?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

ידיעות ומחקרים

לידר: "שיעור הרווח של בעלי המניות בבנקים לא חזירי - הוא אפילו נמוך ביחס לעולם"

shutterstock 61091953 new

"אלון גלזר, מנהל מחלקת המחקר בלידר, ומי שמסקר את ענף הבנקים בחמש השנים האחרונות, תומך בהגנה שמעניק הרגולטור לענף הבנקים ("היציבות בבנקים חשובה למשק") ולרווחי הענק שהם מציגים ("גם ההון העצמי הוא במיליארדים")

גלזר: "היציבות בבנקים חשובה מאוד למשק. כל המשברים הגדולים מגיעים עם משבר פיננסי, ולכן פישר עומד על הרגליים האחוריות בכל מה שקשור לפגיעה ברווחיות שלהם. בנוסף, בניגוד לעסקים אחרים - כמו תקשורת, למשל - שפעלו בסיכון נמוך מאוד, הסיכון בבנקים קיים. ראינו כבר בארץ בנקים שרושמים הפסדים על הפעילות. נכון שיש איזושהי הגנה של המדינה, אבל עדיין יש סיכונים.

שיעור הרווח של בעלי המניות בבנקים על ההשקעה הוא לא חזירי, הוא אפילו נמוך ביחס לתשואה בעולם. התשואה על ההון בבנק הפועלים בחמש השנים האחרונות היא 10% נומינלי, בלאומי זה 9.3% - זו תשואה סבירה. זה הרבה כסף, רווח של מיליארדים, אבל גם ההון העצמי שלהם נאמד באותם סדרי גודל. אני לא נכנס כאן לדילמות הצדק והמוסריות, אני מדבר מבחינה כלכלית, האם הבנקים מרוויחים בלי פרופורציות? התשובה היא שלא - 10% נומינלי לשנה לבעלי המניות בעסק עם סיכון זה בסדר גמור".

מה עם השכר המופרז של הבנקאים, 3.5 מיליון שקל לבנקאי בכיר ב-2011 בממוצע, זה סביר? אלי יונס השתכר 14 מיליון שקל ב-2011, זה סביר?

"השכר של אלי יונס בהחלט מוצדק. אם אלי יונס היה כיום פנוי, הוא היה מקבל הצעות לנהל בנקים אחרים שמשרות המנכ"ל בהם התפנו או למגוון תפקידים בשוק הפיננסי - לכן בעלי הבית משלמים לו שיישאר. ולא רק בגלל זה אלא גם בגלל ההצלחות" ".

תנועת ערבות: כמעט כל מה שכותבים על הבנקים נכון: הם יקרים מאוד בהשוואה לבנקים בחו"ל, הם מטפחים ומנצלים את הבורות הפיננסית שלנו, הם מבצעים כל הזמן אפליית מחירים, מהעניים ומהחלשים גובים הרבה ומהחזקים והעשירים גובים פחות ( הרבה מעבר למתבקש מהתאמת פרמיית הסיכון ללקוח), הם נגועים בניגודי אינטרסים ובד"כ מעדיפים את האינטרסים שלהם על פני הלקוחות, השכר הממוצע בבנקים גבוה מאוד בהשוואה לשכר המוצע במשק, על שכר הבכירים בבנקים - חבל להכביר במילים...

התחרות ביניהם היא לא על המחיר. זה לא מונופול אבל שוק ריכוזי מאוד שנשלט על ידי מספר מצומצם מאוד של שחקנים שיש להם אינטרסים משותפים.

המדינה הכירה בעצמה בניגודי האינטרסים והכריחה אותם, על ידי חקיקה, לצאת מפעילויות של ניהול קופות גמל וקרנות נאמנות, כי היה ברור שהם לא פועלים לטובת הציבור. אבל ניגוד האינטרסים נמשך כי הם עדיין ה"יצרנים" של פקדונות, תוכניות חיסכון ועוד שירותים שהם נותנים לנו במחיר מופקע.

הרווחיות של הבנקים אדירה ועל חשבון מי היא באה? על חשבון האזרח הקטן!! כי מהטייקונים הם לא מרוויחים הרבה וגם לא מהמגזר העסקי, כי אלו יודעים להתמקח על העמלות וגם מדי פעם דורשים ומקבלים מהבנק ויתור על חלק מהחוב. אבל לאזרח הקטן זה לא קורה. מאיתנו הם מרוויחים המון. הניצול של המגזר הפרטי הוא ביצת הזהב של הבנקים.

הבנקים לא מהססים להפעיל לחצים פוליטיים כבדים ולוביסטיים בכנסת, כל פעם שמישהו מבקש לערער על כוחם וההתנהלות הכושלת שלהם. אבל בלי בנקים אי אפשר.

ביסודו של דבר, הרעיון של בנק משקף סוג של ערבות הדדית. כולם מפקידים מה שיש להם והכסף מנוצל להלוואות לאלו שאין להם ולפיתוח עסקים, רכישת בתים ופעילויות נוספות המסייעות לנו האזרחים ולרווחת הכלל.

חוסנם של הבנקים חשוב מאוד לכולנו. אין לנו אינטרס שהם יהיו בסכנה של פשיטת רגל או חדלות פירעון. לכן איננו מציעים שיהפכו למלכ"רים. אלא פשוט שפונקציית הרווח שלהם תהיה יותר מתונה ושפוייה.

כלכלת ישראל זקוקה לבנקים חזקים ואיתנים. הם ממלאים תפקיד מפתח בכלכלה הישראלית. היחסים שלנו עם הבנקים לא צריכים להיות משחק סכום אפס. בערבות הדדית בינינו נגלה שיש לנו אינטרסים משותפים, תן וקח.

אם הבנקים לא יבינו שהשתנה משהו בחברה הישראלית בעקבות המחאה החברתית, הם יתקלו בעליהום תקשורתי וחרם צרכני, מהסוג שהפיל את תנובה ואת שופרסל על הברכיים. עדיף להם לשתף פעולה ולהיות שותפים לשינוי, במקום שהוא ייכפה עליהם.

רעיון - להגדיל את המס על רווחי הבנקים ולמנוע מהם לגלגל אותו על הציבור. את הכסף שיצטבר, להקצות לתקציב נפרד שבו שותפים מנהלי הבנקים בהחלטות איך להקצות אותו לטובת הציבור ולרווחת הכלל. גם החברה תרוויח וגם הבנקים יזכו להערכתם על פעילותם הציבורית.

קישור למאמר המקורי

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך