?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

יוקר המחייה – המדריך לטרמפיסט: מחירים מעלים כשאפשר

shutterstock 468105 new

 

אם תשאלו כל חנווני או סוחר, לא כל שכן איש עסקים ממולח או אפילו טייקון, כולם יגידו לכם את הכלל הראשון בתמחור של מוצרים ושירותים: מחירים מעלים, כשאפשר.

והנה – הרגע הגדול הגיע. בינתיים, "מתחשבים" בנו, הצרכנים, בגלל החגים. אבל אחרי החגים מתחילה תקופת "אחרי החגים" וצונאמי של התייקרויות של מוצרים רבים ישטוף את המשק ואותנו יחד איתו.

אחת ההשלכות הצרכניות המבורכות של המחאה החברתית בשנה שחלפה הייתה לחץ על היצרנים והמשווקים שלא להעלות מחירים. רבים מהם נאלצו להתאפק ולהתגבר על האינסטינקט הבסיסי להעלות מחירים, לא כי צריך, אלא כי אפשר. אגב, זה לא ממש פתר את בעיית יוקר המחייה בישראל, שנותרה אחת המדינות היקרות בעולם, למרות קצב האינפלציה הנמוך אצלנו.

התירוץ הרשמי הוא גל התייקרויות של חומרי גלם, סחורות, מזון ואנרגיה בעולם, המחייב התייקרות גם אצלנו.

נשמע הגיוני.

הבעיה היא כפולה:

1. ההתייקרות אצלנו תהיה בשיעור גבוה יותר מזו המתבקשת מהגידול בהוצאות הייצור/הייבוא.

2. מוצרים ושירותים רבים ונוספים יתייקרו, בלי סיבה נראית לעיין מעבר להסיבה ב-ה' הידיעה: היצרנים חיכו, ארבו,המתינו ועכשיו – יש לגיטימציה להעלות מחירים, אז ניקח טרמפ על גל ההתייקרויות העולמי ונעלה מחירים. מדוע? נכון, כי עכשיו אפשר.

כרגיל, אנחנו נוטים להאשים את הממשלה כמעט בהכל וגם הפעם, יש הטוענים כי מדובר בחגיגת העלאת מחירים בחסות המדינה וכי חברות המזון קיבלו תירוץ להעלות מחירים כשזרועות המדינה הודיעו על עלייה במחירי המזון בעולם. יש מידה של צדק בביקורת, אבל צריך להבין שבמשרד החקלאות, למשל, יושבים גורמים המודאגים ממצבם של החקלאים ואינם רוצים לראותם פושטים את הרגל.

אפקט הדומינו ההרסני הזה, מדגים את הקשר ההדוק ואת התלות ההדוקה בין כולנו. קשה להצביע כאן על טובים ורעים בצבעים של שחור לבן. לכן, לפני שנפנה אצבע מאשימה, נציין כי הגורם העיקרי האשם ביוקר המחייה הוא הגורם האנושי. הרצון של כל אחד מאיתנו להרוויח כמה שיותר מכל הזדמנות וסיטואציה.

המפתח לשינוי אמיתי מתחיל בשינוי בכל אחד מאיתנו ובצורה בה אנו מתייחסים זה לזה ולא בקריאות נגד הממשלה או בהפגנות סוערות. קל מאוד להאשים את השיטה, או את הטייקונים, או את קשרי הון שלטון.הרבה יותר קשה להסתכל פנימה ולשאול במה אני תורם לשיטה הנוכחית ואיך אני יכול לתרום לשינוי שלה, על ידי שינוי עצמי שלי ובאופן בו אני מתקשר ומתייחס אל אחרים.

אם נפנים כי אופורטוניזם, מניפולציות, תחרות חסרת רסן ומנטליות של משחק סכום אפס, הופכת את כולנו לקורבנות של השיטה שאנו בעצמנו מאפשרים את קיומה, נוכל להתחיל לדבר על שינוי.

בסופו של דבר – מאחורי השיטה,העסק, שיקולי רווח והפסד, צמיחה, גירעון ואינפלציה – עומדים אנשים: את, אתה, אני,כולנו. הכלכלה, המסחר, התעשייה - כולם נועדו לשרת אותנו ולא להיפך.

אנחנו צריכים להגיע כולם, להרגשה שמדינה זו משפחה אחת.

איך עושים את זה?

כתבנו על זה מאמר נפרד,אתם מוזמנים לקרוא שוב: "שיתוף פעולה צרכני ועזרה הדדית הפכו לכורח המציאות".

  • מאת: אופיר לוי, רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך