מאמרים וטורים

בישראל: מערכת רווחה מהקמצניות בעולם

ישראל מוציאה מעט מאוד על רווחה - ביחס לעברה וביחס לשאר המדינות המפותחות

• מאת: גיא יצחקוב דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות.

הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל הם מהגבוהים בעולם המערבי, נתוני העוני, הרעב ומצוקות מערכת החינוך, הבריאות והפנסיה מורגשים היטב וכואבים לכולנו. שרי האוצר וראשי הממשלה של 8 השנים האחרונות אימצו מודל אחר, אלטרנטיבי למודל הקלאסי של מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית. הם חשבו שהמודל הזה יועיל לכולם.

המודל "הניאו-ליברלי".

על פי המודל, תפקיד הממשלה ליצור תנאים אופטימליים לצמיחה, על ידי התערבות מינימלית בכוחות השוק החופשי וצימצום קיצבאות למינימום ההכרחי בלבד.

הנחת המוצא של הגישה היא שכולנו נרוויח מצמיחה כזו. העושר של בעלי ההון, , המגזר העסקי ובמיוחד הקונצרנים הגדולים, אמור "לחלחל" למטה, בשרשרת המזון, עד לכיסו של כל אחד מאיתנו.

איך? עובד בחברה מצליחה, יתחיל להעלות את רמת החיים שלו, יקנה רכב חדש, ישדרג את הדירה או ישפץ אותה ובכך ייתן פרנסה לקבלנים, ליבואני רכב, לסוכן הביטוח, אפילו לבעל המסעדה שבה הוא אוכל צהריים בעבודה, וכך בעל המסעדה יוכל להתפרנס בכבוד, לקנות יותר מצרכים מספקים ומחברות מסחריות ואפילו לשכור יותר עובדים ומלצרים שיצליחו להתפרנס וחוזר חלילה.

הצמיחה הכלכלית אמורה לחלחל לכיסו של כל אחד מאיתנו וזו ההצדקה לנסיגה החלקית והכואבת ממודל מדינת הרווחה.

על פי אותה גישה, במקום לשלם קיצבאות ולהפוך את מקבליהן לנתמכים כרוניים, יש להסתפק בתשלום מינימלי שיהווה תמריץ לכולם לצאת לעבוד.

האם המודל הניאו-ליברלי הזה, הצליח אצלנו?

הוא נכשל כישלון חרוץ. העשירים התעשרו עוד יותר, השכבות החלשות סובלות מאוד, ומעמד הביניים נשחק תחת עול ה"עבדות המודרנית".

המודל הניאו ליברלי לא לקח בחשבון את הטבע האנושי ועד כמה אנחנו יכולים לחשוב אך ורק על עצמנו ולהתעלם מכל השאר.

הדוגמאות הבולטות הם הטייקונים, שעושים לנו "תספורות" במיליארדים ונותרים, מרביתם, עשירים כקורח, או הקונצרנים הגדולים והרווחיים שנהגו להתעמר בנו במחירים.

אבל אל תעשו לעצמכם הנחה. אנחנו חלק מהשיטה ובלעדינו היא לא יכולה להתקיים.איכשהו, נכנסנו כל אחד לקונכייה שלו, עסוקים במאבק הישרדות וניסיון "להסתדר" הכישלון של המודל הנאו-ליברלי, אינו ייחודי לישראל בלבד. אותו דבר קרה בארה"ב, בבריטניה ובמקומות נוספים. הכישלון הזה נובע מהטבע האנושי האוניברסלי. בשנה האחרונה החלה הממשלה לבצע "סיבוב פרסה" מהמודל הדרווינסטי הנוכחי, אימוץ המלצות וועדת טרכטנברג, יישום חלקי שלו ושורה של וועדות היושבות על המדוכה ודנות ברפורמות בנושאי ליבה, הגדלת יעד הגירעון התקציבי ל-2013 כדי להימנע מגזירות כלכליות כואבות במיוחד וצימצום נוסף בהוצאה הציבורית ובקיצבאות ועוד.

אבל, ההישגים הדלים של המחאה מעידים כי המאמץ מושקע במקום הלא נכון וכי המודל הדורסני הזה, שתחתיו חיינו כעשור, מוטבע בנו ונמצא בהלימה לטבע האגואיסטי שלנו.

כמובן שצריך לטפל במצוקות מיידיות ולהילחם ברעב, לספק תרופות וקורת גג ארעית לעניים...

כל שאר הרפורמות לא יצליחו עד שלא נטפל במרכיב האנושי, בצורה בה אנו מתקשרים זה אל זה. ועד שלא נתחיל להתייחס אחד אל השני בדאגה כנה ובערבות הדדית בינינו, שום דבר לא ישתנה כאן.