ידיעות ומחקרים

ז'ק אטאלי: "השאלה היא מי יפרע את החובות - הצעירים או המבוגרים"

"עד לא מזמן, המונח "מלחמת מעמדות" היה כמעט טאבו. עבור רוב הכלכלנים והפוליטיקאים היה המונח טעון מדי, מרתיע מדי, כזה שמגיע עם יותר מדי אסוציאציות של זמנים אלימים בהיסטוריה האנושית. באחרונה התרכך הטאבו מעט: הנשיא ברק אובמה, במסגרת מסע הבחירות שלו, אינו מהסס להדגיש את הבדלי האינטרסים בין העשירים לשאר הציבור. ואילו וורן באפט, מיליארדר בלב הקונסנזוס הציבורי, הודה בפשטות המאפיינת אותו: "יש מאבק מעמדות בארה"ב - והמעמד שלי ניצח".

אבל אולי מלחמת המעמדות האמיתית היא לא בין העשירים לעניים, אלא במקום אחר: בין המבוגרים לצעירים? זה בדיוק מה שטוען הכלכלן הצרפתי ז'אק אטאלי, אדם שהיה בין ההוגים והבונים של גוש היורו, יועץ מיוחד לנשיא הצרפתי פרנסואה מיטראן , יועץ לנשיא פרנסואה סרקוזי, איש שכתב יותר מ-50 ספרים על הכלכלה - ושממשיך לכתוב בלוג כלכלי משפיע כמעט מדי יום.

הטיעון של אטאלי הולך כך: לאחר שכל רוב מדינות העולם המערבי נקלעו לחובות עצומים, נותרה שאלה מרכזית אחת, וממנה נגזרת המדיניות שבה יבחרו השליטים - מי ישלם אותם. בחלופה הראשונה יגויסו הכספים על ידי העלאת מסים - ואז הצעירים הם שישלמו, כי הם אלה שיאיישו את שוק העבודה בעשורים הבאים.

בחלופה השנייה, זו של הזרמת כסף, יצירת אינפלציה ושחיקה של החוב - המבוגרים הם שישלמו את החובות, כי הנכסים הפיננסיים שהם צברו יישחקו כתוצאה משחיקת ערך החסכונות שלהם.
"זו הבעיה הכי גדולה. יש לנו גלובליזציה של שווקים, אבל שלטון חוק שמחבר אותם - ולאורך זמן זה לא יעבוד. יש לי ביטוי עבור זה, "סומליזציה", על שם מדינת סומליה שבה אין חוק ואין שלטון. בסופו של דבר, זהו הסיכון הכי גדול של העולם. כיום שלטון החוק הוא מאוד כללי ומאוד לא ברור. הוא יוצר עולם של אנשים עניים, שלא יכולים לשלם מסים כי אין להם הכנסה מספיקה, וכאלה שלא משלמים מסים כי הם יודעים כיצד להתחמק מהם. אין אמצע.

"תראה, הייתי בצוות שיצר את השוק האירופי המשותף, וידענו שבלי שלטון חוק העסק לא יעבוד. ידענו, גם מהניסיון ההיסטורי, שללא שלטון חוק המערכת נכבשת על ידי פרוטקציוניזם ועל ידי אנוכיות של קבוצות מסוימות - ובסוף מתפרקת.

מה ניתן לעשות כדי לצמצם את הסיכון הזה?

"צריך ללכת לכיוון של פדרליזציה של אירופה, של איחוד ושל אכיפת שלטון החוק. זה פחות מסובך ודמיוני ממה שחושבים. אפשר למשל לבצע מיזוג בין האו"ם, הבנק העולמי וה-G20 - כך ייווצר גוף חזק ולגיטימי, שיוכל להיות יעיל מאוד באכיפה של שלטון החוק. בתחום הפיננסי אפשר להביא לאימוץ גלובלי של כללי באזל 3, שאותם האמריקאים ואחרים אינם מיישמים, וכך ליצור שוק פיננסי גלובלי הרבה יותר חזק ויציב".

אבל אני אופטימי למדי. אנחנו יודעים מהן הטעויות ונמצא פתרון. הייתי אומר שאני אופטימי ב-60% לגבי מציאת פתרון. מה שחשוב הוא להתמקד בשלטון חוק גלובלי. אני מקווה שבעוד 20 שנה ידברו על מטבע עולמי אחד, על 'המאה ה-21 החדשה' - ולא על חזרה לברבריות ולמלחמות".

תנועת הערבות: אירופה שסועה, כלכלית, חברתית ופוליטית. הם לא מסתדרים יחד, במתכונת הנוכחית וברור להם שגם לא יסתדרו לחוד. מלכוד 22. מדי פעם, המוסדות וחלק מהמנהיגים האירופאים מצהירים כי איחוד והעמקת הקשרים בין המדינות בגוש האירו הוא הפתרון למשבר. אבל עד כה, ההצהרות וההחלטות האלה נשארו על נייר וכוחות הפירוד גברו על כוחות האיחוד.

עזבו את יון, ספרד עלולה לזעזע את כולנו. ייתכן בהחלט שגוש האירו יצליח לשרוד את התמוטטותה הקרובה של יון ואת פרישתה מגוש האירו, כי יוון היא כלכלה קטנה ואיננה שחקן מרכזי בגוש. אבל הבאות אחריה, במיוחד ספרד שנראית כאילו היא הבאה בתור, זה כבר סיפור אחר לגמרי. התמוטטות של המערכת הבנקאית בספרד, הנמצאת במצב שביר מאוד ובעקבותיה של כלכלת ספרד, ה-6 בגודלה באירופה, תיצור אפקט דומינו הרסני ברחבי אירופה, הצפוי לטלטל גם את השווקים הפיננסיים בארה"ב וברחבי העולם. כן - גם בישראל. אנחנו תלויים בעולם, קשורים בטבורנו גם לכלכלות העולם וגם לשווקים הפיננסיים המתנהגים בקורלציה גבוהה, במיוחד באיתות משבר.

בדלנות תעלה לארה"ב ביוקר. לא בכדי, הנשיא אובאמה מודאג מאוד מהמצב באירופה. הוא לא באמת דואג להם ולראייה - ארה"ב היא הכלכלה הגדולה היחידה שסירבה להירתם ולהלוות כסף לקרן הסיוע האירופאית. אגב, סין, הודו ומדינות רבות נוספות השקיעו בקרן, אבל ארה"ב הצהירה שהאירופאים צריכים ללמוד להסתדר בעצמם.

אובאמה מבין, שגם אם יסתדר עם הגירעון, ועם האבטלה ועם הארכת תוכניות התמריצים למשקף עד לבחירות בנובמבר, הסוס הטרויאני שעלול להעיף אותו מהכיסא, בדיוק כפי שעפו 12 ממשלות ו/או נשיאים באירופה עד כה, הוא המשבר האירופאי. דאגתו של אובאמה לאירופה מקורה בדאגה לכיסא שלו. לגיטימי.

כל צעד להגברת האיחוד בתוך גוש האירו יקרב את פתרון המשבר:

נשאלת השאלה האם כיום, האיום לארמגדון כלכלי ופיננסי מוחשי מספיק, כדי שאותן הצהרות מעטות אודות הצורך להגביר את האיחוד, את הקשרים ההדדיים ואפילו את הקמתה של מערכת פוליטית וכלכלית אחת, יצאו מהכוח אל הפועל, או שמא גם הן תמצאנה את דרכן לפח הזבל של היסטוריה. לטובתה של אירופה ושל העולם כולו - נקווה שמגמת האיחוד תגבר על יצר ההרס והפירוד.

צעדים נוספים של איחוד מנגנונים ומוסדות פוליטיים ופיננסים, כמו גם של שיתופי פעולה, תמיכה ודאגה הדדית אמיתית וערבות הדדית בין כל המדינות באירופה, הם הכרחיים כדי להבטיח ששנת 2012 לא תחרת בדברי הימים כשנה בה העולם המערבי התמוטט, כלכלית ופיננסית.

