ידיעות ומחקרים

הבכירים בישראל הביאו את זה על עצמם

" "85% מהשכר שלי הוא תגמול מותנה תוצאות עסקיות. זהו תגמול מותנה הצלחה לנוכח התוצאות העסקיות המצוינות של החברה לישראל. זוהי שיטת תגמול מעודדת הצלחה, שממנה נהנים לא רק המנהל עצמו, אלא כלל בעלי המניות של החברה". המשפט הזה נאמר על ידי מנכ"ל החברה לישראל , ניר גלעד. הוא נאמר לתקשורת לפני שנה בדיוק, בהתיחס לתוצאות החברה לישראל ל-2010. באותה שנה היה גלעד שיאן השכר בבורסה הישראלית, עם עלות שכר של 23.5 מיליון שקל.

מכל בחינה שהיא, 2011 צריכה להיחשב לשנה קשה מאוד עבור החברה לישראל - רק בזכות "כיל" הצליחה הקבוצה לסיים את השנה ברווח של 151 מיליון דולר - ירידה של 8% בהשוואה ל-2010 - אבל לא שנה קשה למנהליה. עלות השכר של גלעד, שהסתכמה בשנת השיא של 2010 ב-23.5 מיליון שקל, היתה ב-2011 21.1 מיליון שקל - ירידה של 10% בלבד. בתוך זה נכלל מענק מיוחד שקיבל, בעבור הצלחתו בניהול החברה ב-2011, בסך 3 מיליון שקל.

הכיצד קיבל גלעד בונוס של 3 מיליון שקל בעבור שנה שבה מרבית החברות בקבוצה הידרדרו קשות? לדירקטוריון החברה לישראל לא חסרו ההסברים...הדירקטוריון, בקיצור, חושב שמנהלי הקבוצה צריכים לקבל תגמול מותנה תוצאות עסקיות, שמגיע לשכר של עשרות מליוני שקלים גם בשנים של תוצאות עסקיות ירודות. ולא, דירקטוריון החברה לישראל אינו חריג בתפישה שלו לגבי מהו מענק סביר בחברה ציבורית בשנה קשה.

על כך שמנהלי החברות הציבוריות בישראל הם תאבי בצע וחסרי בושה מינימלית, כבר אין מה להכביר מלים. על כך שמנהלי החברות הציבוריות בישראל נוהגים בחוסר רואי, המעלה סימני שאלה לגבי מידת התבונה שהם מגלים, שווה בהחלט להוסיף כמה מלים.

ההערכה בירושלים היא כי המלצותיה של ועדת נאמן להגבלת שכר הבכירים הן בבחינת בלון ניסוי לשנתיים. אם בלון הניסוי ייכשל, ויתברר כי שכר הבכירים ממשיך לעלות ללא קשר לביצועים, למצב המשק, או לאמות מידה ציבוריות סבירות, סביר להניח כי כנסת ישראל לא תמשיך ותגלה את אותו איפוק שגילתה ועדת נאמן. זאת רק שאלה של זמן, כלומר, שהכנסת תחזור ותקדם את חוק שלי יחימוביץ' - הקובע תקרה לשכר הבכירים לפי 50 משכר העובדים בחברה - או כל חוק מגביל שכר אחר. במקרה כזה, יוכלו הבכירים בישראל להשתבח כי הם הביאו את זה על עצמם".

תנועת הערבות: הציבור וחברי הכנסת מתחילים להפנים שלא יוכלו להביא לשיתוף פעולה מרצון ולויתורים בהסכמה של הבכירים על שכרם ולכן הם יפנו להגבלה באמצעות חקיקה.

צעד כזה של הגבלה באמצעות חקיקה הוא אולי מתבקש, אבל הוא רק יסלים את הקונפליקט ויעודד את הבכירים לחפש שיטות חשבונאיות מתוחכמות לעקוף את המגבלות החוקיות החדשות.

המוטיבציה של כל הצדדים לכופף את הצד השני רק תגבר. זה ההבדל בין שינוי בחקיקה/כפייה, לבין שינוי ערכי-תודעתי שהוא תוצאה של ערבות הדדית בין כולנו. פיתרון כפוי הוא בהכרח לא יציב, בעוד פיתרון המבוסס על דיאלוג, התחשבות ודאגה הדדית - יהיה בהכרח יציב וגם משתלם לכל הצדדים.

קישור למאמר המקורי