מאמרים וטורים

השיטה הכלכלית חייבת להשתנות כדי שלא נגיע ליום כיפור כלכלי

פרופ' חיים בן־שחר, מגדולי הכלכלנים הישראלים, סבור ש־2012 היא קו פרשת המים למשק הישראלי. אחרי שגם התנגדות הנגיד להעלאת הגירעון לא עזרה, מבקש בן־שחר, בראיון נדיר, להעביר מסר לראש הממשלה: ההבדל בין 2.5% ל־3% אינו זניח. זה הבדל שמשקף את חולשת הממשלה בנושא השליטה בתקציב.

לדבריו, "הוא היה צריך לכנס מסיבת עיתונאים ולשאת נאום לאומה. להגיד 'חבר'ה, תשמעו, עד 2010 הכל היה בסדר, אבל מאז העולם השתנה, מתברר שהוא לא יוצא מהמשבר, יש סיכון ממשי שבאירופה יקרה משהו שיפגע קשות בכולנו, אנחנו לא יכולים להסתפק בתיקונים קוסמטיים בלבד ולעמוד מנגד כמו חתול שקופא על הכביש מול מכונית שמתקרבת אליו ומסנוורות אותו. אנחנו חייבים לשנות את התפיסה שלנו."

שוב ושוב, כלכלנים בכירים מצליחים לזהות שהמשבר הנוכחי איננו "עוד משבר" וכי צריך לשנות את התפיסה שלנו לגביו.

הציטוט למעלה, מוכיח זאת היטב.

אבל - בדיוק כמו בארה"ב ובאירופה, גם אצלנו, הם "תקועים" באותה פרדיגמה, לפיה מינון נכון של צעדים פיסקליים, כלומר של שינויים בתקציב, בגירעון, בהנחת הצמיחה של המשק, במיסוי, בתוכניות סיוע במדיניות הרווחה, ושל צעדים מוניטריים, היינו במדיניות הריבית והאשראי במשק, יפתור את הבעייה.

איזו עוד קטסטרופה צריכה להתרחש, כדי שיגיעו למסקנה שלא במדיניות תקציבית כזו או אחרת וגם לא בשינויים בריבית ו/או באשראי, טמון הפיתרון למשבר והתקווה לעתיד טוב יותר?

ממשיכים לטפל ברובד הגלוי והחיצוני בלבד של הבעיות. אם לא יתחילו לגעת בשורש המשבר, הוא רק יחמיר זה מה שקורה בינתיים בעולם מאז 2008.

הפיתרון היחידי שלא ניסו הוא לגעת ברובד האנושי והבינאישי של היחסים בינינו. הרי עליהם מושתתת הכלכלה.

• מאת: גיא יצחקוב דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות