ידיעות ומחקרים

יו"ר ועדת הכלכלה בדיון במסקנות ועדת קדמי: "אסור להשלות את הציבור - אין דרך להוריד את סל הקניות בעשרות אחוזים"

" "המבנה האוליגופולי במשק גרם לפגיעה לאלו שבקצוות - הצרכן, היצרן הקטן והחקלאים. יושבים פה ח"כים שקוראים לעצמם חברתיים ומדברים על תעסוקה אבל צריך להבין שמונופול הוא בהגדרתו דבר הפוגע בתעסוקה כי יש לו אינטרס להזיז את המחיר לנקודה הגבוהה ביותר והוא מצמצם את ההוצאות שלו על ידי כך שהוא מייצר פחות". כך אמר היום איל עופר מ'ישראל יקרה לנו' בוועדת הכלכלה בכנסת. לדבריו "מונופול תמיד רוצה לייצר פחות, גם אם יש ביקוש. המונופולים חונקים את השוק. בדו"ח קדמי חסר פירוק הריכוזיות".

דברים אלו מגיעים על רקע הדיון שמתנהל בשעה זו בוועדת הכלכלה שדנה במסקנות דו"ח ועדת המזון אותו קידם מנכ"ל התמ"ת שרון קדמי. לדבריו, השימועים יתחילו בהמשך השבוע, המסקנות הסופיות יוגשו לשרי התמ"ת והאוצר עד סוף החודש.

בפתח הדיון אמר יו"ר ועדת הכלכלה, כרמל שאמה הכהן, כי "מאז שנת 2005 מחירי המזון טיפסו ועלו בצורה לא נורמלית. עם ישראל משלם מס ריכוזיות ומס מונופולים גם על מוצרי המזון".

שאמה ציין כי "אין מרווחים בשוק המזון כמו בסלולר וזה לא יוכל להיות מהלך זהה. אין דרך להוריד את סל הקניות בעשרות אחוזים רבים לדעתי ולא צריך להשלות אף אחד. אך כל אחוז הוא ברכה".

בחלק נרחב מהדיון סקר קדמי את מסקנות הדו"ח. הממצא העיקרי שעולה מהדו"ח הוא כי מחירי המזון יקרים בישראל בהשוואה בין לאומית. לדעת הוועדה, יש צורך בשורה של פעולות להגברת הלחץ התחרותי והעברת הכוח מהספקים אל הצרכנים. הסיבות והכשלים לדברי הצוות הינם ריכוזיות במקטעי האספקה והקמעונאות, קשרי ספקי-קמעונאים בעייתים וחוסר בשקיפות מחירי המוצרים לצרכן.

רמי לוי שנכח אף הוא בוועדה ציין כי "צריך לעזור לקטנים ולבינוניים. תראו מי מפרסם בטלויזיה - היצרנים הגדולים. אין ביקוש ליצרנים הקטנים ולכן אין לו מדף. לדעתי צריך לסייע לקטנים בתקציב פרסום כדי להגדיל את הביקוש".

משתתפים נוספים בדיון מטעם ארגונים חברתיים, בינם יפתח שקד, איציק אלרוב ועידו עטרי ביקשו מקדמי "להיות כחלון", ולפתוח את שוק המזון, כמו שוק הסלולר לתחרות. עוד הוסיפו "אסור להוריד את המע"מ - זה לא יילך לכיס של הצרכנים".

קדמי: "לא תהיה אפשרות שהמחירים יירדו מחר בבוקר. זה מהלך שמעולם לא נעשה וייקח זמן עד שישפיע - צריך להתאזר בסבלנות".


תנועת הערבות: אין דרך להפחית בצורה משמעותית את יוקר המחייה בכלל ואת מחירי סל המזון בפרט, כל עוד השיטה הכלכלית כולה נותרה כפי שהיא. מדוע? כי כל היצרנים והמשווקים לאורך כל שרשרת הייצור, מתחילתה ועד סופה, פועלים כל אחד בנפרד במטרה להוזיל את העלויות שלהם ולהגדיל את ההכנסות שלהם, כמה שרק אפשר. כלומר, פונקציית הרווח של כל שחקן נפרד היא מקסימום רווח לעצמו מתוך הנחה, שגוייה לחלוטין, שמדובר במשחק סכום אפס, בו הרווח של האחד הוא בהכרח ההפסד של השני. כך הופך מוצר שעלות ייצורו, שינועו, אריזתו ומכירתו עומדת על 3 ש"ח, לכזה הנמכר בחנויות ב-9 ש"ח ויותר. אל תחפשו מי מרוויח עלינו כאן בגדול, כי בדר"כ התשובה היא אף אחד. כולם קונים במחיר מנופח, מוסיפים עליו את המרווח שלהם ומוכרים הלאה בשרשרת הייצור והשיווק.

זה ניכר גם ברווחיות הנמוכה מאוד של רשתות הסופר הגדולות, ב-% על המחזור שלהם. הרווח התפעולי המקובל בתעשייה זו נמוך מ-5% מהמחזור. זהו נתון נמוך מאוד, בהתחשב ביוקר המחייה בישראל. כלומר, כולנו, גם אנחנו הצרכנים וגם כל האנשים והעסקים לכל אורך שרשרת הייצור והשיווק, בעצם קורבנות מצד אחד של השיטה ומצד שני אנחנו חלק מהשיטה, עובדים בה, מתפרנסים ממנה, או לכל הפחות נהנים מהמסים שהמגזר העסקי משלם לקופת המדינה. במציאות כזו, ברור שאי אפשר להוזיל את יוקר המחייה בעשרות אחוזים, בלי לגרום להתמוטטות של המגזר העסקי כולו.

מה האלטרנטיבה? לאמץ סט ערכים אחר, המתבסס על התקשרות חדשה בינינו בערבות הדדית. כשנדאג אחד לשני ממש כמו לבן משפחה, נתחשב זה בצרכיו של זה ונפנים כי השיטה הנוכחית, המבוססת על משחק סכום אפס, מיצתה את עצמה, תצמח כאן שיטה כלכלית חדשה, פונקציונלית, מאוזנת, מתחשבת יותר והרבה יותר זולה, לכולם. תחשבו, האם הייתם מוכרים לאמא או אבא שלכם מוצר או שרות במחיר מופקע? כשכל עסק יתמחר בצורה הוגנת את תוצרתו ויסתפק ברווח נורמלי, שמיועד לכסות את כל ההוצאות, כולל את ההשקעה בתשתית הייצור ובהון חוזר הדרוש לתפעול העסק, רמת המחירים בכל שרשרת היצור תרד כמה רמות למטה. אם אני אקנה יותר בזול, אוכל גם למכור הלאה יותר בזול וכך הלאה. לכן, אחת התוצאות הרצויות של כלכלה באור הערבות ההדדית היא הוזלת יוקר המחייה והתרחקות מהמצב הנוכחי בו ישראל הפכה לאחת הכלכלות היקרות ביותר בעולם. אז, יוכלו המחירים לרדת בעשרות אחוזים, בלי שאף אחד יפשוט את הרגל.

קישור למאמר המקורי