ידיעות ומחקרים

"לא תהיה מהפכה כמו בסלולר; עמלה תרד - אחרת תעלה; רק שבירת הוועדים תאפשר שינוי"

"בשבוע הבא צפויה הוועדה להגברת התחרותיות במערכת הבנקאות לפרסם את מסקנותיה. מדובר בוועדה שהוקמה על ידי נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, ושר האוצר, יובל שטייניץ, בעקבות דו"ח ועדת טרכטנברג. לפי הדו"ח, מערכת הבנקאות תורמת ליוקר המחיה והיתה אחת הסיבות למחאה של מעמד הביניים בקיץ שעבר.

"בסוף מישהו ישלם", אומר טראו. "מה שלא יעשה דודו זקן בוועדה, כל עמלה שהוא יוריד - עמלה אחרת תעלה. בדיוק כמו שקרה בחוק העמלות הקודם. העמלות הבסיסיות ירדו, אבל מן הגת ומן היקב הבנקים החזירו הכל, שלא תתבלבלו. וגם הפעם זה יקרה, כי הבנקים חפצי חיים, זה עסק - הוא חייב להרוויח.

"בסלולר אנשים כנראה באמת הרגישו שמרמים אותם, שעושקים אותם ושהשירות הוא חרא. עד שאתה מגיע בכלל לאיזה פקיד, שהוא סטודנט ואין לו שום סמכות לקבל החלטה בשום דבר, וכשאתה מבקש לדבר עם הבוס שלו, אז במקרה הכי טוב, אחרי שלושה ימים חוזר אליך מישהו שגם הוא סטודנט, אבל עם ותק של ארבעה חודשים במחלקה, וגם הוא לא מסוגל - כל המערכת היתה בשביל לשחוט אותך.

"אני חושב שאם תבדוק מול הלקוחות, תגלה שאין כעס ואין עצבים כלפי הבנק. הלקוחות לא חושבים שאנחנו שוחטים אותם, ולכן המהפכה שקרתה בסלולר לא תקרה אצלנו. לזה תוסיף את המחוברות הרגשית לבנקים, ותגלה שאין לכך שום סיכוי".

"קשה מאוד לשווק שירות טוב או ייעוץ איכותי, ולכן בקמפיין אני חייב לשים בפרונט את ההטבה בעמלות או את ההלוואה. זה הטבע האנושי. לא מסתכלים על השירות, אלא על המחיר" ".

תנועת ערבות: התבטאות אומללה של מנכ"ל בנק, מפלגת, תוקפנית ומזיקה. הוא אומנם מגלה את האמת המרה שאף אחד לא "יכול" על הבנקים, שתמיד מוצאים את עצמם, איכשהו, כשידם על העליונה. עבור רוב הציבור, אלה חדשות רעות. הוא גם מעורר תרעומת בקרב ציבור הלקוחות שסובל ממערך בנקאי יקר, מזלזל ודורסני כבר שנים.

כרגיל, במקום להסתכל פנימה לבנק עצמו, לבעלים, להנהלה ולתרבות הארגונית, עדיף להאשים את העובדים ואת ועדי העובדים ( אסטרטגיית "הפרד ומשול" קלאסית) ולהצהיר שכדאי "לשבור אותם", כן, ממש כך.

האם אז ייצא לנו, הציבור, משהו טוב משבירת הועדים? האם הבנקים מוכנים להתחייב שכל שקל שיחסך בהוצאות על כוח אדם, שכר והטבות לעובדים, יחזור אלינו, הלקוחות, באמצעות הוזלת עמלות ושיפור השירות? ברור שלא. הכי קל להאשים את האחרים. אבל, במציאות הנוכחית, הבנקים מזמינים על עצמם את אותו עליהום ציבורי ואת התערבות הממשלה והרגולצייה, במתכונת דומה למה שעשו לחברות הסלולר.

כיום, כבר ברור לנו שאף אחד לא ניצח כתוצאה מהרפורמה בשוק הסלולר. אולי חסכנו 50 או 150 ש"ח בחשבון החודשי, אבל כמה הפסדנו, בחיסכון הפנסיוני שלנו, מירידת הערך של מניות חברות הסלולר הוותיקות ושל האג"ח שהנפיקו לקרנות הפנסיה, ביטוחי החיים וקרנות ההשתלמות שלנו? וכמה הפסדנו ב"תספורות" שבן דב (פרטנר) עשה ויעשה לנו ואלה שיבואו אצל דנקנר (סלקום) ואחרים?

אנחנו זקוקים לבנקים, כמו חמצן לנשימה. גם הם זקוקים לנו. ובלי העובדים שלהם זה לא יקרה. גם ועדי העובדים חייבים להיזהר מלירוק לבאר שהם שותים ממנה.

בקיצור, תלות הדדית חזקה וברורה והצהרות מסוג זה מנוגדים לחלוטין לאותה תלות ולמתבקש ממנה. אנשים תלויים זה בזה, משתפים פעולה, מקשיבים, מתחשבים, דואגים זה לזה ולא יוצאים בהתנצחויות ובהתלהמויות. ברירת המחדל של כל הצדדים בסיפור הזה היא להאשים את האחר, לשנוא, לנצח ולדאוג לאינטרסים של עצמי בלבד. מה יהפוך את ברירת המחדל הזו ממשחק סכום אפס לסינרגיה והתחשבות? ממצב של אדם לאדם זאב למצב של ערבות הדדית בינינו?

התשובה היא או החמרה משמעותית במשבר, עד שלא יוותר לנו ברירה, או שנתחיל להקשיב זה לזה ולתרגם את התלות הזו בינינו להתקשרות חדשה, בהסכמה רחבה ותוך כדי פקיחת עיניים, של כולנו, למציאות של העולם הגלובלי והמקושר. בינתיים, על בסיס הצהרות כאלה, נראה כאילו הדברים עוד יהיו הרבה יותר גרועים, לפני שישתפרו.

זה תלוי אך ורק בנו. בכולנו.

קישור למאמר המקורי