?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

ידיעות ומחקרים

חשיפת "כלכליסט": כך העבירה המדינה את אחד ממשאביה היקרים במתנה לסמי שמעון

 shutterstock 11202580new

"דו"ח סודי של מינהל מקרקעי ישראל, הנחשף כאן לראשונה, שופך אור על ההתנהלות הבעייתית והרשלנית של הדרג המקצועי במינהל, את כניעתו ואת אוזלת ידו המוחלטת בפני הדרג הפוליטי. החשיפה מצביעה בעיקר על ההשלכות הכלכליות הקשות שעשויות להיות להתנהלות זו, על חשבון קרקעות שהיו אמורות להיות שייכות למדינה ולציבור.

עו"ד רויטל ברילנשטיין מהאגודה לצדק חלוקתי אמרה ל"כלכליסט" על הפרשה, "מדובר במתנה יקרת ערך, של מיליארדי שקלים, על חשבון הקופה הציבורית המצומצמת. השבת קרקע חקלאית שעתידה לעבור שינוי ייעוד לרשות המדינה תוכל לספק מספר רב של יחידות דיור, שתמורת שיווקן תשולם לאוצר המדינה ולא תיכנס לכיסים פרטיים של בעלי הון" ".


 תנועת הערבות: כשפוליטיקאים, מקבלי החלטות, פקידי מדינה ובעלי תפקידים רשמיים, אינם מתייחסים לרכוש המדינה באותה רמה של אכפתיות ודאגה שהם מייחסים לרכושם הפרטי, נוצרת הזנחה ואדישות שעולה לנו האזרחים הון עתק.


יש הרבה שמות להעברת רכוש מהמדינה לבעלי ההון. הפרטה, זיכיונות חיפוש נפט וגז, זיכיון להפעיל מעיינות מים טבעיים, פיתוח משאבי טבע ועוד. בדר"כ יש גם תו מחיר על העסקאות האלה. המדינה מעבירה זיכיון לתקופה ארוכה, או לחילופין ממש מוכרת את נכסיה לבעלי ההון, תמורת תשלום מיידי, או לחילופין תמורת שותפות בתמלוגים, או היטלים מיוחדים.

כך או כך, העסקאות האלה כמעט תמיד הפכו את הרוכשים מהמדינה למיליונרים ובעצם בד"כ למיליארדרים. לא זכור לנו מקרה אחד בו מי שרכש מהמדינה נכס כלשהו, בין אם זה רכוש, מפעל או חברה ממשלתית או גישה למשאב טבע, הפסיד מהעסקה.

פישמן, נמרודי האב, האחים עופר, סמי שמעון, יצחק תשובה ועוד רבים אחרים, כולם עשו את עסקאות חייהם כשמהצד השני מתמקחים מולם עובדי מדינה. כשבעלי ההון מעמידים מול עובדי המדינה את מיטב עורכי הדין הממולחים, אין פלא שבסופו של דבר המדינה לא מיצתה את הערך הכלכלי של נכסיה ומכרה אותם בזול ולעיתים אפילו בנזיד עדשים לבעלי ההון. עד כה, סקרנו 2 סיבות לכך, הראשונה היא אדישות וחוסר אכפתיות של עובדי מדינה לרכוש המדינה, בטח בהשוואה לרכושם הפרטי. השנייה קשורה לחוסר מיומנות עסקית במו"מ מול בעלי ההון.

אבל ישנן 2 סיבות נוספות, לא פחות כואבות ומקוממות. הסיבה השלישית קשורה לטובות הנאה פוליטיות וכלכליות וליחסי תן וקח בין בעלי ההון לממסד הפוליטי. אין הכוונה לאירועים פליליים, למרות שגם כאלו היו ונחקרו, אלא דווקא לסטייה נורמטיבית וללגיטימציה שיש לבעלי ההון להפעיל לחצים על הפוליטיקאים וועדות הכנסת, בין ישירות ובין באמצעות לוביסטים ומכרים משותפים.

הסיבה הרביעית קשורה לכך שתקופת הצינון הנגזרת על עובדי ציבור בכירים, לאחר שעזבו את משרתם ובטרם איישו משרות בכירות ורווחיות במגזר העסקי, קצרה מאוד ועמדה עד לאחרונה על שנה בלבד. לכן, היו מקרים רבים בהם פקיד ממונה עסק במו"מ עם בעל הון על העברת בעלות על נכס ממשלתי, חתם איתו על חוזה ושנה אחר כך התפטר משרות המדינה ומצא עצמו בכורסא המרופדת של מנכ"ל אחת החברות בקבוצה של אותו בעל הון לו מכר, בד"כ בעסקה לא מוצלחת מנקודת מבטה של המדינה, את רכוש המדינה, שכמעט תמיד התגלה בהמשך כתרנגולת המטילה ביצי זהב עבור הרוכש.

יש כמובן הצעות לפתרונות נקודתיים לכל אחד מ-4 ניגודי האינטרסים והבעיות האלה וכנראה שלא יהיה מנוס מליישמם, אבל חשוב להבין כי פיתרון אמיתי, יציב, אמין וחסין מטעויות יהיה רק אם נתקשר כולנו בערבות הדדית בינינו. כולנו, כולל בעלי ההון, הפוליטיקאים וכל אחד מאזרחי המדינה.
רק אז, נעבור מציאות של ניצול הזדמנויות אינדיבידואלי לכלכלה המבוססת על סינרגיה, על איכפתיות ודאגה הדדית זה לזה ועל הבנה שכלכלה כזו נחוצה לנו כמו אוויר לנשימה והיא לא רק צו השעה, אלא גם משתלמת לכולנו.

 

 קישור למאמר המקורי:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך