ידיעות ומחקרים

הגזירות הכלכליות – מדריך להישרדות

ניתוח דפוסי ההצבעה בבחירות לכנסת חושף פער אדיר בין הדימוי המטופח והמוצלח של מפלגת "יש עתיד" כנציגת מעמד הביניים, לבין המציאות בשטח. מי שהמליך את לפיד הם החמישון העליון, היינו מ-2 העשירונים העשירים והחזקים מבחינה חברתית וכלכלית.

ההיסטוריה פחות מעניינת ומי שמישיר מבטו לעתיד הקרוב כבר יודע איזו מכה קשה יספוג מעמד הביניים האמיתי בישראל. אין לו אביר על סוס לבן בכנסת, להיפך – כגודל הציפיות והתקווה כך גם גודל האכזבה ומפח הנפש. הגזירות הכלכליות המתוכננות צפויות לפגוע אנושות במעמד הביניים ולכן בהכרח גם בשכבות החלשות, שכבר היום מנהלות קרב הישרדות כלכלי כמעט בלתי אפשרי.

מעמד הביניים – לא מה שחשבתם

משפחה ממוצעת ממעמד הביניים מרוויחה 13,000 ₪ ברוטו. כמה נשאר מזה נטו?

בערך 10,000 ₪ לחודש, אולי פחות. זה פרי עבודתם של שני מפרנסים, שיש להם בממוצע 3 ילדים, משכנתא וגם אוברדרפט בבנק. נשמע זוהר? מעורר קנאה? לא ממש, נכון?

איפה מעמד הביניים האמיתי, קשה היום ואיפה מה שכולם מדמיינים: משפחה בורגנית, עם דירה יוקרתית או בית פרטי, שני רכבים ואופנוע מים או אופניים יוקרתיות?

בנוסף, מעמד הביניים בישראל הולך ומתכווץ, כלומר שיעורו בקרב האוכלוסייה יורד.

ישראל הופכת להיות מדינה של קצוות. או שאתה "מסודר" , או שאתה בקרב הישרדות מתיש 24/7 .

גזירות עליך ישראל

הגזירות הכלכליות צפויות לפגוע בכולם, אך לא באופן שווה. נצחונו של הימין הכלכלי ( ליכוד-ביתנו, לפיד, בנט, לבני) מוריד מסדר היום שינוי משמעותי בסדר העדיפויות הלאומי.

בלב הגזירות המתוכננות עומד קיצוץ משמעותי בתקציב המדינה, היינו בשירותים שאנו האזרחים מקבלים מהמדינה: חינוך, בריאות, רווחה, תשתיות לאומיות וכדומה.

ככל שאתה עשיר יותר, אתה פגיע פחות לקיצוץ בתקציב המדינה. אתה יכול להרשות לעצמך חינוך פרטי לילדים, ביטוח בריאות פרטי ובמקום לקנות לחם אחיד ב- 5.24 ₪ לכיכר, אתה קונה לחם צרפתי עם עגבניות מיובשות ובאזיליקום ב- 25 ₪, בלי להניד עפעף.

להבדיל, השכבות החלשות ומעמד הביניים נסמכים ותלויים הרבה יותר בתקציב המדינה ולכן כל קיצוץ – יפגע בהם תחילה ויגדיל את אי השוויון.

גם העלאת מסים, בעיקר מע"מ אבל גם מסים על ההכנסה מעבודה – פוגעת בעיקר במעמד הביניים, לא זה של לפיד, אלא האמיתי, זוכרים?

הנהגת מס יסף ("מס עשירים") של 2% על הכנסות גבוהות במיוחד, לא תעשיר את קופת המדינה מצד אחד וגם לא תפגע משמעותית בשני העשירונים העליונים. להבדיל – ייקור של 1% במס ההכנסה הכללי יחול בעיקר על השכבות החלשות ועל מעמד הביניים ויצמצם עוד יותר את התקציב המשפחתי המצומק. אני לא נגד "מס עשירים", לא כל כך בגלל משמעותו הכלכלית, אלא יותר בגלל חשיבותו החברתית והפסיכולוגית. תרומתו של "מס עשירים" ללכידות החברתית חיונית, במיוחד בתקופה הקשה שלפנינו והיא גדולה משמעותית מהגידול שיניב מס כזה בהכנסות המדינה.