אז מה אם אירופה תתאחד. ארה"ב מאוחדת וזה לא עוזר לכלכלה שלה:
בהערת אגב נציין כי איחוד כלכלי ופוליטי באירופה, הוא אכן צעד מבורך ועשוי לסייע לה לשרוד, אבל הוא בהכרח רק צעד חיוני ראשון לקראת הבראה של אירופה ואין להסתפק בו בלבד.

הנה, קחו לדוגמה את ארה"ב, פדרציה בין מדינות, עם איחוד פוליטי, כלכלי, מוניטרי, ממש איחוד מלא. האם מצבה של ארה"ב טוב יותר משל אירופה? כן, אבל לא בהרבה. ארה"ב ואירופה סובלות מתסמינים שונים במקצת של אותה מחלה - של יחסים לקויים, כוחניים ואינדיווידואליסטים בין אדם לזולתו, המתבטאים גם בכלכלה חולה, מנופחת, בלתי מאוזנת שיש לה יצר הרס עצמי המכה בנו ללא רחם.

הן באירופה והן בארה"ב מנסים הממשלות והבנקים המרכזיים לפתור את המשבר באמצעים כלכליים מסורתיים, פיסקליים ומוניטריים ותראו לאן זה הביא אותן? למבוי סתום, למהדורת 2012 של אותו משבר, מאיימת ומפחידה מתמיד, לאי שקט חברתי, לאבטלה גבוהה, לגירעונות שיא ולהצהרות של בכירי הכלכלנים בעולם, שהם עובדי עצות כי הפרדיגמה הכלכלית המסורתית פשוט לא מסוגלת לפתור את המשבר העולמי.

עולם גלובלי-אינטגרלי דורש כלכלה חדשה:

ובכן, עד כה טיפלו כל הממשלות והנגידים המרכזיים בסימפטומים של המשבר בלבד, ולכן הוא מוסיף להכות וחוזר כל פעם בעוצמה גדולה יותר. הגיע הזמן לטפל בשורשי המשבר.

הפער הזה, בין השיטה הכלכלית-חברתית הקיימת, לבין זו המתבקשת מעצם היותנו, כולנו, קשורים זה לזה ותלויים זה בזה, אפילו בעל כורחנו, בעולם שהפך לגלובלי ומקושר, הוא שורשו של המשבר.
ותנאי ראשון לפתרונו הוא צמצום אותו הפער, באמצעות מאמצים להתאחד, להתחבר יחד ולפעול במשותף, מתוך סולידריות וערבות הדדית, למציאת פתרונות לבעיות המורכבות שלפנינו. כשאתה מבין שאתה תלוי באחר לקיומך ושזה הדדי, ברור כי היחסים בין אדם לאדם, כמו גם בין אזרחים למדינתם ובין מדינה למדינה, ישתנו מן הקצה אל הקצה. גם הכלכלה תשתנה בהתאם.

הגברת מאמצי האיחוד יכולים לזרז את השינוי הבסיסי שעל מדינות העולם לעבור לערבות אמתית ביניהן ואת השימוש בהסברה רחבה ובחינוך, בכלי תקשורת ובאמצעות יצירת סביבה מתוקצבת ואפקטיבית התומכת בשינוי המתבקש, בנו, הפרטים, דרך הרמה הקהילתית והמדינתית ועד למערכת הבינלאומית כולה.

סגירת הפער בין השיטה הכלכלית לבין זו הנגזרת במדויק מאופיו המקושר והגלובלי של העולם, היא טיפול השורש שכלכלות העולם זקוקות לו. במקביל, נוכל להמשיך ולטפל ביתר אפקטיביות בסימפטומים הכואבים והדחופים. גם הטיפול בסימפטומים יהיה מוצלח הרבה יותר, כיון שהוא יהיה שקול לשחייה עם הזרם, במקום נגדו.

קישור למאמר המקורי