מאמרים וטורים

הגישה החדשה לשינוי החברתי-כלכלי

איך אפשר לשנות את המערכת החברתית והכלכלית? זה גדול מדי, קשה מדי ומורכב מכדי להיות אפשרי. "תנועת הערבות" ממליצה לפעול בשני מישורים במקביל: לטפל באופן מיידי במשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני, לצד תהליך חינוך והסברה לסולידריות חברתית ולערבות הדדית

מאת: גיא יצחקוב

הנזקים הכלכליים, החברתיים והנפשיים האדירים שהשאירה אחריה השיטה הכלכלית הנוכחית, מקלים את הפרידה ממנה. עם זאת, אי הוודאות והחשש הטבעי משינוי מקשים על תיאור שלבי המעבר מהכלכלה האגואיסטית הנוכחית שכשלה, לכלכלה המבוססת על ערכים חדשים.

רובנו מסכימים עקרונית שהכרחי להפוך את השיטה הכלכלית לאנושית, למתחשבת ולסולידרית יותר, אבל לא ברור היכן מתחילים. מבט מפוכח על המציאות הישראלית מעלה מיד אינספור ספקות: איך אפשר לשנות את המערכת החברתית והכלכלית? זה גדול מדי, קשה מדי ומורכב מכדי להיות אפשרי.

 לכן אנו ממליצים לפעול בשני מישורים במקביל: ראשית, עלינו לטפל בפצעים הפתוחים. על איזו שאיפה לחיות כאן בערבות ניתן לדבר כשמשפחות שלמות בישראל נמצאות מתחת לקו העוני, ללא קורת גג או מצרכים בסיסיים? לצד הטיפול המיידי ההכרחי בבעיות הבוערות, יש להניע תהליך חינוך והסברה לסולידריות חברתית ולערבות הדדית. רק תהליך חינוכי משמעותי בקרב ילדים ומבוגרים כאחד, יוכל לטפל מן היסוד בבעיות שהובילו למצב הנוכחי ולהציע גישה חדשה לשינוי החברתי-כלכלי שאנו מבקשים.

להלן הפתרונות האופרטיביים הנגזרים משני המישורים הללו:

• דאגה לצרכים בסיסיים – יש להציב את חיסול קו הרעב בישראל והעלאת כלל האוכלוסייה המשתתפת בכוח העבודה מעל לקו העוני, כמטרה העיקרית של המתווה הכלכלי של הממשלה בשנים הקרובות. לצד מתן עזרה לנזקקים ולאוכלוסיות חלשות בהשגת צורכיהם הבסיסיים: מזון, שירותי בריאות, דיור, חינוך למבוגרים ולילדים ופנסיה, יש לדאוג להכשרות ממשלתיות שיקנו לכל אדם כישורי חיים בסיסיים ויכולת לנהל כלכלת בית מאוזנת. ההחלטה על צעדים אלה צריכה להתקבל בכנסת באופן מיידי.

• הקטנת יוקר המחיה – בטווח המיידי, יש להגדיר סל מוצרים בסיסי שבפיקוח וסל שירותי בריאות הניתנים על ידי קופות החולים במימון המדינה, על מנת לאפשר קיום בכבוד לכל אזרח במדינת ישראל. בטווח הבינוני והארוך, אמנה חברתית-כלכלית המבוססת על ערכי הערבות ההדדית, תפחית בהכרח את יוקר המחיה, שכן תמחור המוצרים והשירותים יתקרב לעלותם האמיתית ליצרן.

• אחריות תקציבית וחברתית – יש לשמור על אחריות תקציבית ועל גירעון לאומי נמוך. לתפיסתנו, הגדלת תקציב המדינה אין בכוחה להביא לתחושה של צדק חברתי. אולם בשל הצורך להקצות יותר משאבים ולהגדיל את מעורבות הממשלה בתחומי הכלכלה והחברה, יש להקפיא את חוק הפחתת הגירעון הממשלתי (2010), לפיו עד שנת 2014 לא יעלה הגירעון על 1% מהתוצר. הקפאת חוק הפחתת הגירעון תישקל מחדש, בהתאם להתפתחויות הכלכליות והחברתיות.

• פתרון מצוקת הדיור – יש להעמיק את המעורבות הממשלתית בתחום הדיור על מנת להגדיל את היצע הקרקעות, הדירות להשכרה והדירות למכירה. לשם כך תוקם זרוע ביצועית של המדינה, שמטרתה תהיה לאפשר דיור בר השגה, בשכירות ובבעלות, בהתאם לנסיבות, לכל אזרח ומשפחה. חיזוק הפריפריה – במטרה לפתח את יישובי הפריפריה יוקצו משאבים כספיים להשקעה בתשתיות, בחינוך, בתרבות ובבריאות, ויישקל מתן הטבות מס לעסקים ולאנשים פרטיים שיעברו לפריפריה.

• מימון תוכניות הסברה וחינוך – יש להקצות משאבים ותמריצי מס ליישום תוכניות הסברה וחינוך בנושאים חברתיים שונים ברוח הערבות ההדדית (דוגמאות לתוכניות כאלה ראו בכתבה בעמ' 10).

• רפורמה במיסוי – יש לבחון העלאת המיסוי הישיר לאזרחים ולחברות בעלות הכנסות גבוהות במיוחד. המס שיוטל יהיה מס פרוגרסיבי, כלומר, שיעורו ייקבע בהתאם לגובה ההכנסה/הרווח. תוקם ועדת מומחים שתשקול רוויזיה במיסוי העקיף, במטרה להוזילו עבור מצרכי בסיס וליקרו עבור מוצרי יוקרה ומותרות. 

• רתימת הטייקונים לשינוי חברתי – יוקם גוף לשינוי חברתי-כלכלי המורכב מבעלי הון ואנשים בעלי ידע ורקע מוכח בתעשייה וניהול. גוף ציבורי זה ינהל (בפיקוח רגולטור בלתי תלוי) את כספי המסים הנוספים שיפרישו הטייקונים בעצמם, בנפרד מתקציב המדינה, וייעד אותם לפי שיקול דעתו המקצועית לפרויקטים שיביאו לצמצום הפערים בחברה. בדרך זו ייווצר קשר חיובי הדדי בין השכבות השונות, כאשר בעלי ההון יוכלו לממש את כישוריהם המיוחדים לטובת החברה כולה ויזכו לאהדת הציבור.

• צמצום הריכוזיות במשק ויחסי הון-שלטון – תרומתם וחשיבותם של בעלי ההון והתעשיינים לתפקודה ולשגשוגה של הכלכלה הישראלית אינה מוטלת בספק. עם זאת, יש לפעול לצמצום הנזקים הנגרמים לכלכלה כתוצאה מהריכוזיות במשק ומקשרי הון-שלטון. כמו כן יש לוודא יישום מלא של המלצות הוועדה להגברת התחרותיות במשק לצמצום פעילות לוביסטית בכנסת, ולהגביר את השקיפות על פעילות מסוג זה. באותו עניין, יש לקבוע תקופת צינון מינימלית של שנתיים למעבר של פקידי ממשל בכירים לארגונים עסקיים פרטיים מאותו תחום.

• הפרטה – יש לפעול לייעול התנהלותן של חברות ממשלתיות. חברות ממשלתיות שאינן יעילות, יופרטו. תהליך זה ייבחן מנקודת המבט של טובת הציבור כולו.

• מאבק בהון השחור – הפנמה אמיתית של עקרון הערבות ההדדית תביא בהכרח לירידה בהיקף ההון השחור. ניכר לעין כול כי ניסיונות האכיפה והגברת הענישה אינם יעילים. אך רק כתוצאה מתהליך חינוכי-הסברתי היחס לקופה הציבורית יתקרב במידת מה אל היחס לקופה המשפחתית.

• הגדלת "העוגה הכלכלית" – יש להקים מנגנוני איסוף וחלוקה של מזון מוכן, תוצרת חקלאית, ביגוד ומוצרים בסיסיים נוספים שכיום נזרקים ואינם משמשים לטובת הכלל. כאשר עוד ועוד אזרחים, עסקים, עיריות ומשרדי ממשלה ירגישו כחלק מ"משפחת ישראל", יתגלו עודפים אדירים בסחורות, בשירותים, במזון, בכלי בית ובכלל, אשר ינוצלו להעלאת רווחת הציבור בישראל. הטמעת ערכי הערבות בחברה הישראלית תגרום גם להתייעלות שמרבית המערכות הציבוריות בישראל חייבות בה. התייעלות זו תביא לחיסכון ניכר במשאבים אשר יגדילו את "העוגה הכלכלית".

• הכתב הוא דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטה העברית, חבר בצוות הכלכלי של "תנועת הערבות"

מאמר זה לקוח מתוך "עיתון הערבות". לקריאת העיתון המלא לחצו כאן