מאמרים וטורים

ממה נלחצו פישר ונתניהו והאם אנחנו אמורים להיות מודאגים?

בסמיכות, שאיננה מקרית,שיגרו נגיד בנק ישראל סטנלי פישר וראש הממשלה בנימין נתניהו, שתי הודעות כלכליות חשובות. פישר, אומנם לא ממש הפתיע , אבל הפחית את הריבית במשק ב- 1/4% ל- 2.25%. נתניהו ושטייניץ, בהחלטה דרמטית, דוחים את היישום של חוק הפחתת הגירעון שקבע יעד גירעון של 1.5% לשנת 2013 ומכריזים כי יעד הגירעון ל-2013 יוכפל ויעמוד על 3%. ההחלטה הופכת את המצב הנוכחי דה פקטו, גירעון של כ-3% בתקציב המדינה, למצב דה-יורה.

שני הצעדים, זה המוניטרי של פישר והפיסקלי של נתניהו, משפיעים, כלכלית באותו כיוון והם מיועדים לעודד את הפעילות הכלכלית במשק ואת הצמיחה. שתי ההחלטות גם אינן חסרות סיכונים.הפחתת הריבית עלולה ללבות את הלחצים האינפלציוניים, בעיקר באמצעות ענף הנדל"ן, שמחיריו חזרו לעלות בחודשים האחרונים.

המשכנתאות יוזלו ומצד שני הריבית על פיקדונות בנקאיים, מק"מים וקרנות נאמנות כספיות תרד.התוצאה המצרפית היא עלייה בביקוש לדירות להשקעה. ב-2009 ו-2010 זה היה הסיוט של פישר והוא פעל באמצעים רבים לבלום את ההשתוללות במחירי הדיור.סיבוב הפרסה שביצע אתמול,גורם לתהיות מדוע הפחית את הריבית?

הגדלת יעד הגירעון הייתה צעד הכרחי ומתבקש, כדי להימנע מתקציב צנע ומגזירות שהציבור לא יוכל לעמוד בהם.

האם הגדלת הגירעון אצלנו מקרבת אותנו למצבה של יוון?

הרחבה פיסקלית עלולה להיות בעייתית, בדיוק כמו הרחבה מוניטרית. הכול עניין של מינונים.עיתוי ההחלטה, בסמיכות להחלטת פישר להפחית את הריבית במשק, מעיד כי קברניטי המשק בלחץ.
מה השתנה? בעיקר המשבר באירופה וה"מצוק הפיסקלי" שכלכלת ארה"ב מתקרבת אליו בסוף השנה,כשיפוג תוקפן של מרבית התמריצים של הממשלה וה- FED . לגבי מדרון חלקלק וסיכוי שנהפך ליוון. זה עוד רחוק מאוד.

לא אותה כלכלה, לא אותה מנטליות, לא אותו משק. כלכלת יוון יותר קרובה למה שהייתה ישראל לפני 30 שנה, לפני ההפרטות, הרפורמות והזינוק בתוצר לנפש, עוד כשירוחם משל וישראל קיסר ניהלו את המדינה ממשרדי ההסתדרות. כשביבי ופישר על ההגה, תסריט יוון הוא בעיקר הפחדה, של מי שלא מפנים עדיין עד כמה רגישה כלכלת ישראל למשבר בחו"ל ועד כמה מדד ג'יני הגבוה אצלנו, מהווה פצצת זמן כלכלית וחברתית.

מצד אחד, מדובר ב-2 החלטות ראויות ומדודות, ההכרחיות לחברה ולכלכלה הישראלית כדי לעמוד באתגרים שלפניה, אלו שמקורם בחו"ל ואלה שמקורם ביוקר המחייה ובפערים הכלכליים הגדולים אצלנו. מצד שני, הניסיון בארה"ב מעיד כי אחרי 5 שנים של הרחבה פיסקלית ( תקציבים,הטבות מס, תמריצים) ומוניטרית ( הפחתת ריבית ל-0%, רכישת אג"ח מדינה ו-2תוכניות QE –הרחבה כמותית, שלא צלחו ובקרוב גם השלישית), המשבר נותר מאיים מתמיד וכלכלת ארה"ב פשוט לא מצליחה להתאושש. היא משולה לחולה המורדם ומונשם בהחייאה מלאכותית. כל פעם שמנסים לנתק את הפלאג, בגלל מגבלת הגירעון, המשק האמריקאי מקרטע קשות וקרוב לקריסה כוללת.

אם טיפול נמרץ משולב כזה לא עזר לארה"ב וגם לא לאירופה, מה יהיה עלינו? שתי ההחלטות האחרונות אצלנו, נועדו למנוע מצב בו ניקלע למצוקה דומה. בשתיהן יש לא מעט חסרונות וסיכונים, אבל זמנים קשים מחייבים החלטות אמיצות. יש בהחלט מקום להיות מודאגים. המשבר העולמי איננו "עוד משבר" והעתיד הקרוב יוכיח זאת.

• מאת: אופיר לוי, רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות