ידיעות ומחקרים

שטייניץ מתעקש: הממשלה תדון ביום ראשון בחוק התקציב הדו-שנתי

"...לפי הצעת החוק שתעלה לדיון בממשלה ביום ראשון, תקציב המדינה מעתה ואילך יהיה דו שנתי, להוציא שנים של בחירות או שנים של משבר כלכלי.

ראש האופוזיציה ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה), אמרה בתגובה: "ראש הממשלה מוביל את המשק הישראלי לאי ודאות. קביעת חוק תקציב דו שנתי בחקיקה ראשית קבועה הוא מהלך אנטי דמוקרטי ואנטי כלכלי שכל מטרתו הישרדות פוליטית ותוצאותיו הרסניות. לא בכדי אין שום מדינה בעולם שאימצה את הנוהל המפוקפק הזה וישראל היא שפן הניסיונות היחידי. בניגוד לטענותיו של שר האוצר, כי תקציב דו שנתי יביא לוודאות כלכלית למשרדי הממשלה ולמשק כולו, המציאות מוכיחה שכמות השינויים בתקציב שנעשו בשנתיים האחרונות עלתה בצורה דרסטית בשל חוסר יכולתו של משרד האוצר לתכנן לטווח כל כך ארוך. במקום לעסוק בתכנון כלכלי אחראי שיבוא לטובת אזרחי ישראל וישנה את המודל התכנוני ההרסני של האוצר, כפי שהוכח בדוח מבקר המדינה על אסון הכרמל, ממשיך נתניהו בהעלאת ישראל למקומות ראשונים מפוקפקים בין מדינות המערב - בפערים החברתיים, בעוני וכעת בהרפתקה כלכלית שהוכחה כלא יעילה ולא רצינית" ".

תנועת הערבות: כולם יודעים, גם שר האוצר שטייניץ יודע, שתקציב דו שנתי אינו מתאים לתנאי אי הוודאות הגבוהה בעולם וכפועל יוצא מכך, גם בישראל. כל עוד המשבר הכלכלי מוסיף ומכה בעולם וכל עוד לא ינקטו הצעדים ההכרחיים לייצב את המערכת, בשיווי משקל חדש, מאוזן, סינרגטי ובהתאמה לעולם הגלובלי-אינטגרלי, בו כולנו קשורים ותלויים זה בזה, אין סיכוי שהבורסות יתייצבו, שהכלכלות יבריאו, שממשלות לא תתחלפנה בקצב מהיר ושנמשיך לחיות כולנו ממהדורת חדשות למהדורת חדשות.

העובדה כי כלכלנים, מומחים ומנהיגים לא איבדו תיקווה וממשיכים לטפל בסימפטומים של המשבר ולא בשורשיו, היינו באבטלה, בבורסות, במערכת המס והבנקאות ובתעשייה, במקום להתחיל ברובד הבסיסי של היחס שלנו האחד אל השני בהתאמה, "מבטיחה" אי יציבות פוליטית, חברתית וכלכלית ברחבי העולם גם בעתיד הנראה לעין, וישראל לא תוכל להימלט ממנו.

נכון, שהמהדורה הישראלית של המשבר מתונה בהרבה בהשוואה לארה"ב ולאירופה, אבל בכל זאת יש האטה בקצב הצמיחה של המשק הישראלי, עלייה מסויימת באבטלה, תנודתיות גבוהה בבורסה וקושי ניכר לקבוע ולהעביר תקציב שישקף את הצורך לשמור על אחריות תקציבית מחד גיסא ויאפשר לממשלה להמשיך בחקיקה חברתית לפי המלצות ועדת טרכטנברג, ועוד לא אמרנו מילה על הדרישות להגדיל את תקציב הביטחון. כלומר, הראות קדימה נמוכה מאוד והאתגרים רק הולכים וגדלים.

עקרונית, תקציב דו שנתי אמור לספק לממשלה וגם לעם ישראל "שקט תעשייתי" ולחסוך את הסחטנות השנתית שעימה נאלצת להתמודד כל ממשלה, במסגרת דיוני התקציב. פיליבסטרים בכנסת, איומי פרישה מהממשלה, תרגילים מסריחים, "הצבעה ברגליים", הפרת משמעת סיעתית ומקח וממכר פוליטי הן כולן תופעות המלוות דרך קבע את תהליך העיצוב והחקיקה של חוק התקציב השנתי. הוא משאיר את כולם מותשים, מתוסכלים, ממורמרים זה על זה ועל השיטה. בנוסף, תקציב דו שנתי אמור להקל על תכנון ארוך טווח במקום העדפה של הרגע. יש לזכור שבמונחי הזמן של ישראל, שנתיים זה נצח. לכן, אין לנו שום דבר עקרוני נגד תקציב דו שנתי, אולי אפילו להיפך. אבל להתעקש על חוק תקציב דו-שנתי ל- 2013 ו-2014 משקף מדיניות קצרת ראי ומנותקת מהמשבר בארץ ובעולם.

גדולתו של מדינאי או פוליטיקאי, שר האוצר במקרה הזה, יכולה להימדד לא בהתעקשותו על חוק שהיה מקור גאוותו ומאז הפך ללא רלוונטי, אלא דווקא להיפך. כלומר, אם שר האוצר יפגין גמישות מחשבתית ורגישות למצוקות הכלכליות והחברתיות בארץ ולקשיים האדירים במערכת הבינלאומית, אז היוזמה שלו לחזור לתקציב שנתי במקום דו-שנתי, לא רק שלא תבזה אותו פוליטית וציבורית, אלא בדיוק להיפך, תקנה לו הערכה ונקודות זכות רבות. ההערכה היא שראש הממשלה ומרבית הפוליטיקאים והמומחים מתנגדים להמשיך את התקציב הדו-שנתי הלאה.

שר האוצר יכול לחזור ולהפעיל תקציב דו-שנתי, אפילו תלת-שנתי, כשערבות הדדית תהיה הבסיס ליחסי אדם לזולתו ושל המדינה לאזרחיה ולהיפך. מדוע? כי שיטה כלכלית-חברתית המבוססת על ערבות הדדית בינינו היא בהכרח השיטה היציבה ביותר שיש, פוליטית, כלכלית, חברתית ואפילו אקולוגית. כשמערכות החיים השונות שהם פרי יצירתו של האדם, תתאמנה לעולם הגלובלי-אינטגרלי, היינו יתבססו על התחשבות הדדית, מאמץ ויוזמות משותפות, חיי קהילה מפותחים, דאגה זה לזה וערבות הדדית, ייסגר הפער בינן לבין חוקי העולם החדש. הפער הזה מורגש בנו היום כמשבר ואפילו תחילת הנטייה לצימצומו, תורגש כהקלה מיידית במשבר. זה יהיה כמו ההבדל בין לשחות נגד הזרם לבין שחייה בכיוונו.

קישור למאמר המקורי