אנחנו צריכים להרגיש שהעשירונים העליונים משתתפים איתנו בנטל. בינתיים - זה מתוך כפייה. ייקח זמן עד שיבינו שהם תלויים בנו לא פחות משאנו תלויים בהם.

ממשלת ימין כלכלי, תכוון את מדיניותה הכלכלית כדי לתמרץ ולסייע למחוללי הצמיחה במשק: בעלי ההון, הקונצרנים הגדולים ותעשיות ההיי-טק והביטחון. למודל הניאו-ליברלי הזה שיושם אצלנו בעשור האחרון היו וישנם המון הישגים והוא המסביר העיקרי למצבה הכלכלי הטוב יחסית של ישראל ביחס למתרחש באירופה ובארה"ב,. אבל בעוד מצבה המאקרו של מדינת ישראל בינוני מינוס, מצבם של מרבית אזרחיה בכי רע.

לכשתורכב הממשלה החדשה, יושקעו מאמצים רבים להבריא את כלכלת ישראל, לצמצם את הגירעון ולחדש את הצמיחה. ההצלחה איננה מובטחת, אבל דבר אחד וודאי – מצבם הכלכלי של מרבית האזרחים יורע וזה כולל את השכבות החלשות וגם את מעמד הביניים, שצפוי להתעורר מהר מאוד מהאופוריה, חזרה למציאות המרה.

למה אי אפשר לצפות לכלום מהמערכת הפוליטית, בכל הרכב קואלציוני שיהיה?

לנוכח הגידול הצפוי במצוקה הכלכלית ובאי השוויון, מרביתנו תולים תקוות בנבחרי העם, שיושיעו אותנו. זו נטייה טבעית שלנו, הייתי אומר נאיבית, למרות שיש בה גם משהו זך ויפה.

אבל המערכת הפוליטית, בכל הרכב קואלציוני שלא יהיה, לא מסוגלת לתת מענה לבעיות שבדרך.

ראשית, כי היא עסוקה מאוד בעצמה, בקרב הישרדות פוליטי מתיש - מרבית ממשלות ישראל ב-20 שנה האחרונות לא שרדו 4 שנים וכמעט מחצית מחברי הכנסת הנוכחיים לא ישבו בה במושב הבא.

שנית, אין לה יכולת להסכים על כלום, בטח ובטח לא על שינוי מהותי בסדר העדיפויות הלאומי. האידיאולוגיה נשחקת בפני מקח וממכר פוליטי, פשרות ושקשוקות.

בנוסף, המצב באמת לא פשוט ואין לאף ממשלה, רחבה ככל שתהיה, פתרון קסמים. לכן, המצב מחייב אותנו, אזרחים מן השורה לנטוש את הפאסיביות ולהתחיל לעזור לעצמנו.

גם אם נניח שהממשלה החדשה תנסה להקל על מעמד הביניים ועל השכבות החלשות, מה הסיכוי שתצליח להעביר אג'נדה חברתית כזו בכנסת? אין שום סיכוי שזה יקרה.

תהיה כאן קואליציה אדירה של גורמים אינטרסנטיים שיפחידו אותנו מה יקרה כאן אם ניגע בתקציב הביטחון, או נעלה מסים על החברות העשירות במשק ועל בעליהן. מצד שני יהיה לחץ מלמטה על הממשלה, שתחשוש להישרדותה. ממש מלחמת כל בכל.

בלי חינוך לערכי ערבות הדדית, בלי שינוי ההתקשרות בינינו, ממשחק סכום אפס ו"כל הקודם זוכה" להתחשבות, נכונות לוויתורים הדדיים ודאגה אמיתית זה לזה - אין סיכוי לבצע כאן שינויים משמעותיים בשיטת המיסוי, או בסדר העדיפויות התקציבי.

