?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

הנדון: ברוך שובך לישראל – אבל זה יעלה לך

shutterstock 66014392 new

 

הפסד של 19.3% על המרת מט"ח בנתב"ג - השער היציג - 4.92 ש' ליורו; לנוחתים בנתב"ג - 3.97 ש'

מפעילת דלפק המרת המטבע שמשרת את הנוחתים בנתב"ג משלמת להם לפי שערים נמוכים בהרבה מאלה הנהוגים בבנקים, עוד לפני עמלה; החברה: "התעריף נובע מתשלום גבוה לרש"ת"
מכירים את התחושה הטובה לקראת הנחיתה בנתב"ג מחופשה בחו"ל.חוזרים למשפחה, חוזרים לחברים וגם, מותר להודות, חוזרים "הביתה" למדינה שלי, לישראל.

אבל דקה אחרי הנחיתה המציאות הישראלית מכה בך ומזכירה לך שזו מדינה שקשה לחיות בה.
הדחיפות ביציאה מהמטוס, התורים הגדולים בדלפקי ביקורת הגבולות, אלה שחותכים אותך בתור לקבל את הקניות בדיוטי-פרי שהשארת למשמרת והדחיפות וחוסר ההתחשבות במסועים של המזוודות.

אני קורא לזה Reality Check. ברוך הבא הביתה.

ואם נשארו לי כמה שטרות של יורו בכיס וסביבי דוכנים של חלפני מט"ח, למה לא לנצל את ההזדמנות ולהמיר לשקלים עכשיו ולא לחכות ולחפש ברחובות או בבנק. למי יש זמן לזה? הרי העבודה מחכה לי ויש לחץ מכל הכיוונים. בוא נגמור עם זה עכשיו וגמרנו.

על הרצון הזה להזדרז ולגמור עם זה ולא לחשוב על זה יותר עד הנסיעה הבאה, בונים מפעילי דלפק המרת המט"ח בנתב"ג והם פורסים בפניי מארב מתוחכם. המרה מיידית, תשלום במזומן, פתוח 24/7, בוא תיכנס, כדאי לך.

מה שלא אומרים לי הוא שהתענוג הזה יעלה לי כמעט 20% הפסד על הערך בשקלים של היורו שנשאר לי.
כן, 20%, לא התבלבלתי.
מדובר בשיעור עמלה והפרשי שער חריגים מאוד, בכל קנה מידה, גם ביחס לשוק המרות במט"ח שהוא שוק שאיננו זול עבורנו הלקוחות, אבל 20%? באמת אין מילים.

התירוץ שהגזל הזה נובע מהוצאות שמפעיל הדלפק מחוייב לשלם לרשות שדות התעופה איננו "עובר" ואיננו מקובל.

כל החנויות בנתב"ג משלמות לרש"ת תמלוגים. אם בעל הדלפק לא חושב שהוא מסוגל לעמוד בתשלומים לרש"ת ועדיין לתת לנו שערי מט"ח תחרותיים, או לכל הפחות קרובים לממוצע ולא מחירים מופקעים, אז שיסגור את העסק, או שיסביר בשלט גדול המזהיר אותנו מפני מחירים מופקעים ויציין שהוא ממליץ להשתמש בשירותיו רק במקרי חירום.

גם כך, הנחיתה בנתב"ג היא חזרה לג'ונגל הישראלי, בו כולם נלחמים בכולם, כולם חוששים שידפקו אותם וכולם מתנהגים באגרסיביות וחוסר איכפתיות לזולת,רק כדי "לא לצאת פראיירים".

ואת זה אני אומר, בדרך למונית, בה הנהג שואל אותי אם אני מוכן לשלם בלי חשבונית ובלי מונה, מחיר מופקע ובדרך כלל יותר יקר ממה שהמונה היה מראה לו היה מופעל. זו גם הצעה עם "בונוס"

בצידה - "כשנגיע למחסום הביקורת, אומר לי הנהג, תתכופף, שלא יראו שיש לי נוסע. זה עוד יעלה לי".
יעלה לו? זה עולה לכולנו !!

בערבות הדדית בינינו - זה לא יקרה.

ועוד לא אמרתי מילה על איך מרגיש התייר, שהכלכלה הישראלית כה זקוקה לו, אם נתב"ג, על דוכני המט"ח, הדחיפות ונהגי המוניות – הם המגע הראשון שלו עם ישראל.

אם נתחיל להתנהג אחד אל השני כמו אל בני אדם, לא רק שהחיים כאן יהפכו להרבה יותר נוחים, זה גם ישתלם לכולנו מבחינה כלכלית.

חומר למחשבה.....

  • מאת: גיא יצחקוב, דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך