מאמרים וטורים

הבנקים לא ייצאו בזול מסבב המחאה של הקיץ

"ריביות הנשך שמטילים הבנקים על אזרחים מן השורה הן עושק לשמו. כפי שנחשף על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת באחרונה, מרבית הישראלים - אלה שמשתמשים בבנקים בעיקר כדי להכניס משכורת ולקנות חלב ולחם במכולת - הם המממנים הגדולים של הבנקים. החברות הגדולות מקבלות תנאים מועדפים בהרבה, על גבם של האזרחים ובאמצעות כספם. זה מקומם. עם ישראל באוברדראפט והבנקים חוגגים. הם יודעים שאי אפשר בלעדיהם, אז הם מעלים את הריבית על המינוס בשיעור כפול מזה של מדינות אירופה (ממוצע ריבית החובה בישראל הוא 8.26%, לעומת 3.5% באירופה!) - והציבור שותק. בינתיים.

לעתים קרובות אזרחים תמימים נאלצים לפנות להלוואות בשוק האפור, שכבר מזמן לא משרת רק אנשים משכונות מצוקה, אלא גם את מעמד הביניים. משפחה שהולכת בדרך הזו, אולי לא תחזור. לבנקים, באטימותם, יש אחריות אישית לכך. הם לא יכולים להפנות עורף למחנק הכלכלי שבו חיים רוב אזרחי ישראל. אני קורא לראשי הבנקים בשלב הראשון להוריד את הריביות על האוברדראפט לפחות לרמתן האירופית. את הכסף הגדול הבנקים צריכים ויכולים להרוויח מעסקים והשקעות - בביו-טכנולוגיה, באנרגיה חלופית ועוד - לא מהעו"ש של האזרחים".

תנועת הערבות:

• עיקרי הגישה שלנו לבנקים :

      כמעט כל מה שכותבים על הבנקים נכון.

1. הם יקרים מאוד בהשוואה לבנקים בחו"ל.

2. הם מטפחים ומנצלים את הבורות הפיננסית שלנו.

3. הם מבצעים כל הזמן אפליית מחירים. מהעניים ומהחלשים גובים הרבה ומהחזקים והעשירים גובים פחות. ( הרבה מעבר למתבקש מהתאמת פרמיית הסיכון ללקוח)

4. הם נגועים בניגודי אינטרסים ובדרך כלל מעדיפים את האינטרסים שלהם על פני הלקוחות.

5. השכר הממוצע בבנקים גבוה מאוד בהשוואה לשכר המוצע במשק.

6. על שכר הבכירים בבנקים - חבל להכביר במילים.

7. התחרות ביניהם היא לא על המחיר. זה לא מונופול אבל שוק ריכוזי מאוד שנשלט על ידי מספר מצומצם מאוד של שחקנים שיש להם אינטרסים משותפים.

8. המדינה הכירה בעצמה בניגודי האינטרסים והכריחה אותם, על ידי חקיקה, לצאת מפעילויות של ניהול קופות גמל וקרנות נאמנות, כי היה ברור שהם לא פועלים לטובת הציבור. אבל ניגוד האינטרסים נמשך כי הם עדיין ה"יצרנים" של פקדונות, תוכניות חיסכון ועוד שירותים שהם נותנים לנו במחיר מופקע.

9. הרווחיות של הבנקים אדירה ועל חשבון מי היא באה? על חשבון האזרח הקטן !! כי מהטייקונים הם לא מרוויחים הרבה וגם לא מהמגזר העסקי, כי אלו יודעים להתמקח על העמלות וגם מדי פעם דורשים ומקבלים מהבנק ויתור על חלק מהחוב. אבל לאזרח הקטן זה לא קורה. מאיתנו הם מרוויחים המון. הניצול של המגזר הפרטי הוא ביצת הזהב של הבנקים.

10. הבנקים לא מהססים להפעיל לחצים פוליטיים כבדים ולוביסטיים בכנסת, כל פעם שמישהו מבקש לערער על כוחם וההתנהלות הכושלת שלהם.

אבל:

1. בלי בנקים אי אפשר.

2. ביסודו של דבר, הרעיון של בנק משקף סוג של ערבות הדדית. כולם מפקידים מה שיש להם והכסף מנוצל להלוואות לאלו שאין להם ולפיתוח עסקים, רכישת בתים ופעילויות נוספות המסייעות לנו האזרחים ולרווחת הכלל.

3. חוסנם של הבנקים חשוב מאוד לכולנו. אין לנו אינטרס שהם יהיו בסכנה של פשיטת רגל או חדלות פירעון. לכן איננו מציעים שיהפכו למלכ"רים. אלא פשוט שפונקציית הרווח שלהם תהיה יותר מתונה ושפוייה.

4. כלכלת ישראל זקוקה לבנקים חזקים ואיתנים. הם ממלאים תפקיד מפתח בכלכלה הישראלית.

5. היחסים שלנו עם הבנקים לא צריכים להיות משחק סכום אפס. בערבות הדדית בינינו נגלה שיש לנו אינטרסים משותפים, תן וקח.

6. אם הבנקים לא יבינו שהשתנה משהו בחברה הישראלית בעקבות המחאה החברתית, הם יתקלו בעליהום תקשורתי וחרם צרכני, מהסוג שהפיל את תנובה ואת שופרסל על הבירכיים. עדיף להם לשתף פעולה ולהיות שותפים לשינוי, במקום שהוא ייכפה עליהם.

7. רעיון - להגדיל את המס על רווחי הבנקים ולמנוע מהם לגלגל אותו על הציבור. את הכסף שיצטבר, להקצות לתקציב נפרד שבו שותפים מנהלי הבנקים בהחלטות איך להקצות אותו לטובת הציבור ולרווחת הכלל. גם החברה תרוויח וגם הבנקים יזכו להערכה על פעילותם הציבורית.

קישור למאמר המקורי