ידיעות ומחקרים

מחקר הצנע לא פגום, אנחנו כן

מתברר כי מחקרים של הכלכלנים ריינהרטורוגוף, לגבי הקשר בין חוב לצמיחה, לוקים בטעות חמורה

אופס, טעינו. סליחה שסבלת

לכאורה, מה לישראל ולדיון על צנע, בטח לא על צנע של ממש? הרי אי אפשר להגדיר את תקציב 2013-2014 כתקציב צנע, ובכל זאת הדיון במקומו. מדוע? כיון שעם כל הכבוד לרפורמות המבניות ולמהפכות שמבטיחים לפיד ונתניהו, מה שאנחנו נרגיש בכיס באופן מיידי זה את הקיצוץ הנרחב המתוכנן בתקציב המדינה ואת הכבדת נטל המס. אנחנו לא במצב של משטר צנע, אבל בהחלט מדובר על תקציב מרסן וכמו ששר האוצר מבטיח - שנתיים לא קלות, עד אשר יעבור זעם.

איך הייתם מרגישים אם אחרי שנים של טיפולים לא נעימים במחלה ממנה אתם סובלים, טיפולים כל כף קשים עד שלפעמים חשבתם לעצמכם שעדיפה המחלה על התרופה, לפתע יזמן אתכם הרופא למשרדו ויבשר לכם שהתרופה לא תרופה ושהטיפולים לא יעילים ושנפלו טעויות מהותיות במחקר המרכזי עליו הם התבססו?

כלכלנים בכל העולם נרעשים, כי זה בדיוק מה שקרה, לאחר שנתגלו טעויות קריטיות במחקר המוביל שבדק את השפעת הצנע על הצמיחה והגירעון התקציבי. אבל בואו נשים לרגע בצד את הטעויות המתודולוגיות, חמורות ככל שהן ונדבר על המהות עצמה.

ההיגיון שעליו מבוססת מדיניות הצנע פגום מיסודו

אכן צנע הוא תרופה מרה מאוד, שלעיתים קרובות נזקיה גדולים מתועלתה, במיוחד בטווח הזמן הקצר. ההיגיון שמאחורי הנהגת משטר צנע הוא שכדי להבריא את הכלכלה ולצמצם את הגירעון והחוב, מקריבה המדינה קורבן כלכלי בטווח הקצר, שיבטיח תוצאות טובות בטווח הארוך.

ברור שצנע הוא מאוד לא פופולרי עלינו האזרחים ורק באירופה שילמו 12 ראשי ממשלות ונשיאים מחיר כבד בסקרי פופולריות ובקלפי, כי הנהיגו משטרי צנע במטרה לחלץ את ארצם מן הבוץ. גם בארה"ב, למרות שמדיניות התמריצים והדפסת הכספים נמשכת במלוא עוזה, נכנס לתוקף קיצוץ תקציבי אוטומטי, הצפוי לפגוע כבר השנה בצמיחה, בשוק העבודה ובשירותי המדינה לאזרחיה, כלומר בהוצאה הציבורית.

בגלל מצבן הכלכלי המסוכן של ארה"ב ואירופה, הן לא עמידות מספיק כדי לספוג את הנזקים קצרי הטווח של משטר גזירות וצנע וקיימת סכנה מוחשית שזה יהיה הקש שישבור את גב הגמל ויהפוך את ההאטה למיתון של ממש, יפגע בצמיחה, יביא לגידול באבטלה ובפערים הכלכליים הגבוהים גם כך.

ומה איתנו, כאן בישראל?

נכון, "על הנייר" מצבה הכלכלי של שישראל טוב בהרבה מזה של ארה"ב או אירופה ואין לזלזל בכך, מדובר בהישג מרשים של הממשלה היוצאת וחשוב לנסות ולשמר אותו גם קדימה. זה בדיוק מה שלפיד ונתניהו מנסים לעשות, גם אם זה לא הופך אותם לפופולריים. אבל, מצבה הכלכלי הסביר של ישראל, "דילג" על מרבית אזרחיה ונותר נחלתם של המאיון העליון וקצה הפרמידה העסקית.
כל השאר, אפילו המעמד הבינוני-גבוה ובייתר שאת מעמד הביניים וכמובן השכבות החלשות, נאלצים לרוץ יותר ויותר מהר, רק כדי להישאר באותו המקום וגם זה בהצלחה חלקית בלבד.

