מאמרים וטורים

שנה אחרי – למחאה הישגים כלכליים דלים במיוחד

מהבחינה הכלכלית המחאה לא השיגה הרבה. שנה אחרי - נותרנו עם אותן הבעיות, עם שורת המלצות שמטפלות בחלק מהבעיות ובלי תקציב ליישם אותן.

רק בשבוע שעבר חילק שר האוצר הטבות מפליגות לבעלי ההון ולקונצרנים הגדולים, בשורה של החלטות מעוררות מחלוקת, שלא התנהל לגביהן דיון ציבורי, דיאלוג עם ארגונים חברתיים או אפילו לא בכנסת. ההחלטות האלה (הנחה של 50% ממס על רווחים שהצטברו בחברות כלואות, דחיית חלק מהמלצות המרכזיות של וועדת הריכוזיות מ-4 ל-6 שנים ועוד..) מעידות כי המחאה איננה אפקטיבית גם מהבחינה הכלכלית.

- נזכיר, כי מחירי הדיור בבעלות חזרו לעלות לאחרונה.

- מחירי השכירות בכלל לא ירדו והם גבוהים היום, במרבית האזורים, בהשוואה לקיץ 2011.

- דיור בר השגה נשאר על הנייר ועדיין מתווכחים על איך לבצע והקריטריונים לזכאות.

- יוקר המחייה ממשיך להציק לכולנו. נכון, יש הצלחות פה ושם (סלולר, חלק קטן מאוד ממוצרי המזון והחלב) אך בסה"כ ישראל נותרה מדינה שיקר מאוד לחיות בה, גם בהשוואה לשנה שעברה וגם בכל השוואה לכלכלות המפותחות במדינות ה- OECD .

- הפערים הכלכליים אינם מצטמצמים, בדיוק להיפך.

- המחאה כונתה בשם מחאתו של מעמד הביניים. בינתיים, הוא מוסיף להישחק והמצוקה הכלכלית והאישית שלו גדלה. הוא מעיד על עצמו שהוצאה בלתי צפויה של 8,000 ₪ עלולה לדרדר אותו לחוסר ביטחון כלכלי.

- שוק ההון לא מצליח להתאושש ומדדי המניות והאג"ח הקונצרני ירדו מאז הקיץ שעבר ושחקו מאוד את החיסכון הפנסיוני שלנו ואת קרנות ההשתלמות של ברי המזל שבינינו.

- תספורות פיננסיות מצד הטייקונים, גם אלה שנותרו עשירים מאוד "בכיס אחד" אך מבקשים מאיתנו לוותר על חלק משמעותי מכספנו "בכיס השני" שלהם, לא איבדו מזוהרן והן פופולאריות היום לא פחות משהיו בשנה שעברה. "חוק התספורות" טרם עבר וצריך לקוות שלחצים כלכליים וקשרי הון-שלטון לא ישחקו אותו, כפי ששחקו את המלצות "וועדת הריכוזיות".

- תחושת הביטחון האישי של כולנו נשחקה מאוד בשנה האחרונה. מפחיד לצאת בלילה, מפחיד להעיר למישהו משהו בכביש, או בפארק, או במקומות הבילוי. פשעי מין ואלימות שלא חשבנו שיגיעו לכאן, מטרידים את מנוחתנו.

- מחירי החשמל, המים, עמלות בנקאיות, חיסכון פנסיוני, ערוצי הטלוויזיה ורבים נוספים, היו ונותרו יקרים ובלתי תחרותיים.

- התחלנו סוף סוף למדוד אבטלה בשיטה המקובלת בעולם ולא בגרסה הישראלית שהציגה נתונים טובים ולא אמינים. התוצאה הייתה זינוק באבטלה. מאחורי המספרים, מסתתרים הרבה סיפורים אישיים.

סיכום ביניים של המחאה, אינו מחמיא לה ובעצם – אינו מחמיא לנו, אזרחי ישראל.

מיעוט בלבד לקח מן המחאה את אותה תחושה של שותפות גורל ואת התקווה להתחלת הדברות, הקשבה זה למצוקותיו של זה, והפנים שצריך לצאת לדרך חדשה והוא מיישם אותה סביב שולחנות עגולים ברחבי הארץ.

רובינו הרמנו ידיים וחזרנו למלחמת ההישרדות היום יומית שלנו. מה לעשות? החיים קשים.

ומיעוט לוחמני – מנסה עכשיו לחזור לרחובות ונתקל ביד קשה מצד רשויות מקומיות והמשטרה.

ללא הדברות ותהליכי חינוך, ברירת המחדל של השיטה הכלכלית הייתה ונותרה אנטי-חברתית ובלתי מתחשבת בצרכים של כל שכבות העם.

שום מחאה לא תתרום לשינוי ערכי-חינוכי כזה. ההסלמה לאלימות רק תסיט את תשומת הלב מהנושאים העקרוניים שעל השולחן.

פתרונות כלכליים- חברתיים שיושגו באמצעות המחאה, יישחקו בהמשך הדרך על ידי השיטה הכלכלית והפוליטית, זה יהיה שקול להתנהלות שלנו מקרב לקרב, מנושא לנושא. בחלק מהמאבקים ננצח, בחלק אחר נפסיד, אבל בכל מקרה נמשיך לחיות בתחושה של מלחמת הישרדות נצחית.

הדרך היחידה להפסיק את מחול השדים ולהגיע לטיפול בבעיות הכואבות ולדיון משותף בדרכי פתרונן, היא לא המחאה, אלא תהליך ציבורי ופומבי של הדברות, הקשבה והפנמה של הגורמים העומדים בבסיס כל הבעיות והמצוקות. מדובר בתהליך חינוכי ובהסתכלות עצמית שלנו פנימה על חיינו, כל אחד בפני עצמו וכולנו יחד כחברה. השינוי יגיע בדמות תוכנית ההבראה לחברה ולכלכלה הישראלית, שתהיה פרי של תהליך חינוכי והסברתי, המבוסס על התקשרות חדשה בינינו בערבות הדדית.

זה יהיה ההישג האמיתי של המחאה החברתית, שיכולה לסמן את נקודת המפנה והתחלה חדשה עבור כולנו.

• מאת: עו"ד דנה סרבי קובלסקי, MA במשפט פיננסי,חברת הצוות הכלכלי בתנועת הערבות