ידיעות ומחקרים

נתונים שחורים במשק: האבטלה זינקה לכמעט 7% במארס

"רק לאחרונה התפארו רה"מ, שר האוצר ונגיד בנק ישראל בשיעור אבטלה נמוך של כ-5%. ואולם שינוי שיטת המדידה של הלמ"ס, בשילוב עם גידול בכוח העבודה האזרחי, הקפיצו את האבטלה ב-41% לעומת המצב ערב שינוי שיטת המדידה

שיעור הבלתי מועסקים במשק הישראלי גדל באופן משמעותי בחודש מארס ועמד על 6.9% מכוח העבודה (בניכוי עונתיות), לעומת 6.5% בחודש פברואר - כך מדווחת היום (ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדובר בכ-246 אלף בלתי מועסקים, גידול של יותר מ-8% לעומת פברואר, אז עמד מספר המובטלים על 229 אלף.

נתוני המגמה מצביעים אף הם על גידול עקבי באבטלה, ושיעור הבלתי מועסקים בקרב גילאי 25-64גדל מ-5.7% בפברואר ל-5.9% במארס. בראייה רבעונית, האבטלה ברבעון הראשון של 2012 עמדה על כ-6.7% לעומת 6.8% ברבעון הקודם.

בסוף חודש מארס זעזעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את המשק כאשר הודיעה כי האבטלה בישראל איננה עוד 5.4% (נתון נכון לסוף 2011) אלא 6.5%, וזאת בעקבות עדכון שיטת החישוב החדשה שכפה ארגון OECD. מאז העדכון, זינק מספר המובטלים ביותר מ-41% (תוספת של 72 אלף מובטלים למשק).

במשק ציפו שהשינוי בשיטת החישוב דווקא יפחית את שיעורי האבטלה, שכן הוא כלל במדגם את כלל החיילים ואנשי הקבע, הנחשבים מועסקים. עם חשיפת הנתונים החדשים, הביע גורם כלכלי בכיר בירושלים בפני "גלובס" את ההלם שפקד את קברניטי המשק: "אנו גם בהלם ולא מצליחים להבין את השינוי", אמר, גם הנגיד סטנלי פישר ראה את הדברים ודרש הסברים. הוא טרם קיבל אותם ומה שהוסבר לו לא שכנע אותו".

תנועת ערבות: שנת בחירות מייצרת בדר"כ עלייה בפעילות הכלכלית במשק וירידה באבטלה:

למרות השפעות ממתנות מהעולם ולמרות הצורך לבצע קיצוץ משמעותי מאוד בתקציב המדינה, כדי לממן את התחייבויותיה של המדינה במסגרת יישום המלצות וועדת טרכטנברג, לא סביר שנראה עלייה דרמטית באבטלה בישראל.

למה?

• מעבר לצמיחה במשק, שנת בחירות נחשבת בדר"כ לשנה טובה לכלכלה.

• מערכת בחירות מייצרת תנופה חיובית לכלכלה ולמשק.

• היא מייצרת משרות בתחום הפירסום, הדפוס והאינטרנט.

היא גם מעלה את הרגישות של הממשלה לתחומי כלכלה וחברה ולגישה חברתית. אין מצב שראש הממשלה, שנערך לבחירות מוקדמות, יישאר אדיש לנתוני אבטלה גרועים. מן הסתם הוא יעשה הכל כדי לסיים את הקדנציה באקורד חיובי.

גלולת "היום שאחרי" תהיה קשה מאוד לבליעה:

מה שהממשלה עושה עכשיו ותעשה עד הבחירות הקרובות, צריך להילקח על ידי כולנו בערבון מוגבל מאוד. כי יום אחרי יום הבחירות, יגיע החשבון לתשלום. מישהו הרי צריך לשלם ולממן את החקיקה הסוציאלית המרשימה (על הנייר) של החודשים האחרונים, לרבות חוק חינוך חובה חינם מגיל 4, הטבות מס רבות, דיור בר השגה ועוד. כמו שכתבנו בעבר, הקיצוצים והגזירות בדרך והם יהיו מאוד מאוד כואבים ומשמעותיים.

פרדוקס, יד אחת העניקה, חוקקה והתחשבה, כדי ליצור כאן כלכלה אנושית יותר, שיוויונית יותר, זולה יותר לכולם, אבל אותה יד (ממשלת ישראל) תיאלץ, מייד אחרי הבחירות, להטיל גזירות, מיסים וקיצוצים תקציביים כואבים שיפגעו בכולנו ובמיוחד באלה שזקוקים היו לשינוי המתבקש הזה בסדר העדיפויות הלאומי, כמו אוויר לנשימה.

