מאמרים וטורים

טור אישי - אנו זקוקים לשינוי חברתי כמו אוויר לנשימה

ערבות הדדית איננה רק צו השעה, היא גם תשתלם לכולנו

הרבה אנשים רוצים לראות פה שינוי אמיתי.
פשוט, הסבל האנושי סביבנו הופך לאחרונה למוחשי יותר ויותר מדי יום.

נעשה קשה להמשיך ולטמון את הראש בחול ולקוות ש-"לי ולמשפחתי זה לא יקרה".

אל לעיסוק המובן מאליו במשבר הכלכלי, באיך יוצאים ממנו, בגזירות ובפערים החברתיים, להסיט את תשומת ליבנו מהמטרה האמיתית.

המטרה היא לא להיות צודק בתחזיות, אפילו לא לצמוח ב-5% בשנה, אלא לבנות כאן חברה אחרת- אנושית, חמה ומחבקת, שתאפשר לכל אחד מאיתנו למצות את הפוטנציאל האישי והחברתי שלו, בכל תחומי החיים.

כל השיטה הכלכלית נועדה בסופו של דבר לשרת אותנו.
במקום זאת, בנינו יחד שיטה כלכלית וחברתית המשעבדת אותנו.

האם לזה התכוונו ?

כל אחד מאיתנו צריך לקחת חלק בשינוי כזה, להחליף את האדישות שפיתחנו, לא מתוך זדון אלא בגלל החיים הקשים ומאבק הקיום היום יומי שלנו, כלפי הזולת, באמפטיה, בהתחשבות, בדאגה ובערבות הדדית בינינו.

זה יהיה חבל ההצלה של כולנו בים הסוער עימו אנו מתמודדים, במיוחד כשברור, על רקע ההחמרה במשבר הכלכלי העולמי וההאטה בפעילות המשק אצלנו, שעוד יהיה הרבה יותר גרוע, לפני שהמצב יתחיל להשתפר.

זה תלוי רק בנו, ביחסים בינינו ובברית שאנו יכולים לכרות בינינו, מעל כל ההבדלים של מעמד סוציו-אקונומי, מקום מגורים או עמדה פוליטית.

אז מה עושים?

יש בישראל הרבה אנשים טובים, שכבר התעוררו מהחלום והבינו שהוא הפך לחלום בלהות ושצריך לעשות משהו.

חלקנו - מתנדבים בחלוקת מזון, תורמים בסתר, או תורמים ורצים לספר לחבר'ה.

לכל דבר יש מקום וזמן, במיוחד שקשה לעמוד מנגד ולראות את הסבל של כל כך רבים מאיתנו.

אבל, אם רוצים לעשות שינוי אמיתי, אין מנוס מלהתרכז בשינוי היחסים המעורערים בינינו, מיחסים כוחניים, חשדניים, צרי אינטרסים בשילוב אטימות וחוסר אכפתיות, ליחסים חמים, אנושיים, מתחשבים, עם דאגה, הקשבה וערבות הדדית בינינו.

כל מערכות החיים שבנינו, לרבות המערכת הכלכלית והפיננסית, מושתתים בסופו של דבר על היחסים בינינו. אם נשנה אותם - כל מערכות החיים יתחילו להשתפר ולהתאזן מחדש.

הרי כולנו בסירה אחת, קשורים ותלויים זה בזה, לכן איך ייתכן שנילחם זה בזה, במקום לשתף פעולה, לאחד כוחות ולבנות חברה המבוססת על ברית כזו בינינו?

זהו גלגל ההצלה האמיתי שלנו.

כמובן שבמקביל חשוב לדאוג למצוקות המיידיות והבוערות של השכבות החלשות.

ברור גם שצריך גם להמשיך ו"להתעסק" עם מדיניות מוניטרית ופיסקלית, כדי לסייע למשק להתאושש, וברור שאי אפשר לחדול מטיפול בכל ענייני הכלכלה והחברה.

אבל לא משם תבוא לנו הישועה. תשכחו מזה.

בינתיים, כל הטיפול במשבר הכלכלי הוא בסימפטומים שלו בלבד.
אי אפשר לטפל במחלה אנושה באמצעות פלסטר.

אין פילנתרופיה, או גמ"חים, או תרומות כספיות שיעשו את העבודה הזו עבורנו.

אנו לא נגד עזרה ראשונה, אבל צריך במקביל, להתחיל לבצע לחברה הישראלית ניתוח לב פתוח.להניח את היסודות לחברה ישראלית חדשה, המבוססת על ערבות הדדית בינינו, כגלגל הצלה וכבסיס לשיטה שתיטיב עם כולנו, כלכלית וחברתית.

חינוך זה המפתח.

אבל לא סתם "השכלה", היינו לפמפם את הראש בעוד ועוד מידע בשיטת קלט-פלט,
אלא חינוך של ממש, לערכים, להבנת העולם החדש שאנו לא מבינים את כללי המשחק שלו ולכל מה שאנו צריכים כדי לייסד כאן חברה אחרת.

תנועת הערבות עוסקת בכך, בהצלחה מרובה ומורגש כי החברה הישראלית זקוקה לשינוי כזה, כמו לאוויר לנשימה.

 • מאת: גיא יצחקוב, דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות