מאמרים וטורים

דיוני התקציב – אם טרכטנברג יכול, גם נתניהו ושטייניץ יכולים

השנה האחרונה הבהירה כי לדיוני "השולחן העגול" יש דינמיקה חיובית ומאחדת. זה בדיוק מה שעם ישראל צריך, בואך דיוני התקציב של 2013-14.  לגיטימצייה ואמון בשיטה, יכולים לרכך את הגזירות הכלכליות שבפתח

• אופיר לוי | רואה-חשבון ומנהל כספים

תקציב 2013, הוא חבית אבק שריפה, אפילו יותר מכרגיל.

בגלל המשבר באירופה והאטה בקצב הצמיחה בישראל, נוצר פיגור גדול בהכנסות המדינה ממסים. מנגד, הוצאות הממשלה גדלו, בעיקר בעקבות המלצות וועדת טרכטנברג וגידול בהוצאות הביטחון. כך נפער פער גדל והולך בין הוצאות המדינה להכנסותיה.

למרות הכפלת יעד הגירעון ל- 3%, ברור כי צעד מבורך זה, ירכך בלבד, אך לא ימנע  קבלת החלטות כלכליות קשות סביב סדר עדיפויות לאומי-בטחוני-חברתי חדש, שישקף את המציאות של ישראל 2013-14, בתוך משבר עולמי שיצא מכלל שליטה.

לממשלה אין ברירה, הגזירות הכלכליות בדרך, לרבות העלאת מסים, ביטול פטורים ממס וקיצוצים כואבים בתקציב המדינה. בקיצור – כולנו נרגיש אותן טוב טוב בכיס.

חידושה של המחאה החברתית, על רקע תסכול מהישגיה הדלים, מגביר אף הוא את המתח באוויר. בקיצור – צפוי לנו קיץ תקציבי סוער במיוחד.

זאת הסיבה שהשנה, חשוב במיוחד להתייחס לא רק לתקציב המדינה כשלעצמו, אלא גם לתהליך שהוא עובר מחדרי חדרים באוצר ועד לספר החוקים.

בישראל של 2012, על רקע המחאה החברתית והחקיקה החברתית שעברה כשאומץ דו"ח טרכטנברג מצד אחד ולאור הגירעון הגדל בתקציב המדינה והצורך להיערך להאטה בפעילות הכלכלית במשק ב-2013 מצד שני,  תהליך גיבושו של התקציב חשוב לא פחות מאשר התוצאה הסופית.

הליך עיצובו, חישובו ואישורו של תקציב המדינה יכול להיות קרש קפיצה לתקציב שיבטא את סדר עדיפויות החברתי-כלכלי חדש ואת האיזון הנדרש בין האילוצים הרבים לבין האתגרים שבפנינו, מתוך ההסכמה הרחבה והמכנה המשותף הרחב ביותר.

ברור שתהיינה מחלוקות ושאין מספיק לכולם, אולם כל החלטה תקציבית שתתקבל סביב השולחן העגול, מתוך הקשבה, התחשבות  ודאגה זה לזה, תזכה ללגיטימיות ויהיה לה גם תוקף מוסרי.

גם לממשלה ולפוליטיקאים כדאי "לפתוח" את דיוני התקציב לביקורת מקצועית וציבורית. ראו כמה ערך מוסף קיבלנו כולנו מאופיים הפתוח של דיוני וועדת טרכטנברג. האג'נדה החברתית והכלכלית התבהרה, רעיונות מצוינים נידונו ונשקלו והתוצר הסופי אומץ בחום על ידי הממשלה, הכנסת והרוב המכריע של הציבור. צוותי מומחים עצמאיים, כמו צוות ספיבק-יונה, גיבשו הצעות ורעיונות שחייבו לכל הפחות דיון והתייחסות מצד "נערי האוצר" והממשלה. מיעוטם התקבלו אומנם, אבל בכל זאת עמדות הובהרו ויעדים הוצבו.

לצערנו, לקחי המחאה טרם חלחלו לעת עתה  למסדרונות משרד האוצר. דיוני התקציב היו ונותרו מנותקים מהציבור וגם מהאג'נדה החברתית החדשה ומהשיח סביב השולחנות העגולים שהתפשט ויצר צורת הידברות חדשה בישראל – שיח בין שווים המנסים למצוא את האתגרים המשותפים להם וכלפיהם לפעול ביחד, בשונה משיח שבו כל צד מקדם את האינטרסים של המגזר שאותו הוא מייצג בלבד.

במקום לגבש תקציב שיבטא את סדר העדיפויות הלאומי בכל התחומים וייהנה מלגיטימציה רחבה, ממשיכים בתהליך מצטבר, על בסיס שינויים מתקציב השנה הקודמת. עיקר הויכוחים מתרחשים בחדרי חדרים בין השרים ל"נערי האוצר" של אגף התקציבים במשרד האוצר. מחלוקות עיקריות יוצפו לשר האוצר ולראש הממשלה. נוסיף למתכון מקח וממכר פוליטי וגם מס שפתיים שישולם לדרישות חברתיות בעלי פרופיל גבוה והנה – הסלט התקציבי מוכן לדיוני התקציב בכנסת.

אם צלחתם בהצלחה את קריאתו של ספר התקציב, שעוביו כפול משל מדריך דפי זהב, תגלו שבמקביל לאישור התקציב, יועבר גם "חוק ההסדרים", שהוא במובנים רבים הליך "עוקף תקציב" המוקדש כולו למקח וממכר פוליטי, עם אפס שקיפות. כפי שהחוק מיושם היום, החוק גורם לעיוות התקציב ומאפשר חלוקה אינטרסנטית של כספי המדינה, בהליך לא שקוף שפוגם באמון הציבור כלפי מוסדות השלטון. אסור לתת למצב הזה להימשך.

בנסיבות אלה, רק דיון פתוח ופומבי, סביב השולחן העגול, יסייעו להגיע לפתרונות מוסכמים ולהבנה כי יש כורח בוויתורים הדדיים ובהתחשבות בצרכים חברתיים וכלכליים. אחרת, עלולה המחאה  החברתית להסלים, אף מעבר לגילויי האלימות הנוכחיים, שאותם אנו מגנים בכל פה.

שורה תחתונה – יש חשיבות לתהליך קביעת התקציב, לא פחות מאשר לתוצאה הסופית ושניהם מספקים הזדמנות להידברות, להקשבה ולביסוסו של מכנה משותף שיאחד את אזרחי ישראל.

אם טרכטנברג יכל, גם שטייניץ ונתניהו יכולים.