אותם צעדים המיועדים לצמצם את הגירעון, עלולים לפגוע בצמיחה, בפריון העבודה, להגדיל את האבטלה, להקטין את ההכנסה הפנויה, לפגוע בצריכה הפרטית ולהגדיל את מעגל העוני והמצוקה. המצב סבוך, שהרי איך ניתן להפריד בין טובת המדינה לבין טובת מרבית אזרחיה?

שר האוצר הנכבד, אם אתה מחפש את הדרך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, היא נמצאת מול עינך, וחוק ההסדרים יאפשר לך להתחיל את השינוי הזה שהחברה הישראלית כל כך צריכה. שים בצד את ההגדרות היבשות של צנע או גזירות ותתחיל לחשוב דיפרנציאלי.

אתה בהחלט יכול לצמצם ואף לחסל את הגירעון, תוך פחות משנתיים, בלי להעמיק את הפערים ואת המצוקה, בלי להרע את מצבם של השכבות החלשות ומעמד הביניים ובלי לגרור את המדינה למיתון.

נכון, הרפורמות המבניות חשובות ויש לקוות שתהיינה להן תוצאות חיוביות תוך מספר שנים, אם הכל ילך כמתוכנן. בהצלחה לך. אנחנו איתך.

אבל בינתיים, בכל הקשור לגזירות ולתקציב 2013-2014, עליך לאמץ גישה לא אחידה, אלא כזו המפלה לטובה את אלו הזקוקים נואשות לאפליה מתקנת, ומצד שני מעמיסה את עיקר הנטל על שני העשירונים העליונים ובדגש על המאיון העליון והעסקים הגדולים והעשירים בישראל.

זהו קו המחשבה שצריך להנחות אותך ביישום הגזירות, הקיצוצים, העלאות המסים ו-34 מילארדי השקלים שהמדינה מחלקת כל שנה בפטורים ממס, על בסיס אידאולוגיה שאבד עליה הכלח ושנזקה גדול מתועלתה.
- למה להעלות מע"מ ל- 18%, אם אפשר לקבוע מע"מ דיפרנציאלי, שיקל על יוקר המחיה לשכבות החלשות ויכביד על המאיון העליון?
- למה להעלות בצורה גורפת מס חברות ל-26% ולא להפחיתו לעסקים קטנים ולעצמאיים ולהגדילו לעסקים מבוססים וחזקים?
- למה לא להטיל מס עיזבון, כמקובל במרבית מדינות המערב, על ירושות גדולות במיוחד?
יש מישהו שמוכן להסביר מדוע ירושת המיליארדים של האחים עופר ז"ל, לא הכניסה לקופה הציבורית אפילו שקל אחד? תזכירו את זה לעידן עופר, עכשיו כשהוא שוקל לעבור ללונדון כדי לחסוך בנטל המס.
- למה לא לקבוע מבחני הכנסה ורכוש, לצורך קבלת קיצבאות הביטוח הלאומי והקצאה של פטורים ממס?
- למה לא למסות את קרנות ההשתלמות של 2 העשירונים העליונים, כדי לשמר את הפטור על כל השאר?
- למה לא לבטל מידית את ההטבות הבלתי סבירות שמעניק חוק עידוד השקעות הון לחברות ייצוא, ללא קשר למצבן הכלכלי ולשיעורי המס שהן משלמות בחו"ל?
- למה לא להרחיב את המודל המוצלח של מס הכנסה שלילי, המתבסס על אפליה מתקנת, גם להחלטות תקציביות רבות ונוספות?
הרשימה עוד ארוכה, אך העיקרון ברור.

יישום דיפרנציאלי כזה של הגזירות הכלכליות, הוא כל ההבדל בין רגישות חברתית והצלחה בהקטנת אי השוויון בישראל, לבין המשך המודל הניאו-ליברלי, שיצר תהום בין מצבה הכלכלי של המדינה לבין מצבם של מרבית אזרחיה, כמו גם תהום בין ה-1% לבין כל השאר. יישומו, לא יפגע בהצלחה להקטין את הגירעון, אלא בדיוק להיפך. הוא יאפשר להשתלט עליו, בלי לגרור את המדינה למיתון ולאי שקט חברתי וכלכלי העלול להתדרדר למחאה אלימה ולגילויים של שנאה בינינו.

אבל כדי לאמץ מדיניות כזו, אתה צריך להיות לא רק יותר חזק מהלוביסטים ומהלחצים שיפעילו עליך גורמי הון-שלטון וכל אלה המייצגים את ה"מקושרים" וה"מסודרים" בישראל. אתה גם צריך לחשוב מערכתית, להפנים שכולנו חלקים ממערכת מורכבת אחת, תלויים זה בזה ממש כמו תאים בגוף האדם, ושאותה התלות היא המחייבת את ההתחשבות, את העזרה ההדדית, את הנכונות לוויתורים הדדיים ואת חיבור בינינו, על פני הפירוד והניכור המאפיינים את הדרוויניזם הכלכלי הנוכחי.

מדיניות של תמריצים לא הרבה יותר טובה מצנע

טוב, נניח שהבנו את זה ונחזור לרגע ל-2 הקצוות, צנע, או תמריצים.
האם המסקנה המתבקשת מכישלון המחקרים על השפעת הצנע על הצמיחה וגם מהתוצאות הקשות בשטח שיש למשטרי הצנע באירופה, היא לעשות בדיוק את ההיפך ולנקוט במדיניות תמריצים, להזרים כסף לכלכלה ולשווקים הפיננסיים, להגדיל את הגירעון בתקציב כדי לממן את הסיוע הממשלתי לכלכלה ולאוכלוסיה ולהדפיס כסף עד כדי הצפה של השוורים בו?
אה....סליחה, התבלבלתי, זה בעצם מה שארה"ב עושה כבר 6 שנים, מאז תחילת המשבר הנוכחי, ב- 2008. זה עזר לה? כל עוד היא ממשיכה להדפיס ככה כסף חופשי חופשי, התשובה היא כן, אבל אם תנתקו את הכלכלה האמריקאית ממכונת ההחייאה המלאכותית היקרה והבזבזנית הזו אפילו ליום אחד, תראו איך היא מקרטעת ומתדרדרת בקצב רצחני ממש, תרתי משמע.

לא תמריצים ולא צנע, אלא...

אז אם הצנע לא עוזר ואפילו מזיק ואם מצד שני תמריצים והזרמות כספים לכלכלה לא עוזרים, אז מה נשאר לנו לעשות? על השאלה הזו אין לכלכלנים המובילים בעולם תשובה, למרות שהם מתחילים להבין ואפילו להצהיר שהמשבר הנוכחי אינו רק כלכלי, אלא גם במדע הכלכלה, כי המודלים הנוכחיים שלהם נכשלו כישלון חרוץ. עצם ההצהרות הלא פשוטות האלה מבחינתם, חשובות כצעד ראשון לקראת שינוי פרדיגמה של ממש. ראשיתה של ההפנמה שהמשבר אכן אינו בכלכלה ולכן גם הפתרון שלו לא יכול להיות רק בריביות, הזרמות ותקציבים.

המשבר הוא בבני האדם ובצורה בה הם מתייחסים זה אל זה.
תשאלו אותנו מה השתבש בכלכלה? אנחנו.

רק אם נתקן, באמצעות חינוך ויצירת סביבה תומכת שינוי, את היחסים בנינו מהיחסים הכוחניים והדורסניים הנוכחיים, ליחסים המבוססים על התחשבות וערבות הדדית בינינו, אז נגלה שהכלכלה תתאים את עצמה מהר מאוד ושהמשבר הזה יעלם כפי שבא ויפנה את מקומו לכלכלה בריאה, שפויה ורציונלית, שתשרת את כולנו, במקום שאנו נשרת אותה.

האג'נדה החברתית של הקפיטליסט הבריא

בשביל זה, לא צריך להיות יפה נפש, הומניסט או אפילו סוציאליסט, רחמנא ליצלן, צריך להיות קפיטליסט בריא שיש לו רצון לשפר את מצבו הכלכלי ולהרוויח כמה שיותר. פרופ' ג'וזף שטיגליץ, כמו גם קרן המטבע הבינלאומית וכלכלנים מובילים נוספים קובעים במפורש שגם לעשירים משתלם לצמצם את אי השוויון, כיון שפערים גדולים מדי, פוגעים בצמיחה, פוגעים בשוק ההון ופוגעים בצריכה. מי המרוויח הגדול מ-3 בגורמים הנ"ל? נכון, העשירים, זו התרנגולת המטילה עבורם ביצי זהב. זו הסיבה שכלכלה המבוססת על ערבות הדדית בינינו, תשתלם לכולם.