ידיעות ומחקרים

הלקח האמיתי מפרשת לאומי-דנקנר

הדרך לחיסול ניגודי האינטרסים בינינו לבין הבנקים והמשקיעים המוסדיים איננה עוברת ברגולציה, אז איך כן?

• מאת: גיא יצחקוב, דוקטורנט למנהל עסקים באוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי ב"תנועת הערבות"

המחיקה בוטלה, הבעיה לא

אכן הישג ציבורי מרשים המעיד שהציבור הישראלי בשל לשינויים וקץ בגילויים של הון שלטון ובלהיות שק החבטות של בעלי ההון והבנקים.
אבל מההישג המרשים בלאומי ועד לחגיגת הניצחון המיוח"צנת הזו המרחק גדול מאוד. זה אולי ניצחון קטנטן במלחמה שאנו מפסידים בה בגדול ואם הציבור וגם הפוליטיקאים יתבשמו עכשיו בניצחון הזה ויסתפקו בזה - זה יהיה ההפסד הכי גדול שלנו המשקיעים.

השתיקה הרועמת של המשקיעים המוסדיים

בכל הקשור להסדרי חוב המכונים "תספורות" ולמחיקת חובות על חשבוננו, אלופי המדינה הם המשקיעים המוסדיים המנהלים עבורנו את החיסכון הפיננסי והפנסיוני שלנו ולא הבנקים. למה?
1. כי הבנק מלווה לטייקונים את הכסף שלו ואילו המשקיעים המוסדיים מלווים להם את הכסף שלנו. ממש ישירות מהחסכונות שלנו לכיסו של הטייקון חובב הסיכון.
2. המחיקה שתכנן לאומי לדנקנר לא הייתה פוגעת בכיס שלנו בכלל, אבל המוסדיים אחראיים לתספורות באג"ח בהיקף של 21 מיליארד ש"ח בשנים האחרונות וההפסד - כולו שלנו המשקיעים, לא של המוסדיים.
3. הבנקים מקצועיים יותר במתן הלוואות כי זה העיסוק העיקרי שלהם ואילו אצל המשקיעים המוסדיים זה עיסוק חדש יחסית והם עדיין חובבנים.
4. בכל מקרה של הלוואה לטייקון שהסתבכה, יצא בסוף שהבנקים הצליחו לגבות ממנו חלק גדול יחסית מהחוב שלו אליהם, מאשר הצליחו המוסדיים לגבות חזרה חלק מהחוב שלו אלינו - הלקוחות שלהם. במילים פשוטות, המוסדיים לא יודעים לגבות חובות. הבנקים כן.
5. ניגודי האינטרסים של המשקיעים המוסדיים הם אדירים, הרבה יותר מאלה של הבנקים. מספיק אם נזכיר כי המשקיעים המוסדיים הגדולים ביותר בישראל, האמונים על מאות מיליארדים מכספנו, נמצאים מרביתם בבעלות טייקונים, שהם צרכני האשראי הגדולים במשק. כ- 90% מהאשראי החוץ בנקאי ניתן לעשרת הקבוצות הגדולות במשק. מערכת הקשרים הסבוכה הזו עובדת לרעתנו, ציבור המשקיעים.

שינוי אמיתי לא יבוא מרגולציה, אלא מחינוך לערבות הדדית בינינו

יהיו עכשיו הרבה הצעות לרפורמות, לרגולציה, וכל מיני יוזמות שמטרתן להגן עלינו החוסכים. סה"כ אלו יוזמות חשובות, אך מי שחושב שהן תספקנה, צפויה אכזבה.
כי הבנק וגם המשקיעים המוסדיים לא ישתנו באמת, זה ה- DNA שלהם, לחשוב על עצמם, להרוויח מקסימום לעצמם וכמה שיותר.
בעצם - זה גם ה-DNA שלנו, נכון? עם יד על הלב, קחו דקה ותענו על זה לעצמכם.

לכן, שינוי אמיתי יגיע לא מהגבלות חיצוניות, אלא משינוי פנימי בטבע האנושי ובעקבותיו גם בכלכלה המבוססת עליו. זה אפשרי רק על ידי חינוך שלנו כיצד לנהוג זה בזה במערכת שהפכה מקושרת, צפופה, בה כולנו תלויים זה בזה תלות מוחלטת. הטייקונים תלויים בנו, כמו שאנחנו בהם. אין מפלט.
יחסים כאלה מחייבים ערבות הדדית בינינו והיא תוליד כלכלה חדשה וגם ארגונים עסקיים חדשים, ידידותיים יותר עבורנו.

במקביל לחינוך, הבו לנו "בנק חברתי" או מלכ"רים ממשלתיים

עד אז, קצת רגולציה לא תזיק, במיוחד אם היא בכיוון הנכון של ארגונים מסוג אחר, שלא חושבים על עצמם, אלא בעיקר עלינו הלקוחות.
משרד האוצר בוחן 2 רפורמות חשובות בהקשר זה:
1. הקמת "בנק חברתי" או אגודות אשראי קואופרטיביות, שתפעלנה ללא כוונת רווח ותייצגנה את האינטרסים האמיתיים שלנו, הלקוחות. תחשבו על זה, בנק שהוא חבר ולא אויב.
2. הלאמה חלקית של הניהול הפנסיוני של החיסכון הפנסיוני שלנו, על ידי הקמת מלכ"רים ממשלתיים שינהלו עבורנו את הכסף, ללא ניגודי אינטרסים.

הדוגמה המוצלחת של "עמיתים", מלכ"ר ממשלתי המנהל בהצלחה רבה את כספי קרנות הפנסיה הוותיקות, מדגימה שזה פתרון טוב לכל הצדדים. יש לברך על יוזמות כאלה, עד שהיחסים בינינו ישתנו ממצב של אדם לאדם זאב, למצב של אדם לאדם ערב.