?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

הבנקים האירופיים נסוגים מארה"ב: צמצמו בשליש את היקף נכסיהם

shutterstock 42447736 new

בלי אמון אין זכות קיום לכל המערכות הכלכליות והפיננסיות

כפי שהרחבנו במאמרים קודמים,כל המערכת הפיננסית מושתתת על אמון. בלעדיו - יהיה כאוס מוחלט.

הבנקים "בונים" על האמון שלנו בהם, זה מה שמחזיק את כל המערכת.

כיום, האמון ההדדי נפגע אנושות ומשקף יחסים בעייתיים מאוד בין אדם לאדם, בקהילה, במדינה, בינינו לבין המגזר הפיננסי ובעצם משבר האמון אוכל כל חלקה טובה בכל מערכות החיים שיצרנו המבוססות כולן על אופי היחסים בינינו.

בעולם הגלובלי והמקושר, כולנו הרי באותה סירה, קשורים ותלויים זה בזה, בקשר הולך ומתהדק שאין באפשרותנו להימלט ממנו, אפילו בעל כורחנו.

הגיוני, שבנסיבות אלה, תגדל הנטייה שלנו לשתף פעולה, לדאוג זה לזה, להתחשב זה בצרכיו החיוניים של זה, להאמין אחד לשני ולאחד כוחות, אל מול האתגרים הגדולים והמשותפים לכולנו.

הפער הזה, בין איחוד כוחות וחיבור בינינו, המתבקשים מהתלות ההדדית בינינו, לבין היחסים הכוחניים, האינטרסים הצרים וחוסר האמון הנוכחיים בינינו, הוא הסיבה העיקרית למשבר העולמי בכלכלה, בחברה, בחינוך ובמערכות החיים הנוספות שיצרנו, המבוססות בסופו של דבר על אופיים של היחסים בינינו.

סגירת הפער הזה, או אפילו נטייה ראשונית לצמצמו, תורגש כהקלה מיידית במשבר, כיון שהיא תהיה משולה לאדם שהבין את מצבו והחליט לשחות עם הזרם, במקום נגדו.

אומרים שהכוונה עושה את כל ההבדל בין שתי פעולות זהות לחלוטין ? שווה להדגים:

פעולה א'

קיבלתי סכום כסף גדול ממעביד/לקוח/ספק ואני פשוט לוקח אותו, נכנס לחנות ברחוב שנראית כמו עסק מכובד, שם להם על השולחן את הכסף ומבקש מהם לשמור עליו, עד שאצטרך אותו. לתדהמתם, אני אומר יפה תודה, נפרד מהכסף ויוצא מהחנות. אולי ליום, אולי לשנתיים, מה זה משנה - את הכסף השארתי אצלם.

פעולה ב'

אותו כנ"ל בדיוק, רק שהחנות איננה סתם חנות, אלא הבנק ה"ידידותי" שלי.

מה מבחין בין 2 הפעולות האלה? הרי בשתיהן השארתי את כספי בידי אנשים זרים, מתוך תקווה שאזכה לראות אותו חזרה כשאצטרך. הראשונה נראית אבסורדית, השנייה רציונאלית.
ההבדל המהותי הוא האמון שאני רוכש לבנק, בלעדיו - הבנק לא שונה מהחנות ה"רגילה" שבה החלטתי להפקיד/להפקיר את כספי.

למקרא הנתונים לפיהם בנקים אירופאים מושכים כספים בארה"ב, נשאלת השאלה האם הם חדלו להאמין בכלכלת ארה"ב, או שמא - הם פשוט צריכים את הכסף?
על רקע ריצת האמוק של המשקיעים מכל העולם לשוק אגרות החוב האמריקאי, שרמת השערים הנוכחית בו היא הגבוהה ביותר מאז שנת 1798!!
לא סביר שהבנקים האירופאים איבדו את האמון בחוסנה של הכלכלה האמריקאית וביכולתה לשלם להם ריבית על ההשקעה ולפדות במלואן את איגרות החוב כשיגיע תאריך הפדיון הסופי שלהן.

ההסברים האפשריים והסבירים הם שהבנקים האירופאים:
א. מממשים רווחים ומוכרים אג"חים של ממשלת ארה"ב, הנסחרים במחירי שיא המשקפים תשואות נמוכות מאוד במח"מים הארוכים, אפסיות במח"מ הבינוני ושליליות במח"מ הקצר.
ב. שהם זקוקים לכסף, בגלל המשבר המחריף באירופה. לדעתי, זה תסריט פחות סביר כרגע. כי בנק בתקופת משבר כלכלי מהדק את החגורה ובוחר בקפידה למי לתת אשראי, על רקע העלייה בסיכון העסקי והפיננסי. לכן, לא נראה לי שהבנקים האירופאים מעניקים עכשיו אשראי חדש, או ממחזרים אשראי קיים, בהיקפים כאלה שיחייבו אותם למשוך 1/3 מההשקעות שלהם בשוק האג"ח הממשלתי בארה"ב.

בשורה תחתונה - משבר כלכלי או לא, הבנקים חושבים על עצמם ועל הרווחים שלהם.
הבועה בשוק האג"ח האמריקאי, מהווה עבור הבנקים האירופאים הזדמנות למכור, נגד המגמה וברווח גדול, חלק מההשקעות שלהם בארה"ב.

משבר אמון - זה לא. כלומר, בהחלט יש משבר אמון חמור בין כולם לכולם, אבל ספציפית - הקטנת ההשקעה של בנקים אירופאים בשוק האמריקאי איננה תוצאה ישירה של משבר האמון החמור ביותר שידענו מאז ומעולם. חכו - זה עוד יגיע.

על רקע פרשיית זיופי ריבית הליבור שעוד תכה חזק בכל תעשיית הפיננסים העולמית ועל רקע ההידרדרות הנוספת במשבר החוב האירופאי, המאיים ליצור אפקט דומינו הרסני בענף הבנקאות כולו ובשווקים הפיננסים ברחבי העולם - ברור כי האתגרים האמיתיים עוד לפנינו.

  • מאת: אופיר לוי, רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך