ידיעות ומחקרים

ועדת קדמי פרסמה את המלצותיה הסופיות: מחירי המזון בישראל גבוהים בהשוואה בין לאומית

הוזלה אמיתית ומקיפה של מוצרי המזון אפשרית רק בערבות הדדית בינינו.

מן העיתונות: "ועדת המזון בראשות מנכ"ל משרד התמ"ת שרון קדמי פרסמה את המלצותיה הסופיות.
הממצא העיקרי שעולה מהדו"ח הוא כי מחירי המזון יקרים בישראל בהשוואה בין לאומית. מספטמבר 2005 ועד יוני 2011 עלו מחירי המזון בישראל ב-5% לעומת 3.2% ב – "OECD.

"לדעת הוועדה, יש צורך בשורה של פעולות להגברת הלחץ התחרותי והעברת הכוח מהספקים אל הצרכנים. הסיבות והכשלים לדברי הצוות הינם ריכוזיות במקטעי האספקה והקמעונאות, קשרי ספקי-קמעונאים בעייתים וחוסר בשקיפות מחירי המוצרים לצרכן .כמו כן, הוועדה ממליצה כי הממשלה תיזום פעילות להגדלת החשיפה של הציבור והפתיחות שלו לצרוך מותגים פרטיים".

• מאת: אופיר לוי | רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

הדוח מאשש את התחושה של כולנו שפשוט יקר לחיות כאן. ואכן, נתונים בינלאומיים רבים מעידים כי ישראל היא אחת המדינות היקרות בעולם, הן באופן מוחלט והן ביחס להכנסה הממוצעת במשק. למה יקר כאן? האמת, יש המון סיבות וועדת המזון ומומחים רבים לפניה שמו עליהן את האצבע במדוייק.

הריכוזיות, היעדר תחרות אמיתית, מודעות צרכנית נמוכה (עד המחאה החברתית), שיטת מס בעייתית, שקיפות נמוכה ועוד ועוד. אבל, התשובה האמיתית, המסתתרת מאחורי כל הסיבות הללו היא אחת. למה המוצרים אצלנו יקרים בכל קנה מידה? כי אפשר.

כלומר, היצרנים רוצים מקסימום רווח לעצמם, ואנחנו הצרכנים מוכנים לשלם, אז למה לא? כך יוצא, שרשתות הנחשבות זולות אצלנו, קחו לדוגמה את רמי לוי, הן אומנם זולות מהמתחרים, אבל רמת המחירים כולה, כולל של רמי לוי, מטורפת. קנה המידה שלנו פשוט מעוות ויקר להחריד.

יש כאן פשוט מירוץ של כולם אחרי מקסימום רווח לעצמם והכל מתנהל מתוך הנחה שזה משחק סכום אפס, בו רווח של היצרן הוא בהכרח הפסד של הצרכן ולהיפך.

בנוסף, כולנו קורבנות של השיטה הזו, כיוון שמי שב"כובע אחד" שלו הוא יצרן, מוצא את עצמו ב"כובע שני" שלו כצרכן, של מוצרים אחרים, שירותים, חומרי עבודה, רכבים דירות וכו...בקיצור, זה מצב קלאסי של Loose Loose, במקום כלכלה שתתבסס על ההנחה ההפוכה בדיוק. הכלכלה לא חייבת להיות משחק סכום אפס, אלא מושתת על סינרגיה.

כולנו יכולים להתפרנס בכבוד, להרוויח רווח סביר ועדיין לספק מוצרים ושירותים במחיר שווה לכל נפש. אף אחד לא מרוויח מהמצב הנוכחי. ראו את השחיקה ברווחי יצרניות המזון, רשתות המרכולים, חברות הסלולר, חברות התקשורת ועוד רבות אחרות. כולנו פשוט מוציאים את העיניים זה לזה ולא ברור מי מרוויח מזה.

אין ספק, כשנתקשר בינינו בערבות הדדית, זה לא יקרה. כלכלת הערבות ההדדית תוריד באופן משמעותי את יוקר המחייה, בלי צורך ברגולציה אגרסיבית או מרד צרכנים. במקום להוריד חברות על הברכיים, כפי שעשה שר התקשורת לחברות הסלולר הוותיקות, חברות יפעילו רגולצייה עצמית ומרצון. האם הייתם מוכרים לאבא שלכם, או לילד שלכם, מוצר/שירות במחיר מוגזם? ברור שלא. ככה זה כשכולם דואגים זה לזה, ערבים זה לזה.

בערבות הדדית, המגזר העסקי ואנחנו הצרכנים נחיה בהרמוניה ובסימביוזה הדדית. לכו תתפרנסו זה מזה - זה החזון ההומני, המתחשב, השפוי והיחידי שיחזיק מעמד. כיון שכך, הוא גם המשתלם ביותר, לכולנו, למרות שכרגע קשה לנו להבחין בכך. פשוט, גדלנו אחרת, התחנכנו אחרת, התרגלנו למצב הנוכחי, הוא ברירת המחדל שלנו.

עד אז, יש בהחלט מקום לוועדות כאלה וליישום חלק משמעותי מההמלצות שלהן, כמו גם של וועדת טרכטנברג. אבל, במקום להתנהל בכבדות מקרב לקרב ולקוות לטוב, הגיע הזמן להפסיק את המלחמה ולחיות בצוותא, ברווחה יחסית לכולם. זה יקרה בערבות הדדית.