מאמרים וטורים

אל תאמין שהשיטה אשמה! מישהו מרוויח מזה...

תופעות חוסר הצדק בחברה הישראלית

אני מניח שרובכם ראיתם ביוטיוב את ההרצאה המרתקת של ד"ר ירון זליכה בפני קהל סטודנטים בחיפה. בהרצאתו, שזכתה עד כה לעשרות אלפי צפיות, תיאר ד"ר זליכה בצורה מתומצתת את שלל הבעיות של המערכות הכלכליות – חברתיות בישראל. ד"ר זליכה מתאר את המערכת מבפנים ומספק דוגמאות מניסיונו האישי הכואב. ניכר בקולו שהוא רווי ועייף ממלחמות נגד השחיתות הציבורית. האיש יודע על מה הוא מדבר.

ד"ר זליכה מצביע על מדדי העוני בישראל, שבהם אנחנו מככבים במקומות הראשון עד השלישי, מלמטה, ברשימת המדינות המערביות. בהמשך מפריח זליכה את האמונות הרווחות בציבור באשר לסיבות לעוני (חרדים-ערבים, בטחון, התנחלויות, מדינה צעירה). לסיום, הצביע זליכה על מספר תופעות חריגות בישראל שמתוכן הוא מסיק שיש לנו מערכת סגורה שהוא מכנה בשם "הון-שלטון-עיתון", ההולכת ומתעשרת על חשבוננו. מה שהוא מכנה בתור "האוליגרכיה של זמננו".

הבעיה – השיטה?

המסקנה שלו, "בגדול", אחת – הבעיה בשיטה. אותה שיטה שמנהיגה מערכת ה-"הון-שלטון-עיתון" והשולטת, בצורה מושחתת ומניפולטיבית במשק הישראלי כבר יותר מ-30 שנה. לכן, גורס זליכה כי לא רק שהמצב גרוע והולך ומחמיר, אלא גם "הפקיעו מאיתנו את היכולת להשפיע על המדיניות הכלכלית". במילים אחרות, אין לנו יכולת לשפר את המצב בגלל שאנחנו נמצאים במבוי סתום.

שורש הבעיה

להערכתי, גם המסקנה הזאת של זליכה, שקשה שלא להסכים איתה, גם בלי להיות כלכלן בכיר, היא בעצם תופעה וביטוי חיצוני בלבד לשורש האמיתי של הבעיה. אסור לשכוח שמאחורי "שיטות" ו"מערכות" עומדים פרטים, בני אדם. לכל התופעות שתיאר ד"ר זליכה ניתן לתת את הכותרת "חוסר צדק", או "חוסר שוויון", כפי שמתבטא בפערים הכלכליים-חברתיים במדינה.

"השיטה" היא תוצאה של בני אדם, יושבים אנשים במוקדי הכוח וההשפעה ומקדמים את האינטרסים האישיים שלהם, תוך ניצול של אנשים אחרים התלויים בהם. במילים אחרות הם מתייחסים בזלזול, בביטול ובחוסר אכפתיות לאחרים. או במילה אחת חדה ומדויקת – הם מנצלים אותנו.

ניצול, על פי ההגדרה הכלכלית שלו, הוא לקיחת עודפי הייצור מהכלל לפרט מסוים. מבנה המערכת הכלכלית-חברתית בישראל בפרט ובעולם בכלל, משקף ומעיד על יחסי הניצול והניכור ההדדיים בין בני האדם. הערכים המובילים שעל פיהם אנחנו חיים ופועלים הם אלו שקובעים את אופי המערכת הכלכלית-חברתית במדינה. מקום שבו הרווח האישי, ההצלחה האישית הוא הערך המוביל, בהכרח מייצר שיטות ומערכות מעוותות בכל התחומים, לרבות בתחום הכלכלי.

זה לא "הם" ו"אנחנו" זה "כולנו יחד"

חשוב להבהיר - זאת אינה קריאת גנאי או הסתה נגד טייקון כזה או אחר ולא נגד בכירים בשלטון או בבנקים. זאת קריאה להתבונן בצורה "אובייקטיבית" במי אנחנו – כולנו ואיך אנחנו מתייחסים אחד לשני.

אני לא מכיר אדם שהיה מוותר על מיליונים (או אפילו על אלפים) כדי לעזור לאחר. בטח שלא לזר, ואפילו לא לבן משפחה. האנשים שנמצאים בתוך המערכת בעמדות הכוח לא מייצגים אליטה מושחתת ייחודית, ולא ה"פקידים" השנואים כל כך במשרדי הממשלה השונים. הם השכנים שלנו, הם זה אנחנו.

איפה נמצא אדם בעולם שהגיע לעמדות כוח ולא מנצל את המצב לטובתו? כל ההבדל בינינו ל"בינם", במקרה הטוב, הוא מזל, או כשרון מולד.

ולכן, כל שינוי בשיטה, הוספת מערכות פיקוח ורגולציה, הגבלת על מדיניות ההפרטה, חיזוק המעורבות הממשלתית במשק והנהגתן של רפורמות כלכליות וחברתיות - כל אלו לא ישנו בעצם כלום. יהיה מי שירוויח כאן ויפסיד שם, אבל כולנו נישאר קורבנות לערכים המעוותים שמעצבים את החברה שלנו. יחסים המבוססים על ניצול, שמושרשים בינינו, משתלטים ומשחירים כל רגע בחיינו, גדול או קטן. ככה זה בעבודה, בכביש, בבנק, בתור לקופת חולים או בשכר דירה. הכול חוזר לאותה נקודה שורשית - ליחס בינינו.

ההצלה היחידה

הפתרון – פשוט. החלטה משותפת, של העם, הממשלה ובעלי ההון, של כולנו יחד - שככה אי אפשר להמשיך. אם נעצור לרגע ונחשוב על המצב, נראה בעצם שאין מי שנהנה ממנו. העם – בטוח שלא. בעלי השליטה – בטוח שלא. אלו אנשים שחיים במרדף תמידי אחרי כסף וכבוד, הם חיים בלחצים נוראיים. וגם מי מהם שנח לכאורה על זרי הדפנה – מתוסכל מכך שזוכה לקיטונות של שנאה וביקורת מצד הציבור. אין כאן מנצחים אמיתיים. כולנו מפסידים.

לא נוכל לסבול לעד את הניצול ותוצאותיו. אם נמשיך כך, לפנינו דרך חתחתים, העלולה להקצין לכדי אלימות, מלחמת אחים והרס מערכות השלטון והכלכלה. אי אפשר לנצל ו"לטמטם" את העם בריאליטי לנצח.

ולכן, ההצלה היחידה היא שינוי מודע, הכרתי, ומכוון של היחסים בין אדם לזולתו ובין המדינה לאזרחיה, מניצול ליחסים של דאגה הדדית וערבות הדדית. הפתגם "ואהבת לרעך כמוך" חייב "לחזור לאופנה". אין ברירה אחרת.

השיטה

איך עושים את זה? רק באמצעות חינוך. שלנו, המבוגרים, לא רק של ילדינו.

לאמצעי התקשורת, הרדיו, הטלוויזיה והעיתונות המודפסת או האינטרנטית, השפעה דרמטית על חיינו. כמו שהיום סולם הערכים נקבע על ידי האח הגדול והוליווד, בסוג של שטיפת מוח שרובנו אינם מודעים לה, אנחנו יכולים, בהחלטה מושכלת, ליצור ולהיחשף לתכנים אחרים, המראים דוגמא של עזרה הדדית והתחשבות. האפקט, כתוצאה מחשיפה רחבה לפרסום חיובי כזה, יהיה מיידי ויורגש בכל הרמות.

לאלו החרדים לשמירה על חופש הביטוי ועל כוחה של התקשורת, המכונה גם "כלב השמירה של הדמוקרטיה", נגיד כי אין הכוונה להלאים או להשתלט על התקשורת ולהפוך אותה לכלי תעמולה ממשלתי. להיפך, אנו רוצים תקשורת מאוזנת יותר, שיש בה גם מקום לחינוך לערכים ולערבות הדדית בין כולנו. הכול עניין של מינונים של תוכניות ומסרים. אפילו בבריטניה יש ערוץ שידור ציבורי, ה-BBCהמשדר טלוויזיה "אחרת". שילוב של ערוצים ציבוריים ושל קמפיינים ממומנים על ידי המדינה, יכול להביא לשינוי משמעותי בסביבה הערכית שאמצעי התקשורת מעצבים עבורנו בכל רגע ורגע.

במציאות חדשה כזו, "הטייקונים" יקבלו כבוד והערכה על תרומתם לתעסוקה, למדינה, לחברה ולנזקקים. הם יתביישו ממסיבות פאר ומכוניות יוקרה.

האמת שזה כבר עובד, מתחילת המחאה החברתית בישראל, מורגשים שינויים דרסטיים בתחומים רבים, למשל בצריכה הפרטית, במסעות השיווק והפרסום ובהתנהגות ה"טייקונים" והלוביסטים המייצגים אינטרסים של בעלי ההון בכנסת. האדם פועל בעל כורחו כדי לזכות בהערכת החברה. השאלה היחידה מה החברה שמה לעצמה כערך עליון. (עוד בנושא הזה, בכתבה המצורפת מ"דה-מרקר" - "החזקים מאבדים ביטחון").

הערך המוסף שבחיבור

שינוי היחסים בין בני האדם מניצול, גם אם הוא מוסווה ועטוף בשכבות של מוסכמות חברתיות, לערבות הדדית מביא איתו בהכרח הסדרה של כל היחסים בינינו ופתרון של הבעיות הכלכליות – חברתיות בישראל. זאת ועוד, הוא גם מביא איתו "קסם" מיוחד.

האדם המודרני הוא היצור היחיד שמנוגד לכל מערכות הטבע ההרמוני שסביבו. כל תא בגוף האדם, כמו כל אלמנט אחר בטבע, לא חשוב אם מעולם הדומם, הצומח או החי, פועל בהרמוניה מושלמת עם הסביבה שלו. כל מערכות הטבע שלימות ומאוזנות באלפי פרמטרים בצורה נפלאה ומורכבת שאנחנו לא מבינים את העמקות והעדינות שלה עד היום.

השלמות וההרמוניה שבטבע מבוססות על יחסי תן-קח של שיתוף והדדיות בין כל פרט לבין הפרטים האחרים שסביבו ויחסים אלו הם שיוצרים איזון ושלמות. האדם כלפי הסביבה שלו, החברה, פועל בצורה מנוגדת לחלוטין לצורה שבה תא או איבר בגופו פועל כלפי הגוף. בשינוי היחסים בינינו, לערבות הדדית, אנחנו מתאימים את עצמנו, סוף סוף, אחרי אלפי שנות התפתחות, לצורה הטבעית, הנכונה והשלמה של יחסים בין כל הגורמים והמרכיבים בטבע אחד כלפי השני;יחסים של איזון והשלמה. או אז, יתאזנו המערכות הכלכליות והחברתיות ויאפשרו קיום מכובד ובר קיימא לכל אזרחי ישראל. עם חופשי בארצנו.

• מאת: אלי מאירוביץ'