ידיעות ומחקרים

שוק ההון החדש: אג"ח לשיקום אסירים ומוסדות חינוך לגיל הרך

"מרבית האנשים שמעיינים בדו"ח השנתי מקרן הפנסיה שלהם, אם הבינו את מה שכתוב בו, בודקים ראשית את התשואה שהשיגה הקרן, שכן ברור כי ככל שהתשואה תגדל - כך תצמח הגמלה לעת זקנה.

עד כמה הנתון הזה מלמד באמת על האקלים שבו יבלו החוסכים לפנסיה את הגיל השלישי? האם הרחובות יהיו בטוחים מפשע? האם הם ייהנו משירותים מפותחים? האם נכדיהם יקבלו חינוך איכותי?

כעת דמיינו שכשתקראו בעיתון על ניירות הערך שבהם השקיעה קרן הפנסיה שלכם, תמצאו לא רק מניות של חברת טבע או אג"ח של דלק נדל"ן, אלא גם מוצרים פיננסיים מוזרים כמו "אג"ח לשיקום אסירים" או "הלוואה נושאת ריבית לבניית מוסדות חינוך לגיל הרך".

מי שסבורה כי זה אינו מרחיק לכת מדי היא דידי לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. בשנה האחרונה, במימון קרן יד הנדיב, היא שוקדת על כתיבת דו"ח שבוחן דרכים להזרמת "כסף חדש" לחברה האזרחית - כסף שיאפשר לפתח את השירותים החברתיים ולהבטיח לאזרחי ישראל רמת חיים טובה יותר.

השיטה שלחמן-מסר מבקשת לייבא היא הקמה של שוק הון חברתי. בשעה ששוק ההון המוכר משמש למימון המגזר העסקי, שוק ההון החברתי שמציעה לחמן-מסר להקים ישמש למימון צרכים חברתיים, באמצעות "השקעות חברתיות אחראיות".

הצורך של השירותים החברתיים במימון גובר נובע משני גורמים עיקריים. ראשית, הציבור מצפה לקבל שירותים שבעבר לא קיבל - החל בשירותי חינוך מתקדמים לגיל הרך וכלה בשירותים מפותחים לאוכלוסייה המזדקנת. שנית, גישות חברתיות חדשות בעולם דוגלות בנקיטת פעולות מניעה להקטנת הסיכון להתפתחות בעיות בתחומים כמו בריאות, רווחה ופשיעה. מובן שגם יוזמות אלה דורשות משאבים רבים.

את הדרישה לשירותים חברתיים מנסה לספק כיום בישראל קבוצה גדלה והולכת של אלפי ארגונים חברתיים - בעיקר עמותות ועסקים בעלי מטרה חברתית. מרבית הגופים האלה נמצאים במאבק הישרדות כלכלי מתמשך ובמחסור תמידי במשאבים. התקציבים הציבוריים וכספי הפילנתרופיה מספיקים לרוב לקיום הפעילות השוטפת בלבד, וחסר לגופים אלה הון לפיתוח הפעילות".

לפי הדו"ח שכתבה לחמן-מסר, הבעיות של המגזר החברתי הן גם הזדמנות. מטרתו של הדו"ח להציג בפני מקבלי ההחלטות בישראל את תחום ההשקעות החברתיות בהתבסס על ניסיונן של מדינות אחרות, ולהציע כיצד לפתח תחום זה גם בישראל. בכתיבת הדו"ח השתתף אלעד כץ, ובצוות החשיבה היו חברים מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ירום אריאב, סמנכ"לית הפיתוח העסקי בבית ההשקעות אי.בי.אי אלה אלקלעי, סמנכ"ל כספים במכתשים אגן לשעבר אלי אשרף, ומשנה למנכ"ל אנו"ש יהודה גוהר. את הפרק העוסק בהשקעות משפיעות בארה"ב כתב צוות מכון מילקן. התזמון של פרסום הדו"ח, בין הקיץ האחרון שאופיין במחאה חברתית להגדלת התקציבים החברתיים לבין התעוררות מחודשת אפשרית של גל ההפגנות - מגדיל את הסיכוי כי אוזנם של מקבלי ההחלטות תהיה כרויה לממצאיו".

תנועת ערבות: בהחלט יוזמה מבורכת. יחסי שוק ההון והמשקיעים המוסדיים מול המדינה ומול האזרחים והמשקיעים לא חייבים להיות משחק סכום אפס, בו הרווח של האחד הוא בהכרח ההפסד של השני.

שוב פעם, כמו בפטור ממס שאישרה הממשלה למשקיעים מוסדיים תמורת בנייה של דירות להשכרה לטוח ארוך, גם כאן - יש מפגש אינטרסים ברור ממנו כולם יכולים לצאת נשכרים.

בשוק ההון מחפשים תמיד השקעות רווחיות וחדשות ואם הממשלה תעביר רגולציה שתעניק הטבות למשקיע ששם כספו על פרויקטים חברתיים, המשקיעים המוסדיים יקפצו על המציאה.

הממשלה תוכל להתמקד בפרויקטים שהם לא מסחריים בעליל ובפונקציות בסיסיות שעליה להעניק לאזרחים, זכויות בסיסיות ומוצרים ושירותים חיוניים ולהתרכז בעיקר בהם.

הממשלה תרוויח המון אם המשקיעים המוסדיים יתחילו להשקיע בפרויקטים חברתיים. על כל שקל שהיא "תפסיד" בהכנסות ממיסים בגלל הפטורים שהיא תעניק על השקעות בפרוייקטים האלה, היא תרוויח יותר מכפליים בחיסכון תקציבים חברתיים, קיצבאות ושאר נזקים של הפערים הכלכליים והחברתיים הגדלים בישראל, מהגבוהים במדינות ה- OECD.

והאזרחים - רק ירוויחו. דמיינו לעצמכם איך היו נראים החיים שלנו בלי כביש 6, או מנהרות הכרמל ? שני פרוייקטים גדולים שמומנו על ידי המשקיעים המוסדיים וזכו לסיוע ולתמיכה ממשלתית.

השוק הפרטי ימהר להיכנס לתחום הזה, כלומר - בהדרגה מעורבות הממשלה תלך ותקטן ותפקידה יצמצם לרגולציה, לקביעת הטבות ממס להשקעה בפרוייקטים חברתיים ועוד כמה פונקציות בסיסיות.

בארה"ב זה עובד שנים. קחו לדוגמה את שוק האג"ח המוניציפאלי, היינו אגרות חוב שגייסו רשויות מקומיות ממשקיעים מוסדיים ומהציבור. אי אפשר לתאר את החיים בארה"ב בלעדיו. לא של המשקיעים, לא של העיירות והערים הגדולות ולא של התושבים.

קישור למאמר המקורי