?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

ומי יכסה את הצ'קים של ביבי?

shutterstock 70646713 new

"שנת 2013 תהיה קשה מאוד מבחינה תקציבית. יהיה צורך לקצץ מיליארדים, ובאוצר אומרים שלא תהיה ברירה אלא גם להעלות מסים. אבל כל זה אינו מונע מממשלת ישראל להמשיך לשחד את הציבור גם בעצם הימים האלה.

זו בדיוק השיטה שבה פעלו בשלוש השנים האחרונות הצמד בנימין נתניהו-יובל שטייניץ. הם חילקו צ'קים ביד נדיבה וניהלו מדיניות של "יש לי", שהגדילה הוצאות. אלא שעכשיו הגיע יום התשלום, והקופה ריקה.

הפתרון הנכון הוא קיצוץ וייעול בממשלה; כלומר, קיצוץ בביטחון, בתקציבים האדירים המופנים לחרדים והתייעלות בכל יתר משרדי הממשלה. לכן עדיף לחתוך עכשיו בקטן מאשר להגיע למשבר גדול, המחייב ניתוח לב פתוח בלי הרדמה.

ברגע שתוכנית כזאת תבוצע - כולם יבינו, שיש לנו עסק עם מנהיגים רציניים, מהלך כזה אומר לעם: אנחנו לא יוון וספרד, אנחנו נתנהל באחריות; נוריד גירעון, נוריד חוב ונבצע רפורמות".

תנועת הערבות:

התיאוריה הכלכלית פשטה רגל:

הכלכלנים פונים תמיד למה שהם מכירים, לאותה פרדיגמה שעל ברכיה התחנכו כל הכלכלנים ב-50 השנים האחרונות, למרות שהיא פשטה את הרגל וסיימה את תפקידה ההיסטורי, כיוון שלא הצליחה לחזות, לנתח ולספק פתרונות למשבר הכלכלי המלווה את העולם מאז 2008.

אם מקשיבים לפרופ' לכלכלה זוכי פרס נובל כמו שטיגליץ וקרוגמן, הם כבר אומרים במפורש שהמשבר הוא לא רק בכלכלה, אלא גם בתיאוריה הכלכלית, שלא הצליחה לחזות את המשבר, המעיטה בחשיבותו ובנזקיו ולא מצליחה גם לתת פתרונות כיצד יוצאים ממנו. אבל, עולם כמנהגו נוהג.

אומנם, בישראל המשבר לובש צורה אחרת, שונה מזו שבאירופה ובארה"ב, אבל גם אצלנו הולכת ונוצרת בעיית גירעון שנפער בתקציב המדינה. חוק התקציב קבע שהגירעון תקציב לא יעלה השנה על 2% ובמציאות, יש סיכוי שנסיים את 2012 עם גירעון כמעט כפול.

איך משלבים גזירות כלכליות עם סוכריות?

מה אומרת על זה התיאוריה הכלכלית? שצריך לקצץ בתקציב (להקטין הוצאות) ולהעלות מסים (להגדיל הוצאות) כדי לצמצם את הגירעון ובכך לאפשר למשק לחזור למסלול בריא
של צמיחה. המומחים גם יודעים לצייר לנו תרחישי אימים, לפיהם, אם לא נטיל על עצמנו גזירות מידיות, קצרה הדרך לאובדן שליטה תקציבית. לפי גישה זו גירעון של 3.5% בתקציב, יקרב את ישראל בקצב מהיר למצבה של יוון, איטליה ושאר הכלכלות החולות של אירופה .(PIIGS)

באמת? עד כדי כך קצרה הדרך של כלכלת ישראל לכלכלות הקורסות באירופה? ואם נסיים את השנה עם 3.5% גירעון, האם סוכנויות הדירוג יורידו את דרוג האשראי הבינלאומי שלנו ויסמנו את הדרך לבריחה המונית של משקיעים זרים מישראל ולקריסתו של שוק ההון המקומי? ומה יהיה גורלה של כל החקיקה החברתית שעברה בישראל בעקבות ההחלטה ליישם את המלצות דו"ח טרכטנברג, אם ייערך קיצוץ דרמטי בתקציב המדינה? הרי ידוע שמי שייפגע מהגזירות, מהקיצוצים בתקציב ומהעלאת המסים הם בראש ובראשונה השכבות החלשות וגם מעמד הביניים, אותם אזרחים שאת מצבם החליטה הממשלה להיטיב מלכתחילה, בעקבות המחאה בקיץ 2011 והעלייה בפערים הכלכליים והחברתיים בישראל.

