מאמרים וטורים

מצבה הכלכלי של ישראל טוב בהרבה משל אזרחיה

שר-העל לאסטרטגיה כלכלית בנימין נתניהו קבע יעד גירעון חדש של 3%, אבל נמנע מלגלות לציבור מה יהיה המחיר הכבד שיצטרך לשלם בשביל לעמוד בו.

• מאת: אופיר לוי | רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

אין ספק שראש הממשלה נטל על עצמו סיכון כשהחליט להכפיל את יעד הגירעון התקציבי ל- 3% בשנת 2013.

עם זאת עדיין ברור שהגזירות הכלכליות בדרך. ככה זה כשאתה תלוי בעולם.

התסריט הסביר הוא שילוב של הגדלה מדודה של הגירעון, יחד עם גזירות כלכליות, אומנם כואבות, אבל לא משטר צנע, כמו ביוון או בספרד.

מדיניות שנראית אולי אחראית מבחינה חברתית, עלולה להיות מסוכנת מהבחינה הכלכלית.

האם מישהו מעלה על דעתו שביבי לא מכיר היטב את כל הסיכונים האלה? ברור שהוא מכיר אותם, כל נאומיו הכלכליים עד תחילת המחאה החברתית בקיץ 2011, התבססו על אידיאולוגיה כלכלית שדוחפת ליותר ויותר צמיחה, עידוד השקעות זרות בנדל"ן ובטכנולוגיה, הקטנת גירעון ויחס חוב תוצר, הפחתת מס חברות וכדומה.

הצד השני של אותה מדיניות, בגלל המשאבים המוגבלים, היה קיצוץ בתקציבי המשרדים החברתיים ובקיצבאות של ביטוח לאומי, הקטנת ההוצאה הציבורית שמשמעותה ממשלה "קטנה" יותר המצמצמת למינימום ההכרחי את מערך הרווחה הסוציאלי והכבדה בנטל המס הישיר עלינו - ציבור השכירים.

התוצאה של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית הזו, שיש המכנים אותה "קפיטליזם חזירי", היתה כלכלה כזו שאפשרה לישראל לצלוח את המשבר הכלכלי העולמי ב- 2008 בקלות יחסית.

אבל החברה והכלכלה הישראלית שילמו על ההצלחות האלה מחיר כבד מאוד. מימדי העוני גדלו מאוד, משקי בית הפכו למאותגרים מבחינת תזונה, ממש על סף הרעב, קיצבאות הביטוח הלאומי קוצצו ואפילו מעמד הביניים, הנושא בעיקר נטל המס בישראל, נאלץ לעבוד באינטנסיביות גדלה, רק כדי לא להידרדר אחורה בסולם הסוציו-אקונומי.

המודל הניאו-ליברלי נכשל והמצוקות של ישראל 2012 מעידות על כך. אגב, הוא נכשל גם בארה"ב ובבריטניה שכיום מתמודדות עם כלכלה חולה ואבטלה גבוהה השילוב הזה הוא חבית אבק שריפה, עם פתיל הולך ומתקצר בקצב מהיר מאוד.

ככה זה כשהטבע האנושי עומד בבסיס הכישלון. מיעוט שבמיעוט למד לנצל את המודל לטובתו, על חשבונם של כל השאר. העושר לא "חילחל" למטה כפי שקיוו מלכתחילה.

זה קשור כמובן גם לעובדה כי לא ייתכן שבעולם בו כולנו ותלויים זה בזה, נמשיך להתנהל במערכת יחסים דורסנית וחסרת רגישות חברתית כשכל אחד עושה כל שניתן בידיו כדי לדאוג אך ורק לעצמו.

הפער הזה, בין שיטה כזו שמשמעותה מלחמת כל בכל, בעסקים, בחברה, בקהילה, בחנויות, בזירה הצרכנית, בכנסת ובעצם - איפה לא?, לבין היחסים בינינו המתבקשים מאותה תלות הדדית בינינו, הפער הזה הוא הסיבה העיקרית למשבר.

מכאן גם נובע שהסדרה נכונה של עניין הגירעון, יחס חוב תוצר והגזירות הכלכליות חשובים,אך אינם הפיתרון למצבה המורכב של הכלכלה והחברה בישראל.

רק סגירה של אותו פער, באמצעות התקשרות חדשה בינינו, בערבות הדדית, תייצר מצע משותף, על בסיס איחוד כוחות שתקדם אותנו לקראת פיתרון אמיתי של המשבר

כל צעד שנעשה לקראת ערבות הדדית בינינו, לקראת יחסים בינינו המתאימים לאלו המתבקשים מהעולם הגלובלי והמקושר בו כולנו תלויים זה בזה יהיה כמו לשחות עם הזרם, במקום נגדו.