אנחנו ללא ספק במבוי סתום. כל השיטה הכלכלית. כרגע, המערכת תוחזק בצורה מלאכותית בגלל הבחירות המתקרבות וגם מכח האנרצייה והמומנטום של הצמיחה המרשימה בשנת 2011.

מבוי סתום, או הזדמנות לשנות את כללי המשחק?

אבל העתיד לוט בערפל ואין פתרונות כלכליים מסורתיים שיאפשרו להחזיק את המקל ב-2 קצותיו. מצד אחד לשמר את ההישגים הכלכליים והחברתיים של השנה האחרונה, להוציא אותם מהכח אל הפועל ומצד שני לשמור על יעד הגירעון, על מסגרת התקציב ועל האחריות התקציבית. השמיכה פשוט קטנה מלכסות את כל המיטה.

ברור שהשיטה הכלכלית מיצתה את עצמה. צריך פרדיגמה חדשה, המבוססת על ההכרה שהמפתח בפיתרון טמון בהתקשרות חדשה בינינו, בסולידריות חברתית, בהתחשבות ובדאגה איש לרעהו. שיטה כלכלית שתיגזר מיחסים כאלו בינינו, מערבות הדדית, תייצר בהכרח משק יציב יותר, שיוויוני יותר, הוגן יותר ותחשוף את הפוטנציאל הכלכלי האדיר והאמיתי שיש במשק הישראלי.

"הפיתרון שלכם יפה, אבל כסף לא נוצר יש מאיין":

כשאנחנו מדברים על "עודפים" שיווצרו בכלכלת הערבות, יש שחושבים שאנחנו מפנטזים. אבל בעצם, קל מאוד להדגים אותם באמצעות שתי דוגמאות פשוטות:

• הכלכלה השחורה - ההיקף האדיר שלה, עשרות רבות של מיליארדי ₪ בשנה ככל הנראה בסביבות 100 מיליארד ₪, יכול "לסדר" את תקציב המדינה ואת כל הדרישות החברתיות המוצדקות. היעלה על הדעת שכנחיה בערבות הדדית בינינו, את, אתה או אני נעלים הכנסות ולא נשלם מס אמת? ברור שלא.

• יוקר המחייה - עזבו את האינפלציה, היא נמוכה ולא רלוונטית. האינפלצייה מודדת לא את רמת המחירים עצמה, אלא את השינוי ברמת המחירים. כלומר אם מוצר עולה 1000 ₪ והתייקר במהלך שנה ב-10 ₪, נגיד שיש אינפלציה של 1%, לא נורא נכון? הבעיה שלנו בישראל היא שהמחיר האמיתי של המוצר צריך להיות אולי 500 ₪ בלבד. למה אנחנו משלמים כפול? כי היצרנים, הסיטונאים, המשווקים והמפרסמים – כולם רוצים את הנתח שלהם ופועלים מתוך פונקציית רווח שמטרתה מקסימום רווחים לעצמם. הם לא אשמים, זו הנורמה, כך לימדו אותנו מגיל צעיר וזה מה שהסביבה שלנו מעריכה. ואל ניתמם ונראה אותנו הצרכנים כקורבנות. למה לא? הרי אנחנו אלה שמשלמים את המחיר החברתי והכלכלי הנורא של יוקר המחייה.

התשובה היא שאנחנו לא רק פגועים של השיטה, קורבנות שלה, אלא גם חלק אינטגרלי ממנה. כולנו לא רק לקוחות, אלא גם יצרנים, משווקים, מפרסמים, עובדים, או בקיצור חלקים מאותה שיטה כלכלית מנופחת ודורסנית.

ערבות הדדית היא לא רק צו השעה, היא גם תשתלם לכולנו:

לכן, התקווה היא קודם כל בהסדרת היחסים החברתיים והבינאישיים בינינו. הכלכלה תתיישר כמעט בעצמה.

אז נוכל כולנו להיות גאים, ב"עיקרון היד הנעלמה", שבמקום לייצר כאן דרוויניזם כלכלי וחברתי, ייצר כאן חברה הרמונית, שיוויונית יותר ושפע לכולם.

זה לא חלום רחוק. זה בהחלט בהישג ידנו.

קישור למאמר המקורי