האם יש לראש הממשלה שפן בכובע?

סדרת השאלות הזו לא נועדה לבלבל אף אחד, אלא רק להדגים את מורכבותם של הבעיות והאתגרים בפניהן ניצבים המשק והחברה הישראלית.

רוצים פיתרון כלכלי נטו, כמו שהתרגלנו אליו, בשקלים, באחוזים בתקציבים? - אין.
אם אנחנו חושבים שראש הממשלה, ישלוף מן הכובע שפן שיטרוף את הקלפים וימנע ממנו להתנהג כלהטוטן כלכלי ולנסות לאזן בין גזירות לבין סוכריות, אנחנו טועים.

אבל הממשלה, בדיוק כמו העיתונאים, תחזור, כברירת מחדל, למה שהיא מכירה. ראש הממשלה יישיר מבטיו אלינו ויסביר לנו שאין ברירה ושזה לטובתנו ושאם נסכים לבלוע גלולה מרה, נראה שתוך שנה-שנתיים ישראל חוזרת למסלול צמיחה מואץ ממנו כולם ייהנו. ואני שואל, כולם ייהנו? כולם? באמת? האם כולנו נהנינו מהצמיחה המואצת לפני שפרץ המשבר העולמי ב- 2008? או שהפערים הכלכליים הלכו וגדלו והפריחה פשוט "דילגה" על מרבית אזרחי המדינה, בגלל הגישה הניאו-ליברלית של הממשלה, שיצרה גן עדן למאיון העליון ולעסקים הגדולים, מתוך הנחה, שהוכחה כשגויה, שהשפע "יחלחל" למטה גם אלינו פשוטי העם.

עלה התאנה החדש של הממשלה

הגירעון הגדל יעניק לממשלה את הלגיטימציה לעשות את מה שהיא רצתה לעשות כבר מזמן. הוא יהיה עלה התאנה שלה. הממשלה תנהיג תקציב עם גזירות וקיצוץ רוחבי משמעותי, היא תעלה מסים ותסביר לכולנו שאין ברירה, אחרת נהפך ליוון.

ממשלת האחדות מבטיחה גם שהתקציב הגרוע הזה, יעבור בכנסת בקלות ולא יהווה איום ממשי על יציבותה. במקביל, המחאה החברתית תגבר והיא עלולה לקבל מאפיינים אלימים. ניצנים ראשונים לכך ניכרים כבר עתה והם רק ילכו ויתגברו, ככל שנתקרב לדיוני התקציב.
אז אחרי קיץ סוער של גזירות, של העלאת מיסים, של חידוש המחאה החברתית ביתר שאת, של סיבוב פרסה, לכאורה בלית ברירה, מיישום המלצות וועדת טרכטנברג, מה יהיה מצבה של הכלכלה הישראלית ושלנו, אזרחיה?

אם זה יפתור את הבעיות, ניחא. כדאי להוריד את הראש, לקבל את רוע הגזירה ולהתנחם בכך שאצלנו הגזירות הן כמו צמר גפן מתוקף בהשוואה למה שקורה באירופה. אבל, לצערנו, אנחנו נגלה שזה לא רק שלא פתר את הבעיות הקיימות, אלא ייצר בעיות חדשות ושבעצם אנחנו כולנו ניצבים בפני מבוי סתום.

השסעים בחברה הישראלית יגדלו, הצמיחה תיפגע, בעיית יוקר המחייה תמשיך להעיק
(העלאת המיסוי העקיף מתורגמת ישירות לאינפלציה, במיוחד בשוק שעדיין צומח) והבור התקציבי ימשיך לגדול, על רקע הירידה הצפויה בהכנסות המדינה ממסים.

