מאמרים וטורים

מדוע כל כך קשה למדוד אושר

כאילו אפשר למתוח קו ולקבוע: כאן מתחיל העושר

בעוד לעוני יש קריטריונים מספריים ברורים, הרבה יותר מסובך לקבוע מה הופך אדם לעשיר, והגדרת העושר משתנה ממקום למקום ועל פני הזמן. אפילו העשירים עצמם לא ממש יודעים להגדיר אותו

להלן המסרים העיקריים מתוך הפרק על מחקר האושר במהדורה השנייה והמורחבת של הספר:

- המחקר הכלכלי מערער את המשוואה לפיה עושר=אושר
- כלכלת הלב: לא בכסף טמון המפתח לאושר, אלא בקשר של ערבות הדדית בינינו

רעיונות מרכזיים

- מחקרים מוכיחים כי מעל רמת הכנסה מסוימת, עלייה נוספת בהכנסה אינה מעלה בהכרח את רמת האושר.

- כאשר אנו משיגים יעד שהצבנו לעצמנו, תחושת ההנאה היא רגעית ומתחלפת במהרה.

- מדידת הרווחה האישית ואיכות החיים באמצעות הצמיחה בתוצר הגולמי האמיתית מעוותת את התמונה האמיתית.

- האם ניתן להציע מדדים חלופיים היכולים למדוד באופן מייצג את האושר של בני האדם?

- מחקרים עדכניים מדגישים את תרומתם של חיבור וסולידריות חברתית ושל חיי קהילה מפותחים לתחושת האושר. הממצאים אודות הסובייקטיביות של תחושת האושר מעידים שתפקיד השיטה הכלכלית לספק לאוכלוסייה רמת חיים וצריכה נורמלית, לא פחות וגם לא יותר, כיוון שממנה והלאה תחושת האושר אינה תלויה בכסף.

- חינוך לערכים של ערבות הדדית וסולידריות חברתית ישנו את ערכי החברה ואת היחסים בינינו. שינוי זה יקנה לנו הרגשת אושר וסיפוק פנימי אותה לא ניתן לקנות בכסף.

העולם משתנה ועימו גם סכימת האושר

ממצאי המחקרים מערערים את אבני היסוד של מוסכמות חברתיות מרכזיות באורח חיינו. ישנם סימנים כי אנחנו מגיעים, לראשונה בהיסטוריה, להבנה, כי המטרות עצמן צריכות להשתנות וכי המשוואה הנוכחית, לפיה עושר גורם לאושר, מובילה אותם למבוי סתום, לתסכולים, לנזקים בריאותיים וליחסים תחרותיים ואגואיסטיים עם הזולת. לראשונה, צורת החשיבה מתחילה להשתנות, מחשיבה אינדיווידואלית, אגואיסטית ותחרותית, לחשיבה אחרת, מאוזנת יותר, הרמונית עם הסביבה והזולת. דפוסי ההתנהגות שלנו, בתחום הצריכה, היחס לכסף והסיפוקים המיוחסים לו, מתחילים להתאים את עצמם למציאות הגלובלית והמקושרת שבה אנו חיים ובה כולנו קשורים זה לזה, משפיעים ומושפעים זה מזה, ממש כמו חלקים במערכת גלובלית מורכבת אחת. במערכת כזו, שמקובל לכנותה מערכת גלובלית-אינטגרלית, אנו מתחילים להרגיש ריקנות מהפרמטרים הקודמים של תרבות הצריכה והרדיפה אחר משאבים חומריים. מי שבכל זאת משתוקק וחי תחת ההנחה שכסף זה אושר, מגיע במהירות להכרה שהשיטות הנורמטיביות להשגת האושר הזה אינן פועלות, מפני שהעולם הפך להיות גלובלי-אינטגרלי. אין באפשרותנו להגיע לאושר אם הוא לא כרוך בהכרח באושרם של האחרים וודאי לא אם הוא בא על חשבונם.

