגים וערבים זה לזה.

זו תחושה שאי אפשר לקנות בכסף, אך יש לה גם שווי כלכלי אדיר.

נתחבר – נרוויח.