ידיעות ומחקרים

פישר: "להגביל את היכולת של הסקטור העסקי להשפיע על המערכת הפוליטית"

""מדובר על עבודה פורצת דרך בתחומים חדשים לא רק בארץ אלא בעולם כולו" - כך אמר היום ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים מיוחדת שכונסה להצגת המלצותיה הסופיות של הוועדה להגברת תחרות במשק ("ועדת הריכוזיות"). "אנחנו עושים דברים שקשורים בהרבה תחומים לא בעתות משבר על מנת להעלות את יכולותיה של ישראל ולהתאימם לעתיד. בשנת 2010 חשבתי שחייבים לטפל בבעיה שמטרידה את ישראל - רמת הריכוזיות. היא גבוהה יותר מרוב מדינות מתוקנות אחרות והיא מקשה על התחרות. התחרות מורידה מחירים, משפרת שירות ומבטיחה צמיחה. התחרות במשק אינה מספקת.

אני נגד מונופולים וקרטלים ויש לנו מסגרת לטפל בזה. הממונה על ההגבלים מטפל בחוסר תחרותיות בענף מסוים. רציתי להקים את הוועדה בגלל מניעת תחרות על ידי השתלטות אופקית. מי שיש לו בנק ופעילות עסקית - הוא יכול למנוע הלוואות ממתחרים. הפירמידות הן תוצאה של אנשים שצוברים כוח. השאלה אם הכוח מגיע לנקודה מסוימת שהוא פוגע בהמשך הצמיחה. לכן ביקשתי מהוועדה לעשות את העבודה תוך כיבוד הסקטור העסקי שבלעדיו אין לנו שום דבר"".

תנועת הערבות: על הוועדה הופעלו לחצים רבים למתן את ההמלצות ולצמצם את הסנקציות כנגד חברות החזקות, שנשלטות בדר"כ על ידי טייקונים ובעלי ההון. המסר שלנו בנושא זה הוא פשוט - לו היינו מתקשרים בינינו באמנה חברתית-כלכלית במבוססת על ערבות הדדית, הוועדה הזו, המסקנות שלה וכל השינויים המוצעים היו מיותרים לחלוטין.

כי בערבות הדדית, חברות גדולות וחזקות לא מנצלות את כוחן כדי לרמוס את הצרכן, לא מגבילות אותו בחוזים אחידים ויקרים, לא מעלות מחירים כל הזמן, לא מקשות על התנתקות משירותיהם ובקיצור - במצב של דאגה, איכפתיות ורצון אמיתי לתת שרות טוב ובמחיר הוגן לכולם ( גם לחברה, גם לצרכנים), לא היינו חייבים להתערב בנושא הריכוזיות, לא היה שום צורך ריכוזיות, בכלכלת הערבות, היא מקסימום עניין טכני ותפעולי, אבל בטח לא משהו שפועל לרעת הלקוחות והאזרחים.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, במצב הנוכחי, בו החברות מעוניינות להרוויח כמה שיותר מהצרכן , הריכוזיות היא בהחלט רעה חולה שפוגעת בנו האזרחים, מעלה את יוקר המחיה, ומאפשרת למספר מצומצם של בעלי הון, לשלוט על תחומים רבים בחיינו. כמה כח יש בידיו של אדם השולט על קבוצת חברות שממנה אנחנו קונים את הדירה, לוקחים את המשכנתא, עושים ביטוח, קונים בסופר, מדברים בטלפון , הכל ביחד.

לכן, אנו בעד יישום ההמלצות להגברת התחרותיות במשק וחושבים שעוד יהיה על זה מאבק בכנסת ובממשלה ועוד לוביסטים שינסו לשחוק את ההמלצות, אבל בסופו של דבר הממשלה נמצאת כרגע במגמה של חקיקה חברתית, לא מעט בגלל החשש מהתחדשות ההפגנות והמחאה וגם...כי יש באויר ריח של בחירות אלא שגם אם ההמלצות תיושמנה במלואן, זה לא טיפול שורש בבעיות הכלכליות שלנו, אלא רק טיפול באחד הסימפטומים של היעדר האיכפתיות, של האדישות, של תאוות הבצע ושל הרצון האגואיסטי של כל אחד ( גם של האזרח הקטן, אלא שלעת עתה יש מוכשרים וחזקים ממנו שמצליחים יותר) להרוויח כמה שיותר לעצמו ואם המשמעות היא שזה על חשבון אחרים...אז שיהיה כך. ואנחנו יכולים לסמוך על בעלי ההון המוכשרים ועל הקירבה שלהם וההשפעה הרבה שלהם על הפוליטיקאים (קשרי הון-שלטון) שהם ימצאו דרך אחרת להתעשר ולנצל את כוחם הרב.

ככה אנחנו והם, בטנגו של מאבקי כוחות. פעם יד האזרחים הקטנים על העליונה (נדיר) ולרוב בעלי ההון וחברות הפרמידה מנצחות ומהמלחמה הזו, כולם מפסידים, גם באיכות החיים, גם בהעדר תחושת ביטחון כלכלי והצורך לשמור על האינטרסים שלך על כל צעד ושעל, פן מישהו יבוא ויחמוס אותך וגם בכך שאנו לא מנצלים, אפילו לא במקצת את הפוטנציאל הכלכלי העצום שיש בכלכלת הערבות. לא צריך להיות אלטרואיסטים. מספיק להיות אנשים עם הגיון בריא, כדי להבין שערבות הדדית היא גם נכס כלכלי אדיר לכולנו.

ומזווית קצת שונה - אחת ההמלצות העיקריות היא להפריד את הבעלות בין עסקים פיננסים (ניהול כספים של הציבור בגמל /פנסיה, או בעלות על בנק) לבין עסקים ריאלים (נניח בעלות על חברת מרכולים, או תחנות דלק, או שדות נפט או חברת נדל"ן), בגלל חשש לניגודי אינטרסים וניצול העובדה שאותו בעל הון שולט במקביל על חברות ריאליות וחברות פיננסיות ומנצל את כוחו הרב. לרעת הלקוחות והמתחרים.

ניתן 2 דוגמאות קצרות:
אם נניח אני בעלים של בנק ובמקביל שולט גם על חברת נדל"ן גדולה ולאותה חברת נדל"ן יש מתחרה גדולה בענף. אותה חברה מתחרה צריכה ( כמו כל חברות הנדל"ן) אשראי בנקאי כדי לפעול. מי יבטיח לנו שבעל ההון השולט גם על הבנק וגם על חברת הנדל"ן, לא ינצל את הכח הרב של הבנק ויסרב לתת אשראי לחברת הנדל"ן השנייה? או אפילו ידרוש ממנה לפרוע את חובותיה לבנק לאלתר וכך ייאלץ אותה לפעול בחופזה ולפגוע בתיפקודה השוטף?

וגם, אם אותו בעל חברת השקעות גדולה, הוא גם בעלים של שדות נפט וגז טבעי בהיקפים גדולים, ואנחנו למשל לקוחות של אותה חברת השקעות המנהלת עבורנו את קופת הגמל, או קרן ההשתלמות, או את הפנסייה שלנו.

מי אחראי שכספנו בטוח ושמי שמנהל את כספנו לא קנה בכספנו את המניות של אותה חברת אנרגיה שבבעלות אותו בעל הון? מי אחראי שחברת ההשקעות לא רכשה איגרות חוב של חברה שבבעלות אותו בעל בית משיקולים זרים ולא לטובת הלקוחות?

אלו רק 2 דוגמאות קטנות לניגודי האינטרסים האדירים שיוצרת הריכוזיות הגבוהה במשק הישראלי ויש עוד עשרות ומאות דוגמאות כאלה.

שאלנו מי אחראי להסדיר את ניגודי האינטרסים ולשמור עלינו? אז ברור שיש חוקים בנושא ותקנות והמון רגולטורים שמפקחים ואמורים לשמור על כולנו מפני נזקי הריכוזיות הגבוהה במשק, אבל המאבק יהיה תמיד קשה ומייגע ולבעלי ההון יש אמצעים רבים, שכל ויוזמה למצוא דרכים חדשות לשמר את כוחם. לכן, על אף שתנועת הערבות תומכת ביישום ההמלצות של הוועדה להגברת התחרותיות במשק, הפיתרון האמיתי יהיה בכלכלה המושתתת על ערבות הדדית בינינו. אז,הרגולציה העצמית שנפעיל, כל אחד מאיתנו, תהיה המחמירה ביותר ותבטיח שנתייחס לכל אדם, כמו שאני מתייחס אל עצמי, או לכל הפחות מתוך דאגה, התחשבות ושאיפה להעניק ללקוחות ולאזרחים שירות/ מוצר איכותי, במחיר ריאלי והוגן ומתוך זהות אינטרסים, במקום ניגודי אינטרסים.

לכן, אין שום וועדה שתוכל לבצע את השינוי הזה, שבו תלוייה יכולתנו להתקיים בצוותא, בהרמוניה ובשקט נפשי, מתוך ידיעה ברורה שאין צורך שאקיף את עצמי בשומרים ובשוטרים, שאבנה סביבי חומות של הגנה, חשדנות ואסרטיביות צרכנית ופיננסית. הערבות ההדדית תקנה לכולנו ביטחון, שיש מי שדואג לי, אולי אפילו יותר מאשר הוא דואג עבור עצמו. זה כדאי, בואו והצטרפו.

קישור למאמר המקורי