כלכלת הלב - אבולוציית מדידת האושר

מדידת האושר התפתחה ב-3 שלבים:

א. "הכסף מדבר": עד שנות ה-70 של המאה הקודמת שימשו התוצר המקומי הגולמי (תמ''ג), המתאר את היקף הפעילות הכלכלית במשק, והנגזרת שלו התמ''ג לנפש, ככלים מקובלים למדידת רמת הרווחה במדינה. המשוואה הייתה פשוטה: ככל שתמ''ג כספי לנפש גבוה יותר, כך שביעות רצון ותחושת הרווחה של הפרט גבוהה יותר. באמצע שנות ה-70, הוטל ספק ביכולתם של מדדים אלו לייצג בצורה אמינה את השינוי בתחושת האושר של אדם. לראיה, בזמן שתמ''ג ריאלי לנפש עלה בעשרות עד מאות אחוזים, תחושת הרווחה המדווחת נותרה ללא שינוי. הפרדוקס יצר מדדים כמותיים חדשים ששקללו יחס בין הוצאה "חיובית" לרווחה כגון ייצור עצמי ופנאי לבין הוצאה שלילית, כמו: הוצאה על משטרה, מתקני הכליאה והגנה מאי שוויון. אולם ממצאים סטטיסטיים חזרו והדגימו את מגבלות השימוש במדידה כספית ככלי אמין למדידת שביעות רצון ותחושת הרווחה של הפרט.

ב. אושר כתחושה סובייקטיבית: בשלהי שנות ה-70, בעקבות מחקרים אמפיריים שמצאו כי אנשים עשירים רואים עצמם כעשירים רק כשהם משווים את עצמם ביחס לסביבה, התפתחה גישה איכותית וסובייקטיבית למדידת אושר ורווחה (Subjective Well Being - SWB). גישה זו מתבססת על שביעות רצון שאינה נובעת מעושר, אלא מהיחס של העושר בהשוואה לאחרים. המסקנה היא שעושר, מעל רמה מסוימת, לא מהווה גורם משמעותי בעיצוב תחושת הרווחה של האדם.
המסקנה המעניינת מהממצאים אודות הסובייקטיביות של תחושת האושר, היא שתפקיד השיטה והמערכת הכלכלית הוא לספק לאוכלוסייה רמת חיים וצריכה נורמלית, לא פחות וגם לא יותר, כיוון שממנה והלאה תחושת האושר אינה תלויה בכסף.

ג. לסולידריות חברתית ולחיבור בין בני האדם תרומה משמעותית לתחושת האושר: מחקרים מודרניים מדגישים את הפן החברתי בתחושת האושר ומצביעים על אלמנטים לא כלכליים, המשפיעים על שביעות רצון ותחושת האושר של אדם: יחסים חברתיים בקהילה, יחסים במשפחה ובעבודה, מעורבות חברתית פעילה, סביבת חיים בטוחה ועוד. פרויקט שבוצע בשנת 2008 בחסות ממשלת בריטניה בהנהגת הקרן לכלכלה חדשה, New Economic Foundation, ובהשתתפות אוניברסיטת קיימברידג' מהווה נקודת ציון חשובה ביישום גישה זו.

400 מדענים מולטי-דיסציפלינאריים (כלכלנים, סוציולוגים, פסיכולוגים, סטטיסטיקאים וכו') סיכמו ממצאי מחקרי אושר עדכניים מכל רחבי העולם. לבקשת ממשלת בריטניה, יצאו החוקרים מגבולות המחקר האקדמי ולראשונה, גובשו המלצות לממשלה לפיהן עליה לנסות ולהתמקד בפיתוח חוויית האושר והרווחה בהתבסס על חמש אבני ייסוד:

- חיבור בין אנשים - נמצא כי יחסים חברתיים מהווים גורם קריטי לחוויית של רווחה ואושר.

- עזרה הדדית וסולידריות חברתית - פעילויות שמקורם בעזרה הדדית מעוררות אזורים במוח שאחראים על תחושת האושר וסיפוק של האדם.

- למידה חווייתית - תהליך למידה, מעודד אינטראקציה חברתית, תורם להגברת הערכה עצמית, ולתחושת השייכות.

- פעילות גופנית - שפעילות גופנית מקטינה את רמת החרדה ודיכאון בקרב האוכלוסייה.