אבל אנחנו מוסיפים להתעלם מכך שלפני הכל, לפני כל המספרים, הגזירות והגרפים, הכלכלה זה אנחנו - אנשים בשר ודם. אם נשנה את היחסים בינינו, ישתנו לטובה גם כל מערכות החיים שבנינו על בסיסם, כולל הכלכלה. לכן, חתירה לערבות הדדית בינינו, במיוחד עכשיו, היא לא אוטופיה, בדיוק להיפך – היא הפתרון היחידי שעוד לא ניסינו ושאין לו גם עלות גרנדיוזית. להיפך, זה בהישג ידנו.

איך נמתיק את הגזירות הכלכליות?

תסתכלו מסביב מה קורה. ליותר ויותר אזרחים, מכל קצוות הארץ והמעמדות הכלכליים, נמאס לחכות לשינוי והם נוטלים את היוזמה לידיהם ומתחילים לשתף פעולה, כצרכנים, כדי להוזיל מחירים, לקבל שירות טוב יותר, להשמיע את קולם ולעזור אחד לשני.

זה מצב של Win Win ויש המון דוגמאות לשווי הכלכלי האדיר של ערבות הדדית בינינו, כאן בישראל של 2013 :

- קואופרטיבים מודרנים קמים כפטריות אחרי הגשם ומצליחים הן להוזיל עלויות של מוצרים ושירותים באיכות גבוהה והן לחבר יחד אנשים, הנהנים מהעשיה ומההצלחה המשותפת.

- הרחבת מושג "קבוצת הרכישה" להתארגנויות של צרכנים בתחומים רבים נוספים, כגון רכישה משותפת של מזון, מכשירי כתיבה, צרכי בית ועוד.

- יוזמות להקמת עסקים חברתיים, המסתפקים בשולי רווח נורמליים, במקום בפערי תיווך מטורפים.

- קהילות שהתארגנו לעזרה וסיוע הדדי מקימות מחסנים, או אתרי אינטרנט להחלפה של צרכי הבית, ביגוד, עגלות, ריהוט וכדומה. גמ"חים הם כבר מזמן לו נחלתם הבלעדית של החרדים.

- "בנק זמן" במסגרתו מחליפים אנשים שירותים זה עם זה. לשם דוגמה, טכנאי המחשבים יבוא לתקן לכם את המחשב בתמורה לשיעור פרטי שתעניקו לבנו באנגלית.

- יוזמה להקמת בנק חברתי, ללא חשבון נוסטרו וגם השקת כרטיס אשראי חברתי, באותה המתכונת.

אנחנו צריכים עוד הרבה יוזמות כאלה, בכל רחבי הארץ. יש בכוחם למזער את הנזקים של הגזירות שבדרך.

עלינו להתחיל לבנות בעצמנו, מלמטה למעלה, מערכות עזר של חיים משותפים , כדי לסייע זה לזה, להתחשב זה עם זה, להגיע להדדיות בכל שכונה, בכל בית, בכל עיר.

אם נגיע להרגשת המשפחה המשותפת , נוכל קודם כל להוריד מעצמנו ההרגשת ה-"דופקים אותי, מסדרים אותי, עובדים עלי", שמנחה אותנו היום בכל צעד ושעל, עד כדי כך שהיא משתקת אותנו והופכת אותנו לאטומים לזולת.

תחשבו באיזו הקלה עצומה מדובר. אוויר לנשימה.

נוכל להגיע לחלוקה צודקת של משאבים ולשוויון הזדמנויות, למצב מאוזן, לרוגע בחברה.

השווי הכלכלי הגלום בחיבור החדש הזה, בערבות הדדית בינינו, יספק בקלות את צרכי הקיום הנורמליים שלנו.

אם הרוח הזו הייתה שורה במדינה, תוך הכרה שאחים אנחנו עם ישראל, חברים, שותפים בטוב וברע- אז הכל כאן היה אחרת.