מאמרים וטורים

הצניחה לעוני, בערבות הדדית זה לא יקרה

בישראל הסיכון הכי גדול לעוני ובערבות הדדית בינינו הסיכוי הכי גדול ליציבות

מן העיתונות: אפילו ביוון ובספרד המצב טוב יותר: נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי 31% מהישראלים עלולים להידרדר לעוני - החמרה משמעותית לעומת השנה שלפני כן. 

• מאת: עו"ד דנה סרבי קובלסקי, LLM במשפט פיננסי,חברת הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

תושבי ישראל לא צריכים דו"חות וגרפים, כולנו מרגישים היטב, שהמחר נעשה הרבה פחות בטוח.

עם זאת, עכשיו זה רשמי. ישראל במקום הראשון והמפוקפק בסיכון צניחה לעוני. 31% סיכויי צניחה לעוני, האחוז הגבוה ביותר בהשוואה למדינות ה-OECD. כן, תושבי ישראל אפילו פחות בטוחים מתושבי מדינות שנמצאות עמוק בתוך משבר, עם אחוזי אבטלה דו-ספרתיים, כמו ספרד ויון, שאצלם הסיכון לעוני עומד "רק" על 20%.

כל זה קורה, בזמן שהכלכלה הישראלית נמצאת במצב טוב הרבה יותר מכלכלות אירופה ואמריקה. כן, במאקרו מצבנו מצוין. במיקרו, כולנו כבר מזמן על הברכיים ועכשיו יש לנו סיכוי של 31% לזחול על הגרון. 

זה נכון שההוצאה הציבורית בישראל על רווחה, חינוך ובריאות, היא מהנמוכות בעולם המערבי וברור שצריך להחזיר לשיטה הכלכלית מאפיינים סוציו-דמוקרטים שיעזרו לתקן חלק מהעיוותים.

מה זה לא יעשה? זה לא ידכא את הרצון של כל אחד מאיתנו להרוויח לעצמו כמה שיותר, אפילו אם זה בא על חשבון אחרים. אימוץ מאפיינים מהמודל הסוציאל-דמוקרטי, שאינם מלווים בשינוי חינוכי-ערכי ובשיח ציבורי רחב אודות העתיד החברתי שלנו, יעזרו להפוך את הייאוש לקצת יותר נוח, אבל תמיד יהיו אלה שיהיה להם המוטיבציה והאמצעים להמשיך ולנצל את השיטה (ואותנו) לטובתם האישית.

אין כאן אשמים. היום הדרך היחידה שאנחנו מכירים לביטחון כלכלי אישי, זה לצחוק כל הדרך אל הבנק וגם כשמספרים לנו שתרבות החוב הלאומי עלולה להביא לכך שהנייר לא יהיה שווה את פרצופו של זלמן שזר שמוטבע עליו, אנחנו עדיין ממשיכים.

מה שאנחנו מסרבים להבין, זה שלא יכול להיות ביטחון אישי, ללא ביטחון כללי לכולנו ולהיפך. התלות ההדדית בינינו יכולה להפוך בקלות מנטל לנכס אדיר, לרשת הביטחון הסוציאלי של כולנו ולשחרר אותנו מהפחד שלא יהיה לנו איך להתקיים, עכשיו, או בעתיד.

אם כל אחד וכולנו יחד נתאמץ כדי לבנות את החברה שלנו ונתקשר בערבות הדדית בינינו, נשיג ביטחון כלכלי כללי, שמשמעותו ביטחון כלכלי אישי לכל אחד מאיתנו. רק אז נוכל להיות בטוחים שהמחר שלנו, יהיה טוב יותר מהיום. אם נייצב את מערכת הערכים בינינו, לא יהיה לאף אחד מאיתנו רצון להמשיך ולצבור כסף ורכוש, שהוא לא צריך, כדי להרשים אנשים שלא איכפת להם ממנו. פשוט לא יהיה בכך צורך.

אם בין כה, כסף ורכוש מעבר למה שהכרחי, הוא סמל ליוקרה, סטטוס, הערכת החברה, הרי שלאחר שנתקשר בערבות הדדית בינינו, סמל היוקרה והערכת החברה ילכו לאלה שפועלים לטובת החברה בכללותה. גם המאיון העליון ירוויח מזה. היום אתה מיליארדר שנותן מיליונים לפילנתרופיה, חי על גג העולם ומחר מי יודע? מה שבטוח הוא שכשכבר לא יהיו לך מיליארדים, אף אחד לא יעריך אותך.

בשורה תחתונה, ביטחון כלכלי אישי, מעבר לדרוש לנו לקיום הכרחי, אינו תלוי בכסף. הוא תלוי ביכולת שלנו לגייס את כל המשאבים העומדים לרשותנו, כדי לכונן חברה שחרטה על דגלה את ערך הערבות ההדדית. או אז נגלה שהביטחון הסוציאלי האישי האמיתי, טמון בטיב הקשרים בינינו.

נתחבר – נרוויח.