מאמרים וטורים

שיתוף פעולה צרכני ועזרה הדדית הפכו לכורח המציאות

ערבות הדדית – השלב המעשי

המצוקה הכלכלית, העלייה ביוקר המחייה והשחיקה בשכר הריאלי, הופכים שיתופי פעולה בתחום הצרכנות ועזרה הדדית לכורח המציאות. זה מתבקש, ובפירוש יכול להקל ולו במקצת, על מאות אלפי משפחות וילדים, שהשיטה הכלכלית "דורסת" מבלי שמצאה עבורם פתרונות למצוקות הקיומיות.

גופי השלטון ימשיכו לעשות מה שהם יודעים לעשות, תחת מגבלות רבות, מקח וממכר פוליטי, לחצים שמקורם בקשרי הון שלטון ואידיאולוגיות שמתחלפות מדי פעם, לפחות למראית עין. מדובר בריטואל קבוע, ולא סביר שהוא ישתנה. כל מה שצריך לעשות זה להפסיק לנהוג לפי שיקולים עסקיים ולהתחיל לחיות לפי טיב היחסים בינינו.

עלינו להתחיל לבנות בעצמנו, "מלמטה למעלה", מערכות עזר של חיים משותפים, כדי לסייע זה לזה, להתחשב זה עם זה, להגיע להדדיות בכל שכונה, בכל בית, בכל עיר.

כולנו משפחה אחת

כולנו צריכים להגיע להרגשה שהמדינה היא כמו משפחה אחת. אם נעשה זאת, נוכל להגיע לחלוקה צודקת, לאיזון, לרוגע חברתי. כל אחד יהיה מרוצה ממה שיש לו, והוא אפילו יהיה מוכן לסבול קצת מתוך התחשבות בכולם וכך גם כולם, כמו במשפחה.

יש שיעשו זאת מתוך אידיאלים, כמו קיבוצניקים מודרניים שמקימים קומונות פה ושם. אחרים, רובינו, יעשו זאת כמעט בלית ברירה, בגלל המשבר הכלכלי, מירוץ העכברים המודרני חסר התכלית, העלייה באבטלה והגידול בפערים הכלכליים.

ערבות הדדית – השלב המעשי

את תשומת ליבנו תפסה תעשיית הגמ"חים (גמילות חסדים) במגזר החרדי ולאחרונה, יותר ויותר גם במגזר החילוני, אם כי במתכונת קצת יותר מסודרת של עמותות ומתנדבים. זהו מוסד שתרומתו החברתית והאנושית רבה מאוד. אין לזלזל בו, במיוחד אם הנתינה מבטאת גם שינוי אמיתי באופן בו אנו מתייחסים זה אל זה, ממש כמו במשפחה אחת.

למה שלא נפתח, אנחנו האזרחים, ביוזמות מקומיות, מרכזי עזר ואיסוף וחלוקה גדולים, עם מקררים, עם מחסני הלבשה, עם עגלות ילדים ושאר מוצרים הכרחיים לקיומנו. מי מאיתנו שיש לו בבית עודפים, דברים מיותרים שאינו צריך אותם, או מזון שאינו צריך ומתכנן לזרוק אותו, ימסור אותם לאותם מרכזים, שיהפכו גם למוקדי חלוקה לאוכלוסיות הזקוקות בדיוק לאותם הדברים.

במקום מחאה, צרכנות מאורגנת והערכה חברתית לתורמים לרווחת הכלל

איך ניתן מוטיבציה לכל התורמים, לאלו שיצטרכו להתחשב ולוותר לטובת האחרים? מחקרים רבים מעידים כי הערכה חברתית משפיעה על תחושת האושר יותר ממעמד כלכלי.

בהתאם, התארגנות חדשה כזו בינינו תכלול גם מנגנונים להעריך ולציין לשבח את האנשים שתורמים ושנותנים. יצר התחרות של האדם לא ייעלם, זה ברור, השאלה היא רק על מה מתחרים? נוכל לפתח את התחרות, אבל תחרות חיובית, מה תורם כל אחד? במה מוסיף לכולם? אין ספק שתחרות חיובית היא כלי מוטיבטורי חזק ואפקטיבי, ובו זמנית חיובית כלפי הקהל ורווחת הכלל.

כולנו משפחה אחת, זה לא רק סלוגן יפה של מדבקה על האוטו, אלא המפתח לשינוי שהחברה והכלכלה הישראלית כל כך זקוקים לו. גם אנחנו וזה תלוי רק בנו.

• מאת: גיא יצחקוב דוקטורנט למנהל עסקים באוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי ב"תנועת הערבות".