מאמרים וטורים

הלקוחות שלא מתלוננים על דמי הניהול אף פעם

"20 מיליארד שקל שוכבים ללא דורש במרתפיהן של חברות הביטוח, קופות הגמל וקרנות הפנסיה, מה שלא מונע מהן לגבות עליהם דמי ניהול. מרוויחות נוספות הן החברות שמציעות לאתר את הכסף תמורת עמלות שערורייתיות. אחרי שני ניסיונות שלא צלחו, האוצר מבטיח שהנושא ייפתר ב־2013.

בפברואר האחרון פרסם אגף שוק ההון במשרד האוצר נוהל חדש הנוגע לאותם כספים אבודים המוחזקים על ידי גופי החיסכון השונים - קרנות הפנסיה, חברות הביטוח וקופות הגמל. על פי הנוהל, חשבון רדום מוגדר כחיסכון פנסיוני שבמשך 5–10 שנים (בהתאם לגיל החוסך) החוסך לא היה פעיל בו, קרי לא הפקיד או משך כספים ולא נתן שום הוראה לגביו.

החשבונות הרדומים שווים כאמור לא מעט כסף לגופים שמנהלים את החסכונות, בגלל דמי הניהול שהגופים ממשיכים לגבות מהם. וזו נקודה שחשוב להתעכב עליה: חלק מהחשבונות האבודים שייכים לחוסכים שכבר הגיעו לגיל הפנסיה והיו אמורים לקבל את הקצבה החודשית, אלא שהגוף שמנהל את הכסף לא הצליח לאתר אותם, והכסף בינתיים נשאר אצלו ו"נאכל" על ידי דמי הניהול.

כך או כך, התמונה ברורה - הכספים האבודים משמשים לפחות בחלק מן המקרים כמקור הכנסה משובח לחברות שמנהלות את החיסכון. הכסף מהחשבונות האלה זורם תמיד בכיוון אחד, לכיסם של בעלי השליטה בגופים ולא לחשבון הבנק של החוסכים".

תנועת הערבות: 

ניגודי אינטרסים מקיר לקיר: עצוב לגלות שוב ושוב עד כמה נגועים המשקיעים המוסדיים, היינו קופות הגמל, קרנות הפנסיה, חברות הביטוח וקרנות ההשתלמות, בניגודי אינטרסים מולנו, ציבור החוסכים, שנותן בהם אמון ומפקיד בידם את החיסכון הפנסיוני שלנו.

המוסדיים פוגעים בעצמם: במצב היחסים הנוכחי בין מנהלי החסכונות הפנסיוניים לבין הציבור, הכל נראה ומתנהל בהתאם להנחה שזה משחק סכום אפס, היינו שהרווח של צד אחד הוא בהכרח ההפסד של צד שני.

זה לא חייב להיות ככה, אלא בדיוק להיפך. במקום שהמוסדיים ינהלו קרב בלימה מול ההגנה הרגולטורית ההולכת ומתהדקת עליהם, עדיף שישאלו את עצמם למה הרגולציה מכבידה עליהם? למה מעבירים חוקים, תקנות וחוזרי משרד אוצר המחייבים אותם לעגן את זכויות החוסכים, לנהל בנאמנות את כספנו, לתת לנו שרות אמין, מקצועי ומהיר, לשמור על כספנו מסיכונים לא סבירים וכל זה במחיר סביר?

המוסדיים צריכים גם לשאול את עצמם כמה עולה להם ליישם את כל התקנות החדשות? מדובר בהון תועפות מבחינתם, כי הם נאלצים להגדיל את כח האדם, להשביח ולהגדיל את מערכות המידע שלהם ואת ההוצאות הרגולטוריות שלהם.

בקיצור, ההכבדה הרגולטורית עולה למוסדיים המון כסף ופוגעת ברווחים שלהם. אנחנו רואים את זה בדוחות הכספיים של בתי ההשקעות וחברות הביטוח.

משתלם להיות הוגן? אולי כדאי למוסדיים לאמץ גישה אחרת ולהפסיק להתייחס ליחסים שלהם עם הלקוחות כאל משחק סכום אפס? אולי הם יבינו שאם ינהלו את כספנו במחיר סביר, בשקיפות ובביטחון, הם בעצמם ירוויחו מכך ובגדול. איך?

ראשית, כי מיד תהיה הקלה ברגולציה, הודות לרגולציה עצמית שהם יפעילו במטרה לאזן בין האינטרסים שלנו הלקוחות לבין שורת הרווח וההפסד שלהם.

שנית, הציבור ידע להעריך גוף מוסדי המתנהל מולו בשקיפות ובהוגנות ויבחר בו כמנהל כספי הפנסיה והחיסכון ארוך הטווח שלו. Win Win.

שלישית, אם המוסדיים ימשיכו להתנהל כפי שהם מתנהלים היום, בחוסר הוגנות ושקיפות כלפינו, בגביית עמלות מוזרות ויקרות, בגביית דמי ניהול יקרים מאוד, בהסתרת כספים שאין להם דורש, כפי שמצויין בכתבה ובניגודי אינטרסים בינינו הלקוחות לבין הבעלים של הגופים המנהלים – אם הם ימשיכו כך, לא תהיה ברירה והרגולטור יוריד אותם על הברכיים, כפי שהוא עושה עכשיו לחברות הסלולר, שפשוט הגזימו ולא ידעו לאבחן נכון את הרוח החדשה הנושבת בעם ישראל, את העלייה במודעות הקולקטיבית של הצרכנים ואת ההשלכות של המחאה החברתית על פעילותם העסקית. 20 מילארדי השקלים השוכבים ללא דורש בקופתם של המשקיעים המוסדיים, לא שוכבים שם במקרה.

מצד אחד: הם תוצאה של הזנחה מכוונת וחוסר מוטיבציה של הגופים המוסדיים לאתר את הבעלים האמיתיים של הכסף ולהחזיר להם אותו. הרי בינתיים מי שמרוויח מהכסף הזה עמלות ודמי ניהול הם הגופים המוסדיים.

מצד שני: הם הזדמנות של המוסדיים להשתנות, להחליף תקליט ולהתחיל להתנהג כלפינו הלקוחות בשקיפות, הוגנות, דאגה אמיתית לכל שקל שלנו ובאחריות חברתית משותפת, שלהם כלפינו. אין ספק שהציבור והרגולטורים יענו להם באותו מטבע.

קישור למאמר המקורי