- התבוננות - העמקת מודעות עצמית תחושתית/רגשית.

הלגיטימציה המחקרית שקיבלו הערבות ההדדית, הסולידריות החברתית וחיבור בין בני האדם כתורמים העיקריים לתחושת האושר והרווחה תורגמו במגה-מחקר זה לשורת המלצות קונקרטיות בתחומי הכלכלה והחברה בגישה שהחוקרים כינו "כלכלת הלב": הסטת תקציבים להשקעה בפעילויות קהילתיות ובתשתיות שתומכות בכלכלה חברתית, עידוד מעורבות חברתית, יצירת שטחים נקיים מפרסום במטרה ליצור סביבה אוהדת לשינוי המתבקש ביחסים בינינו, כלכלה ירוקה ועוד. הצורך לאמץ את הערבות ההדדית כדרך חיים, אינו רק ציווי מוסרי, או הכרח בשל המציאות המורכבת בה אנו חיים, אלא הוא גם ישתלם לכולנו, בדרך לחברה בריאה, מלוכדת ומאושרת. אושר וצדק חברתי אמיתי, אי אפשר לקנות בכסף, המציאות היום יומית של כולנו מוכיחה זאת. האושר האישיוהקולקטיבי שזורים זה בזה. אם נשכיל כולנו, לבנות את אותו רצון כללי ומחשבה אחת לחברה החיה בסולידריות ובערבות הדדית, נוכל להרגיש באמת מאושרים, מעל הפילוג והשסעים בינינו.

מ"אדם לאדם זאב", ל"אדם לאדם ערב"

כל הגרפים שהמדענים מציירים מראים שהגענו לאיזושהי נקודת רוויה. ייאוש, עייפות מהחיים ודיכאון הפכו למחלות יותר מדי שכיחות. כ-40% מאוכלוסיית העולם מצויים בייאוש ובדיכאון בדרגות משתנות. צריכת הסמים והאלכוהול נמצאת במגמת עלייה מדאיגה ושיעור הגירושים בעולם המערבי גבוה ונמצא במגמת עלייה. גם שיעורי ההתאבדות בעלייה. הנתונים מעידים בבירור כי איבדנו את התקווה, את הביטחון שבעתיד יהיה יותר טוב. זה קרה גם בשנים טובות בכלכלה העולמית, כך שאי אפשר להאשים את המצב הכלכלי, מה גם שהתופעות האלו שכיחות במיוחד במדינות מפותחות מהבחינה הכלכלית ולאו דווקא במדינות עולם שלישי.

המשבר הנוכחי מאיץ את התהליכים האלו ומדרבן את האנושות לבחון לעומק את התנהלותה, מטרותיה ושאיפותיה.

מה יביא אותנו לאושר המיוחל? האם מרוץ העכברים בחברה הקפיטליסטית השכיח מאיתנו לגמרי שהאדם הוא יצור רגשי? שהכלכלה היא ביטוי ליחסים בין בני אדם ושסיפוק פנימי שווה הרבה יותר מתוספת הכנסה? ברור לכולם, שהאדם צריך שיהיה לו מספיק כסף כדי לחיות בכבוד ובצורה נורמלית. אולם, גם חקר האושר גורס כי עלינו להבין שמעבר לרמת הכנסה זו, עלייה ברמת האושר תוכל להתקבל רק כתוצאה מקשר נכון בין בני אדם, קשר של ערבות הדדית שבאמצעותו נעבור מעולם שבו "אדם לאדם זאב" לעולם שבו "אדם לאדם ערב".

המציאות מראה לנו שהעולם שבו אנו חיים הפך לגלובלי ואינטגרלי, ואנו צריכים להתאים את מערכת הקשר בינינו בהתאם. כמו במשפחה, אנו זקוקים להרגשה, האינדיווידואלית והקולקטיבית, שהמערכות החברתיות והכלכליות, האינטראקציה של אדם עם זולתו, מבוססים על ערכים של דאגה הדדית, איכפתיות, התחשבות וערבות הדדית. תחושת הביטחון של אדם, שלא מנסים להרוויח על חשבונו ולנצל אותו, משחררת אותו מהצורך לפתח הגנות מפני הזולת, כמו גם מפני התאגידים והמדינה. במילים אחרות: אנו זקוקים לערבות הדדית בינינו כדי להגיע לאושר. את זה אי אפשר לקנות בכסף.

הפיתרון - יחסים המבוססים על ערבות הדדית

המחקרים בתחום האושר מביאים עימם בשורה חדשה. עוצמתם היא בכך שהם מוכיחים שניתן להגיע לאושר בלי להיות עשיר. הממצאים מראים שדווקא יחסים משפחתיים, הרגשת שוויון וביטחון כלכלי ותעסוקתי, הם אמצעים טובים יותר להשגת אושר מאשר הכנסה. מדובר בתקווה גדולה ומציאותית לאנושות. אם נצליח ליצור סביבה שמחנכת לערכים של סולידריות, שוויון, דאגה לזולת וערבות הדדית, נוכל להעלות את רמת האושר והסיפוק הפנימי של כל אחד מהפרטים בחברה. בכך ייפתר המשבר הנוכחי ויימצא מזור בדיוק במקום שבו נכשלות התיאוריות הכלכליות הקיימות. הרגשת הערבות ההדדית מחזקת בדיוק את הסיפוק הלא חומרי ולכן מהווה מתכון מצוין לאושר.

לא נולדנו שווים זה לזה. אחד נולד חכם, כריזמטי, שאפתן וממוקד מטרה ואילו האחר נולד טיפש, עצלן עם נטייה להתפזר. ועם זאת, כל עוד הסביבה תחנך להשוואה, במושגים של כסף ומשאבים, אין סיכוי להגיע לשוויון וצדק חברתי, שכן נקודות ההתחלה אינן שוות. אם נמשיך להשוות את עצמנו לאחרים ובהתאם לכך לקבוע את תחושת האושר שלנו, במידה רבה על בסיס פרמטרים חומריים, לא נגיע לאושר, כי זה יהיה בהכרח על חשבון האושר של הזולת. אם היחסים בינינו ימשיכו להיות תחרותיים ויהיו מנוגדים למגמת החיבור, שהמציאות הגלובלית והאינטגרלית סביבנו מייצגת, המשבר הכלכלי והחברתי ילך ויחריף. הפיתרון הוא ביצירת רשת של ערבות הדדית, בה כל אדם נוטל חלק בפעילות החברה ומקבל ממנה את ההכרחי לקיומו הנורמלי. כאשר ניצור דינמיקה כזו, ייפתח הצוהר לשוויון אמיתי, שוויון יחסי-סגולי, ותוסר הרגשת חוסר הצדק, המכרסמת בנו ומונעת את תחושת האושר.

המפתח טמון בחינוך לערכים חדשים, אשר יחליפו את ערכי החומריות והתחרותיות בערכים של נתינה, התחשבות ודאגה הדדית. דינמיקה זו כשלעצמה תחזק את תחושת האושר. שינוי אמות המידה לצורך קבלת כבוד בחברה, ישנה בהכרח גם את התנהגות הפרטים. היום, מנהל פירמה אשר מציג רווחים גדולים מקבל כבוד, מענקים ויחס חיובי. בחברה המתנהלת בערבות הדדית, המנהל ייבחן על פי יחסו לעובדים ומידת תרומתו לחברה.

כיום תיאוריות של מיקסום תועלת אישית תחת מגבלת תקציב קיימת מיצו את עצמן. מיקסום התועלת האמיתי נמצא ממש מעבר לפינה, כאשר נחיה בחברה המתנהלת בערבות הדדית. הפיצוי הפנימי שנרגיש אז, תחושת הסיפוק מחיים בחברה הרמונית, הביטחון שידאגו לכל צרכנו, וההנאה מיחסים טובים ובריאים עם הסביבה החברתית שלנו, יהפכו את התקווה לאושר למציאות. את האושר האמיתי, בעולם כזה, לא ניתן להמיר בשום הון שבעולם.

• מאת: עו"ד דנה סרבי קובלסקי, MA במשפט פיננסי,חברת הצוות הכלכלי בתנועת הערבות