מאמרים וטורים

ללמוד מאירופה, רק הפוך

"אירופה מתעוררת בימים אלה מאחד הניסויים הכלכליים הגדולים בהיסטוריה. בכל רחבי היבשת ניסו מדינות מוכות מיתון להיחלץ מהבור הכלכלי באמצעות צעדי צנע חריפים שכללו קוקטייל של קיצוצים תקציביים, העלאות מסים והפרטות ברוטאליות. צעדים אלה נועדו לצמצם גירעונות; להשיב את ביטחון המשקיעים באמינות המדינות ולאפשר לממשלות לגייס כספים בשווקים הגלובליים; ולהעלות את המדינות מחדש על נתיב של צמיחה. "הידוק מרחיב" היה השם הפרדוקסאלי שניתן למדיניות הזו.

אילו לקחים טמונים בסיפור הזה עבורנו? ישראל, כמו שכולנו יודעים, אינה אירופה. היא גם לא נמצאת במצב הכלכלי של אירופה. יחס החוב לתוצר של ישראל נמוך יחסית ועומד על 76%, וכך גם יחס החוב לתוצר של משקי הבית (42%). וכמובן, גם אם קצב הצמיחה של המשק הואט, ישראל אינה נמצאת במיתון. לכן הוויכוח על הדרך הנכונה להתמודד עם המיתון אינו רלבנטי במישור המיידי.
אבל אירופה כן יכולה ללמד אותנו כמה כבד מחיר הסירוב להתגמש. האם המנהיגות הכלכלית בישראל ניגשת לאתגרים שניצבים בפני המשק כשהיא מוכנה להפגין גמישות? האם היא מנסה ללמוד מהלקחים שהופקו בשאר העולם?

כל זה, מודה פישר, לא קרה בארה"ב, ובסקירה שלו הוא פירט מגוון סיבות לכך. הסיבות האלה לא בהכרח רלבנטיות לישראל. ישראל אינה אירופה, אבל בוודאי אינה ארה"ב. השקל אינו מטבע העתודה העולמי, וישראל משלמת בשווקים ריביות גבוהות משל ארה"ב. אבל מעבר לניתוח הכלכלי, המסר של פישר פשוט אבל נדיר, בטח בנוף הישראלי: טעיתי".

תנועת הערבות:
בארה"ב - התגובה למשבר היתה הזרמת כספים בהיקף אדיר לשווקים ולכלכלה, הרחבה תקציבית, הטבות מס, סיוע למגזר העסקי והפיננסי, הפחתת ריבית ועוד.
באירופה - המגמה הפוכה. גזירות כלכליות, העלאת מיסים, קיצוץ עמוק בתקציב, פגיעה בזכויות של עובדים ודחיית גיל היציאה לפנסיה ועוד.

לכאורה, שני דרכים הפוכות לחלוטין לטיפול במשבר הכלכלי.

איזו מהן טובה יותר? אף אחת.
איזו מהן תצליח? אף אחת.
אז למה נשיאים, ראשי ממשלות, שרי אוצר, נגידים של בנקים מרכזיים ומומחים בעלי שם עולמי ממליצים עליהם? כי זה מה שהם מכירים. מנסים לפתור את המשבר באמצעות פתרונות כלכליים מסורתיים, שאינם מתאימים לאופיו של המשבר ושל העולם הגלובלי-אינטגרלי. המומחים עצמם אובדי עצות ומעידים כי המשבר הוא גם בתיאוריה הכלכלית ושאין להם כלים להתמודד עם המשבר העולמי.

מה עושים?
צריך לטפל בשורשי המשבר ולא בסימפטומים שלו. הכל מתחיל בצורת ההתקשרות בינינו. על זה צריך לעבוד באמצעות הסברה, חינוך, שינוי הסביבה התקשורתית ועוד. עד אז - הכל הקשור לכלכלה - רק כיבוי שריפות וטיפול במצוקות המיידיות בלבד. אחרת - שב ואל תעשה עדיף.

ובערבות הדדית זה יהיה שונה?
לכלכלת הערבות ההדדית יש ערך כלכלי אדיר. רק תחשבו על כל הבעיות המבניות, הכלכליות, שיעלמו בערבות הדדית ועל המחיר הכלכלי האדיר שהן עולות היום לכולנו ועל כמה כסף ישתחרר לרווחת הכלל? יוקר המחייה, הכלכלה השחורה, קשרי הון שלטון, הריכוזיות והעדר תחרות, ניגודי האינטרסים בשוק הפנסיוני, העלות האדירה של כח אדם והסדרים פנסיוניים במשרד הביטחון ובחברת החשמל, העדר "מס עשירים" ו"מס ירושות" ועד המון המון דוגמאות כאלה.

קישור למאמר המקורי