עוד מיתוס לשבור – חוק הפחתת הגירעון יכול לחכות קצת

כמובן, שחשוב לשמור על משמעת ואחריות תקציבית, אבל חוק הפחת הגירעון הוא אסון לחברה הישראלית וגם לכלכלתה, כיון שעוצמתה של כלכלה נגזרת בראש ובראשונה מהחברה, ממצבם של הפרטים ומשיתופי הפעולה והקשרים בינינו. הכלכלה הרי היא העתקה של היחסים בינינו ולפיכך אינה מנותקת מעוצמתה ולכידותה של החברה הישראלית.

אז מה לעשות, תכלס בשטח:

  • להשהות את חוק הפחתת הגירעון לשנתיים ולקבוע יעד גירעון של 3.5% לשנתיים הקרובות. הפיכת המצב מדה-פקטו לדה-יורה, תשחרר את הלחץ של הממשלה ותמנע החלטות פזיזות שכולנו נשלם עליהם מחיר, כלכלי וחברתי יקר. לא צריך לדאוג שצעד כזה יתקבל בזעם על ידי משקיעים זרים וסוכנויות דרוג אשראי בינלאומית. הם מודעים בדיוק לכך שחרגנו מיעד הגירעון ועדיין, כשהם ישוו את מצבנו כמעט לכל מדינה אירופאית ואפילו לארה"ב הכורעת תחת נטל הגירעון, אנחנו נמשיך להיראות מצוין, גם עם גירעון של 3.5%.
  • לתרגם את ממשלת האחדות לאחדות אמיתית ומוחשית בחברה הישראלית. כרגע – הממשלה היא אולי ממשלת אחדות, אבל היא משקפת סטאטוס קוו כוחני, אינטרסים מנוגדים וניתוק מהמצוקות האמיתיות שלנו האזרחים. אבל אם נשב כולנו סביב שולחנות עגולים, נקשיב אחד לשני, נשים את עצמנו בנעליהם של אלה שכיום אנחנו רואים בהם יריבים מרים, נגלה שצריך ואפשר לגבש מכנה משותף רחב, כלכלי וחברתי, סינרגטי ועוצמתי. ברור שיהיו רבים שיצטרכו לוותר, אבל במקום ויתורים בכפייה או בחקיקה, שדרכם להתאדות מהר מאוד, נקבל ויתורים אמיתיים ובשמחה. אפשר להפוך את הגזירות לצמר גפן מסוכר, אם נתייחס האחד לשני, מתוך דאגה, הבנה, סולידריות וערבות הדדית.
  • לכן, רגע לפני שאנחנו נכנסים כולנו, למחול שדים כלכלי וחברתי סביב דיוני התקציב שמתחילים אוטוטו , כדאי שנפנים כולנו שבאמצעות שיח ציבורי חדש ושינוי ערכי תודעתי, תצליח החברה הישראלית ובהכרח גם הכלכלה הישראלית, לצלוח את המשבר העולמי ואת הקשיים המקומיים בקלות יחסית והכי חשוב, להפוך לחברה מלוכדת, מאמינה בעצמה ובמדינה ובשיטה כלכלית חברתית שנועדה לשרת אותנו, במקום המצב הנוכחי בו כולנו משרתים אותה. כך נפנים כולנו שערבות הדדית בינינו והכלכלה הנגזרת ממנה, היא לא רק צו השעה, אלא גם משתלמת לכולנו מבחינה כלכלית.
  • ומה עם המסים והגזירות? מתוך הראייה החדשה הזו על שותפות הגורל בינינו, עשירים ועניים, שכירם ועצמאיים, צברים ועולים חדשים, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, יונים וניצים, ימניים ושמאלנים, מתוך אותה הרגשה שכוחנו באחדותנו, נוכל לגשת לקבוע גם סדר עדיפויות לאומי ותקציבי חדש. יכול להיות שהוא יהיה מר, אבל האחדות האמיתית בינינו תגרום לכך שהוא יראה לנו כמו צמר גפן מתוק.

מה, אם אנחנו חוסכים קצת מעצמנו כדי לקנות מה שהילד שלנו זקוק לו, זה מר או מתוק? התשובה ברורה.

קישור למאמר המקורי

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך