ידיעות ומחקרים

מזון פג תוקף מגדיל את אי השוויון בישראל

על ישראל לאמץ את היוזמה האירופאית ולהילחם בהתיישנות המתוכננת של מוצרי המזון

• מאת: צוות כלכלי

אשתי ואני זה שמיים וארץ, מהרבה בחינות ואחת הדוגמאות הבולטות להבדלים בינינו באה לידי ביטוי ביחס לתאריכי התפוגה המצוינים על מוצרי מזון, תרופות או אפילו קרמים נגד שיזוף.


עבורי, תאריך "פג התוקף" הוא תורה מסיני. לא די בכך שברור לי ללא צל של ספק שאם אוכל, אשתה, או אשתמש במוצר, אפילו יום אחד אחרי תאריך התפוגה הרשמי שהיצרן בחר לציין על גבי המוצר, אסיים את היום בטיפול נמרץ או במצב סופני, אלא שמספיק שמוצר מתקרב לתאריך התפוגה שלו, הוא הופך מבחינתי למוצר שחייבים לזרוק, כדי להציל את חיי ואת חיי משפחתי.

הגעתי לגיל בו אני מתקשה לקרוא מקרוב אותיות קטנות, אבל בסופר אין מצב שתתפסו אותי בלי משקפי הקריאה שלי, בוחן ובוחן שנית את תאריכי "פג תוקף" של כל מוצר ומוצר, חופש לעומק המדפים כדי לבחור את המוצרים הטריים יותר ומחרים מלכתחילה יצרנים שמצניעים או מקשים עלינו הצרכנים לאתר את תאריכי התפוגה המודפסים על המוצרים.

להבדיל, עבור אשתי, תאריך התפוגה הוא מקסימום המלצה בלתי מחייבת והיחס שלה אליו הוא כמטרד שאפשר, צריך וחובה להתעלם ממנו. בעוד אני מפסיק לאכול קוט'ג יומיים שלושה פני תאריך התפוגה שלו, אין לאשתי שום בעיה לפתוח קוטג' שבוע או עשרה ימים אחרי תאריך התפוגה שלו, לרחרח קלות ( תחת מחאה ורק כדי להרגיע אותי) ולהגיש אותו בארוחת הבוקר המשפחתית עם חיוך רחב ובאהבה. הם אוכלים, אני פותח בצום ומתפלל ששלום יהיה לה ולילדים. היא והילדים כבר התרגלו לקטר על אבא ההיסטרי, שבלילות עושה ביקורות במקרר וזורק כל מוצר שמתקרב לתאריך התפוגה שלו. נראה לי שהיא למדה את ההרגל המגונה הזה מאמא שלה, שבמקרר שלה ניתן למצוא שפורפרות משחה אנטיביוטית, טיפות אוזניים וקרמים למיניהם שפג תוקפם איפשהו ב- 2008.

כדאי לשאול את השאלות הנכונות

אבל כמו תמיד, מאחורי דפוסי ההתנהגות הצרכנית שלנו, ההעדפות וההתניות החרוטות במוח שלנו, כדאי וצריך לחפש את האינטרסים הכלכליים ולשאול מי מרוויח מכל זה, מי טרח לטפח בי ובשכמותי פחד קמאי בלתי נשלט מפני הליכה על הסף בכל הקשור לתאריכי פג תוקף, מי בוחר את תאריך התפוגה ולפי אילו שיקולים, איך זה שאפשרי פתאום להאריך את תקופת השימוש ועוד.....

הנה קמה לה ממשלת צרפת, מדינה הסובלת ממשבר כלכלי חמור ושיש בה אוכלוסייה הולכת וגדלה של מובטלים ומשקי בית הסובלים מעוני ומחוסר ביטחון תזונתי, ומחליטה לשנות סדרי עולם. איך הם מעזים הצרפתים האלה?

צרפת הודיעה לאחרונה על תוכניותיה לקצץ בכמות המזון המושלך לזבל ואחד האמצעים הוא טיפול בתאריכי התפוגה של מוצרים שנוטים להיות רחוקים יתר על המידה ומנותקים מהמציאות.
בכל מדינות המערב, זריקת מזון הפכה לתופעה במימדים עצומים. אנחנו זורקים עד 40% מהמזון שאנו קונים, למרות שהוא עדיין טוב ומותר לשימוש. כמויות המזון הנזרקות בכל מדינה, גם אצלנו כאן בישראל, מספיקות להאכיל בקלות את 23.7% ממשקי הבית שלפי נתוני הביטוח הלאומי סובלים מחוסר ביטחון תזונתי. אולמות ארועים, מסעדות ומפעלים זורקים מדי לילה מזון מוכן וטעים לפח, בלי נקיפות מצפון.

אני זורק כי בא לי. שלי שלי ושלך שלך

הסיבה העיקרית לזריקה סיטונאית כזו של מזון איננה תאריכי התפוגה וגם לא סניטרית/בריאותית. אנחנו זורקים מזון בהינף יד, כי בא לנו, כי אין לנו בו צורך, כי מחר נרצה משהו אחר לספק את הרצון שלנו להנות. בשום שלב בחשבון הכדאיות והנהנתנות שאנו עורכים בכל רגע מחיינו, לא צצה במוחנו מחשבה על הזולת, על הרעבים, על העניים, על אלו שידם לא משגת.

שיקולים חברתיים ואתיים כאלה פשוט לא קיימים. הפכנו לחברה שהאדישות, האטימות וחוסר הרצון לצאת מ-ד' אמותינו הם הנורמה. כך נוהג כל אחד מאיתנו וכך אנו לומדים מהסביבה הקרובה שלנו. שלי שלי, שלך שלך. לא רוצה להכיר את השכנים, לא רוצה שיגעו לי ואני משתדל לא להפריע או להתערב לאחרים.

מחקרים שבוצעו בישראל מצאו כי ניתן בקלות רבה לארגן מערך לוגיסטי של איסוף, מיון, אריזה, קירור, אחסון וחלוקה מחדש של מזון מוכן ותוצרת חקלאית הנזרקים על ידי חנויות, רשתות השיווק, מסעדות, אולמות אירועים, מפעלי מזון וחקלאים. עוד נמצא כי העלות הכוללת של מערך כזה, שיהיה בנוי הן על מתנדבים והן על עובדים בשכר, נמדדת בפחות מ-100 מ' ש"ח בשנה. סכום זניח ביחס לשוויו של המזון שאנו זורקים ולנזקים הכלכליים של העוני וחוסר הביטחון התזונתי בישראל, שלא לדבר על הנזקים החברתיים וההתנהגותיים הנגרמים לכולנו במדינה ש-1/4 מהאוכלוסייה שלה מתקשה להירדם בלילה בגלל שלא ברור לה מה שמים לילדים על השולחן למחרת בבוקר, או בתיק האוכל לבית הספר.

לא חושב שצריך להסביר את הקביעה כי בערבות הדדית זה לא יקרה. זה מובן מאליו.
אם נגיע לתחושה של משפחה אחת, אם נחליף את האדישות והאטימות בדאגה, התחשבות ובנכונות לוויתורים הדדיים, לא יהיו ילדים רעבים בישראל, לא נזרוק כלאחר יד אוכל ומוצרי מזון ויימצא הכסף להקים את אותו מפעל איסוף, הזנה וחלוקה שלהם.

ואיך קשורים תאריכי פג התוקף לחוסר ערבות הדדית בינינו?

הטירוף הזה של תאריכי התפוגה גורם לנו לזרוק יותר אוכל ותרופות, וכמובן לקנות מחדש ובכל להגדיל את הצריכה שלנו ואת הרווחים של היצרנים והמשווקים, האחראים בעצמם על קביעת תאריכי התפוגה. ניגוד האינטרסים כאן ברור ומובהק. לרשות היצרנים והמשווקים ארסנל שלם של טריקים שיווקיים שמטרתם לבלבל אותנו, לזרוע בנו בצורה מתוחכמת חששות ופחדים ולעודד אותנו לזרוק כמה שיותר ולקנות מחדש את אותם המוצרים, למרות שבעצם במרבית המקרים ניתן להאריך את תאריך התפוגה של המוצרים בלי לגרום שום נזק לצרכנים.

- "טוב לשיווק עד..." - מישהו מאיתנו יודע איך להתייחס למונח "טוב לשיווק עד..."? מה בדיוק זה אומר טוב לשיווק? ואם אני קונה את המוצר בתוך מסגרת הזמנים המותרת לשיווקו, אבל הוא עומד אצלי בבית לעוד כמה חודשים, האם מותר לי להשתמש בו? אצלי ואצל רבים שכמותי המשמעות היא אחת: אם יש ספק, אין ספק. זורקים וברוך שפטרנו.
- Best before... - גם את ההתוויה הזו אנחנו לא ממש יודעים איך לאכול. ואם עברו חודשיים או שלושה אחרי תאריך ה- Best before זה אומר שהמוצר עדיין טוב למרות שאיננו במיטבו, או שהוא מסוכן למאכל ובשלבי ריקבון? אתם יודעים? אני לא ולכן אני זורק ורץ לסופר לקנות חדש.

הבלבול הזה הוא מכוון והוא עולה לנו, הן כאינדיבידואלים והם כחברה, ביוקר רב.
מדובר ב"התיישנות מתוכננת" לכל דבר שגם עליה אין לי מה להגיד חוץ מזה שבערבות הדדית היא לא תקרה.

דווקא עכשיו, ישראל חייבת לאמץ יוזמה דומה

המהלך של משרד תעשיית המזון הצרפתי, הוא חלק ממאמץ של האיחוד האירופי לקצץ את פסולת המזון בחצי עד 2025 וראוי לאמץ אותו גם בישראל. היוזמה כוללת לאפשר לסופרמרקטים למכור פריטי מזון ומשקאות ולטווח זמן ארוך יותר ולהציג תווית חדשה: "עדיף לצרוך לפני:" שתחליף תווית של "טוב ביותר לפני:" (best before)
כחלק מהמהלך הממשלתי, גורמים בתעשייה יתבקשו לייצר אריזות מזון קטנות יותר וסופרמרקטים יוכלו למכור מוצרים לזמן ארוך יותר מבלי להחזירם או להשליכם.

הרעיון מצוין. האם יש לכם ספק שתאריכי ה"פג תוקף" נקבעים במכוון לתקופה קצרה מזו האפשרית מבחינה פיזית ותברואתית, רק כדי לאלץ אותנו לזרוק יותר מזון ואז לקנות אותו מחדש?
האם יש לכם ספק שמלכתחילה אי אפשר לייצר את מרבית מוצרי המזון עם פג תוקף ארוך משמעותית מזה הנוכחי?
בערבות הדדית זה לא יקרה.

קישור למאמר המקורי