מאמרים וטורים

אחרי זיוף הליבור: האם ניתן להטות את הריבית על המשכנתא בישראל?

השאלה, האם פרשייה דומה של זיוף ריבית ה"תלבור" הישראלית, שהיא המקבילה המקומית לריבית הלייבור, יכולה להתרחש גם אצלנו, היא בכלל שאלה רטורית.
ברור שזה יכול לקרות בישראל. זה יכול להתרחש בכל מקום בעולם בו ישנם אנשים.

תארו לעצמכם מצב בו הנכס הפיננסי מספר 1 בעולם, זה שממנו נגזרים, ישירות או בעקיפין, מחירי אגרות החוב, המשכנתאות, ריבית החובה והזכות בבנק, הריבית על החסכונות שלנו, שערי המט"ח, מחירי כל הנגזרים הפיננסים מכל הסוגים, שערי כל מדדי הבורסות בעולם ושווי החיסכון הפנסיוני של אוכלוסיית כל העולם - מתגלה כמזויף, כנתון למניפולצייה של בנקאיים וסוחרי ריבית מתוחכמים, העושים בו כבשלהם, רק כדי להעשיר את כיסם הפרטי.

איך זה גורם לכם להרגיש? לא נעים, נכון?

זה מה שנחשף בחודשים האחרונים, פרשת הונאה ומניפולצייה של שער ריבית הלייבור בבריטניה, שהיו מעורבים בה הדרגים הבכירים ביותר בעולם הבנקאות ומתחתם שרשרת שלמה של מנהלים, מנהלי השקעות וסוחרים.

מדובר היה בשערורייה שחוללה רעידת אדמה בעוצמה אדירה והאמת היא שאת תוצאותיה אנחנו בקושי התחלנו להרגיש.

ממש כמו רעידת אדמה, אם אתה שומט את הקרקע מתחת לרגליך, כל העולם שלך מתמוטט.

העולם הפיננסי ומערכת הבנקאות כולה בנויה בראש ובראשונה על אמון. כל עוד הוא קיים - היא יכולה להמשיך ולהתקיים, איכשהו, למרות חסרונותיה הרבים.

בלי אמון - הכול מתמוטט. אנחנו, הלקוחות רוצים להאמין בשיטה ובאנשים העומדים מאחוריה, בנקים חייבים להאמין זה לזה וכולם יחד רוצים להאמין לבנק המרכזי ולרגולטורים. לא מדובר בערכים גבוהים ומנותקים מחיי היום יום שלנו. כשאני נכנס לבנק, אני רוצה להאמין שיועץ המשכנתאות או ההשקעות שלי, פועל לטובתי, חושב על האינטרסים שלי, טורח להתעדכן מקצועית כדי לתת לי שירות מקצועי ונלחם על זכותי לקבל אותו במחיר תחרותי והוגן.

עזבו את הרגולטורים, את מבקרי הפנים, את החוקים והתקנות ואפילו את העיתונות החוקרת. כבודם של כל אלה במקומם מונח, הם ללא ספק רכיבים חיוניים בפאזל, אבל בסופו של דבר הכול מתחיל בצורך שלנו להאמין זה לזה, להאמין בהוגנות של השיטה ובכך שהמערכת האדירה הזו, חובקת העולם, מתנהלת בצורה נקייה, שקופה ומקצועית על ידי אנשים, כמוני וכמוך, שלא שוכחים שפרנסתם תלויה בנו הלקוחות ובאמון שאנו רוחשים להם ולמערכת כולה.

שערוריית זיוף שערי ריבית בלייבור בלונדון, מצטרפת למספר שערוריות בקנה מידה אדיר בשנים האחרונות - פשיטת הרגל של אנרון בארה"ב, בועת הסאב-פריים בארה"ב שהציתה את המשבר העולמי ב- 2008 ושחשפה מניפולציות וזדון בתעשיית הפיננסים האמריקאית, טירוף המערכות שקדם להתפוצצות בועת הנאסדק ב- 2001 - אלו רק מספר דוגמאות לרעידות אדמה שאת הנזקים שלהם אנחנו עדיין מרגישים ומשלמים.

מה שמשותף לכל הכישלונות המהדהדים האלה, זה לא פרצות בחוק, לא כישלון הרגולטורים ולא שיטת המיון והפיקוח על מי שעובד בענפי הבנקאות והפיננסים. לא ולא, הכישלון מקורו בטבע האנושי, במרכיב האנושי.

כל אחד מאיתנו רוצה להרוויח כמה שיותר, לא רק כדי להתפרנס, אלא גם כדי למלא צרכים גבוהים יותר בפירמידת הצרכים של מאסלו.

אנשי תעשיית הפיננסים והבנקאות חיים בשביל להרוויח, הם מקבלים מזה זריקה אדירה לאגו, לדימוי העצמי שלהם, לסטטוס החברתי שלהם והוכחה לכישרונם ולתחושת העליונות שלהם על האחרים.

אפשר לשאול מה פתאום להיטפל למיעוט שבמיעוט של אנשים שתאוות הבצע וההתמכרות לכסף העבירה אותם על דעתם עד שביצעו את המניפולציות שממשיכות להיחשף ואיך זה בכלל קשור לכל אחד מאיתנו? אז זהו, שגם אנחנו רוצים יותר: יותר כסף, יותר כבוד, יותר הערכה מהסביבה, יותר סמלי סטטוס, רוצים להיות יותר מוצלחים מהאחרים, להתחרות בהם ולנצח.

נכון, שהרצון הגולמי הזה של כולנו, לדאוג לעצמי, להרוויח כמה שיותר, אם צריך - אפילו על חשבונם של האחרים, הפך למרוסן ומעודן יותר, בגלל מסגרות חברתיות, נורמות וערכים שמונעות מאיתנו למלא את הרצונות האגואיסטיים שלנו בצורה הכי גולמית וישירה שיש, אבל מתחת לכל המוסכמות החברתיות, האיסורים והחוקים - כולנו אותו הדבר.

לאותם אנשים העוסקים בבנקאות ובפיננסים, ניתנה ההזדמנות לממש את אותם רצונות בעבודתם בצורה ישירה ועוצמתית. כסף וכוח הולכים יחד ואיתם באות ההזדמנויות להרוויח והרבה.

מרביתם, עושים זאת ביושר - אם כי גם זו נקודת מחלוקת. האם אדם ישר וקשה יום העושה את עבודתו נאמנה ובו בעת עובד בתוך ארגון פיננסי דורסני ואגרסיבי, אינו שותף לדבר עבירה? אולי לזה מתכוונים אלו הטוענים שאין לנו להפנות אצבע מאשימה לאף אחד, אלא לעצמנו. כי אנו מאפשרים את קיומה של שיטה כזו, למרות שאנו מודעים לחסרונותיה. אין לנו זמן להיות דון-קישוט, כי אנחנו בעצמנו עסוקים בקרב הישרדות יום יומי, בעולם שמרבית המערכות שלו הפכו עוינות לנו, כל השיטה כולה מבוססת עלינו, אנחנו חלקים מאותה מציאות ובלעדינו היא לא יכולה להתקיים ולכן - במקום למהר ולהאשים חבורה מצומצמת של אנשים שחצתה את הגבול בין חוקי ללא חוקי, כדאי שנבצע, במקביל, תהליך של בדק בית.

רוצים לדעת עוד על ייעוץ משכנתאות?

לכן, השאלה, האם פרשייה דומה של זיוף ריבית ה"תלבור" הישראלית, שהיא המקבילה המקומית לריבית הלייבור, יכולה להתרחש גם אצלנו, היא בכלל שאלה רטורית.

ברור שזה יכול לקרות בישראל. זה יכול להתרחש בכל מקום בעולם בו ישנם אנשים, פשוט כי הטבע האנושי הוא כזה, באשר נלך ולאן שנפנה.

באופן פרדוקסאלי, מה שעומד לזכותה של המערכת הפיננסית והבנקאית המקומית, היא חוסר התחכום שלה ביחס למקבילות לה באירופה ובארה"ב. זה מה שחסך לנו את בועת הסאב-פריים ואת שערוריית הלייבור האחרונה שנחשפה. פשוט, אין בישראל מסחר מפותח בנגזרי ריבית, במוצרים פיננסים מרוכבים, במכשירי השקעה ממונפים ברמות אדירות כמקובל בחו"ל ובמוצרי משכנתא מורכבים וחדשניים.

אבל כל אלה מתפתחים בישראל, בהדרגה ואין ספק שעם התחכום והשכלול של שוק ההון, יגיעו גם השערוריות וההונאות המתוחכמות.

ברור שצריך להיערך רגולטורית, לשכלל את הביקורת, להקים מנגנוני אכיפה ובקרה. אבל אסור ליפול למלכודת ולהניח שזה צריך להיות המאמץ העיקרי.

הכול מתחיל באמון בינינו, השחקנים השונים באותה המערכת. הקשרים בינינו, הם הבסיס להבראה אמיתית של השיטה.

דמיינו לרגע מצב היפותטי, לפיו אתה, את, אני נכנסים לבנק, מתיישבים מול יועץ המשכנתאות ו...מגלים בכסא ממול את אח שלכם, או את אימא, או את הבת הגדולה שלכם. אם נתחיל להתייחס כך אחד אל השני, כמו אל בן משפחה אהוב - יחזור האמון למערכת ואיתו היציבות וגם הרווחים.

• מאת: גיא יצחקוב, דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות