ידיעות ומחקרים

נתניהו: מעמד הביניים לא תמיד טועה - הוא מממן את הערבים והחרדים

"אנשי המעמד הבינוני שיצאו לרחובות מרגישים שהם מממנים את שני הסקטורים - הערבי והחרדי, לא תמיד הם טועים". "השקענו 2 מיליארד שקל במגזר הערבי. הם אזרחים שווי זכויות ויש שם הזנחה גדולה מאוד"

"הפופוליזם מסוכן ונוגד את האמת המורכבת של ניהול כלכלה חופשית. השילוב הנכון הוא בין כלכלה חופשית למדיניות חברתית, שמטפלת בצרכים של החברה ומייצרת הזדמנויות שוות. מדינת ישראל יכולה להתגאות במה שאנחנו עושים, היא מתפקדת לא רע ביחס למדינות אחרות. אם אתה מנכה את הערבים והחרדים ממדדי האי-שוויון - אנחנו נמצאים במצב מצוין בלעדיהם". כך אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בראיון מיוחד ל-TheMarker לרגל חג הפסח, שיפורסם במלואו מחר.

נתניהו התייחס לדו"ח שפירסם באחרונה OECD, שלימד כי בשני העשורים האחרונים חל זינוק באי-שוויון בישראל, שנמצאת כיום בין שלוש המדינות הכי לא שוויוניות מבין החברות בארגון. לדברי נתניהו, מקור הגידול באי-שוויון בישראל הוא בעיקר בשתי אוכלוסיות, החרדית והערבית, שבהן יש ריבוי של עניים ושיעורי השתתפות נמוכים בשוק העבודה.

נתניהו תיאר את הישגיה הכלכליים של ממשלתו, שהחלה השבוע את שנתה הרביעית. על השפעת המחאה החברתית על מדיניותו אמר: "אנשי המעמד הבינוני שיצאו לרחובות מרגישים שהם מממנים את שני הסקטורים - הערבי והחרדי. לא תמיד הם טועים".

תנועת הערבות:

מדוע השנאה מאחדת אותנו?

הסתכלנו על עשרות הטוקבקים שהכתבה הזו משכה. המכנה המשותף לכולם הוא שנאה ופירוד. לא משנה את מי, אבל העיקר לשנוא: את ביבי, את המתנחלים, את הערבים, את החרדים, את מעמד הביניים, את הטייקונים, את מערכת הביטחון.

בערבות הדדית - זה לא יקרה.

אם היינו מסוגלים לתעל, אפילו חלק קטן מהשנאה הזו, מהפירוד ומניגודי אינטרסים, שגם עולים לכולנו כסף ומשאבים רבים, לטובת סולידריות חברתית ומאמץ משותף וכנה להבין יותר זה את הצרכים של זה ולגבש ביחד סדר עדיפויות לאומי חדש, בהסכמה ומתוך הבנה שכולנו בסירה אחת, לטוב ולרע, היינו מגלים שלא צריך לבצע מהפכות כלכליות, או חברתיות, לא צריך גם להפגין, להחרים או להפעיל מנופי השפעה פוליטיים, כדי שתקציב המדינה כבמטה קסם, יספיק לכולם ולהכל ויתחלק בצורה צודקת, שקופה ושוויונית.

מה זה בדיוק שיוויון לפי הגישה שלנו:

ראשית, לא בכפייה, אלא רק בהסכמה רחבה ולאחר תהליך רצוף של הסברה, שינוי ערכים ויצירת סביבה תומכת שינוי.

שנית, לא שוויון מוחלט, אנחנו לא קומוניסטים, אלא לפי קריטריונים שווים וחסרי פניות ובהתאם לצרכים הספציפייים של כל מגזר וגם בהתאם לתרומתו לרווחת הכלל כולו. תרומה - לא במספרים, אלא במאמץ ובהשקעה ובהשתתפות במאמץ הכללי.

מה זאת אומרת התקציב יספיק להכל? מה יפול מהשמיים כסף? נגלה איזה מכרה יהלומים בהרי ירושלים?

ממש כמו בתקציב המדינה, צריך לדאוג לצד ההכנסות ולצד ההוצאות.
א. הגדלת ההכנסות:
בערבות הדדית בינינו, תעלמנה מהעולם תופעות רבות שפוגעות הקופה הציבורית.
הדוגמא הבולטת ביותר היא הכלכלה השחורה.

בערבות הדדית זה לא יקרה.

ההערכות הן שהיא מגלגלת מעל 100 מיליארד ש"ח בשנה ויש הסבורים שאפילו כפול מזה ויותר. מדובר בתוספת של 5%-10% מתקציב המדינה. כל שנה. אתם יודעים כמה שירותים חברתיים, כמה תוכניות סיוע לתעסוקה, כמה מערכות חינוך זה יכול לממן?
וזו רק דוגמא אחת לשווי הכלכלי שהערבות ההדדית תייצר.
זה מצד ההכנסות.

ב. ומה עם צד ההוצאות?
היום - כל אחד קונה לעצמו, צורך ונהנה, הרבה מעבר לדברים שבאמת דרושים לו לקיום נורמלי.

בערבות הדדית - זה לא יקרה.

ערבות הדדית משמעותה גם כלכלת בית מאוזנת, התחשבות בצרכי הזולת והבנה שהפכנו לגלגל קטן במכונת צריכה ופירסום ענקית המשעבדת אותנו, ומחנכת אותנו להרגיש בחיים, רק אם אנחנו צורכים וצורחים עד שחשבון הבנק שלנו צורח.
כלומר, ההכנסות של כל האזרחים תגדלנה, ההוצאות תקטנה ומה שנקבל זה כלכלה מאוזנת, שפוייה ושיש בה מספיק לכולנו ומהכל. לכן אנו אומרים שערבות הדדית היא לא רק צו השעה, היא גם משתלמת לכולם.

היחס לחרדים וערבים:

תנועת הערבות רואה בציבורים החשובים האלה חלק, כמו כל מגזר אחר, במערכת אינטגרלית אחת שלימה וכשאנו אומרים שכולנו משפחה אחת, אנחנו מתכוונים גם אל הערבים תושבי המדינה ואל החרדים. גם להם מגיע דיור בר השגה, גם להם מגיע חוק חינוך חינם וכן, אפילו סידורים מיוחדים לגבי שירות בצה"ל וגיוס לאומי, כל עוד הם מביעים נכונות להשתתף ולהתגייס. אבל, כיון שבאמת, המשאבים מוגבלים, אנו סבורים שכל הפתרונות הכלכליים אליהם תוביל הערבות ההדדית, חייבים לחול על מי שמשתתף במאמץ, עובד, משלם מיסים מתנדב, או תורם בכל צורה שהיא ליישום האמנה החברתית-כלכלית החדשה המבוססת על ערך הערבות ההדדית.

תפקיד המדינה להסיר חסמים ולעודד את הערבים והחרדים להשתתף, כמו כל אזרח אחר, בכח העבודה, בעשייה האזרחית ובחובותיו של כל אזרח. ישתתפו - הם אזרחים שווי זכויות וחלק מבשרנו ומכל שיטה ופיתרון מוסכם שיתקבל. לא ישתתפו - הם נשארים מחוץ לתמונה, שיסתדרו לבד, כמו שהם מסתדרים היום, באמצעות כלכלה שחורה, גמ"חים, בנייה בלתי חוקית, חמולות ועוד. זאת הדרישה היחידה שלנו מהערבים ומהחרדים.

ומה עם השיטה הכלכלית עצמה - מה בעצם ביבי אומר?

כלכלה אחרת
ערבות הדדית היא לא רק צו השעה, היא גם תשתלם לכולנו

על הנייר המצב הכלכלי בישראל מצוין. האבטלה והאינפלציה נמוכות, הצמיחה גבוהה, והחוב הלאומי הנמוך מעורר קנאה בהשוואה לאירופה ולארה"ב. גם מחירי הדיור הפסיקו לדהור ועוד מעט יהיה כאן חינוך חינם מגיל 3. אז למה אנחנו לא מצליחים לגמור את החודש? למה אנחנו נמצאים בחוסר ודאות תמידי?

קודם כל, בגלל שהמדינה שלנו היא מהמובילות בעולם ביוקר המחייה. כולנו מרגישים את זה היטב בכיס.

שנית, בגלל שהמדיניות הכלכלית שמטרתה עידוד פעילות המגזר העסקי והעשירונים העליונים, כדי שהצלחתם הכלכלית תחלחל מטה לכל שכבות העם, כשלה לחלוטין. כך הפכה ישראל למהמובילות בעולם בפערים הכלכליים והחברתיים.

שלישית, בגלל שהכלכלה הישראלית תלויה מאוד בשווקי חו"ל והמשבר הכלכלי העולמי צפוי להאט את הפעילות הכלכלית ולהקטין את הכנסות המדינה. איך נממן את החוקים הסוציאלים החדשים שהתקבלו בעקבות יישום המלצות וועדת טרכטנברג ואת הגידול בתקציבים החברתיים? ולמי שמציע להגדיל את הגירעון, נזכיר שזה בדיוק מה שעשו מדינות כמו יוון, איטליה, פורטוגל, אירלנד וספרד, שנמצאות כיום על סף פשיטת רגל לאומית.

אז אולי עדיף פשוט לשבת בצד ולחכות שהסערה תחלוף?

לצערנו התשובה היא לא. הבעיות לא תיפתרנה בעצמן ותקציב המדינה לא מסוגל לממן את הכספים הרבים הדרושים לפיתרון המצוקות המיידיות של רבים מאזרחי ישראל. אם הממשלה תקצץ בתקציב היא תירה ברגל שלה עצמה: האם הגדלנו את התקציבים החברתיים, רק כדי לחזור ולקצץ בהם ובאותו סל מוצרים ושירותים בסיסי לו זכאי כל אזרח במדינה?

המחאה החברתית העלתה את המודעות לפגמים בשיטה הכלכלית עצמה. אנחנו עובדים יותר קשה,מקריבים את חיי המשפחה והפנאי, מצויים בלחץ מתמיד לשרוד את היום ולגמור את החודש ובשביל מה? כלכלנים מפורסמים מדברים על מבוי סתום אליו הגיעה השיטה הכלכלית עצמה. הגיע הזמן לשנות את אבני היסוד של השיטה הכלכלית.

כלכלה היא העתקה של מערכת הקשרים והיחסים בינינו, ולכן המשבר הכלכלי הוא בראש ובראשונה משבר ביחסים הבין-אישיים. הפילוג בינינו, האגואיזם, האדישות החברתית וחוסר ההתחשבות ההדדית, הולידו שיטה כלכלית מעוותת, שמעודדת תחרות אגרסיבית ויוצרת פערים חברתיים קיצוניים. המבוי הסתום הכלכלי, אורח החיים השוחק וחוסר היכולת לספק פתרון הולם למשבר הנוכחי, חייבים להביא אותנו להכרה שהבראת המערכת הכלכלית תלויה בהבראת המערכת החברתית. ערבות הדדית היא לא רק צו השעה, היא גם תשתלם לכולנו.

צו השעה הוא לאמץ שיטה כלכלית שתתבסס על חינוך לצריכה מאוזנת, על שיתופי פעולה בכל התחומים ועל ערבות הדדית. רק כך תושב היציבות למערכת הכלכלית ויתאפשרו לכולנו חיים שלווים, נוחים והוגנים. איך עושים את זה בפועל?

ראשית, עלינו לטפל בפצעים הפתוחים. על איזו "ערבות" ניתן לדבר כשמשפחות שלמות בישראל נמצאות מתחת לקו העוני?
במקביל, יש להתחיל בטיפול שורש ולהניע תהליך חינוך והסברה לערבות הדדית, בקרב ילדים ומבוגרים.

שנית, על כולנו להרגיש, בלב, שכולנו קורבנות מצד אחד, ושותפים מצד שני, לשיטה כלכלית - חברתית ההופכת את חיינו לקשים שלא לצורך. ככה אנחנו מתייחסים זה אל זה.

בערבות הדדית בינינו זה לא יקרה.

כשמוכרים לנו מוצרים שמיועדים מלכתחילה להפסיק לעבוד אחרי שלוש שנים, רק כדי שנחזור ונקנה אותם כל פעם מחדש וביוקר.

בערבות הדדית בינינו, זה לא יקרה.

כשאנחנו זורקים מזון ותוצרת חקלאית במקום לחלק אותו במסודר לנזקקים.

בערבות הדדית זה לא יקרה.

כשהכלכלה השחורה פורחת ומגלגלת מעל 100 מיליארד ₪ בשנה, שהיו יכולים להקטין את הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל.

בערבות הדדית זה לא יקרה.

כשבסופר, אנחנו מתאמצים לחשב, באמצעות האצבעות או אפליקציה, האם המבצע הוא באמת מבצע, או שעובדים עלינו בעיניים.

בערבות הדדית זה לא יקרה.

כשצריך לחוקק חוק קלון פיננסי, כדי למנוע מטייקונים מלהתחמק מהתחייבויותיהם לציבור.

בערבות הדדית זה לא יקרה.

כשצריך תואר שני לפחות, כדי לפענח את החשבון החודשי שקיבלנו מחברות הסלולר, האינטרנט, מקופת הגמל או מהבנק שלנו וגם אז לא באמת נבין כמה זה עולה לנו.

בערבות הדדית זה לא יקרה.

כשוועדי עובדים חזקים מתנהגים כמו בעלי הבית, גוזלים את הקופה הציבורית ושובתים בלי לחשוב פעמיים על טובת הציבור כולו.

בערבות הדדית זה לא יקרה.

כשמעמד הביניים, עמוד התווך של הכלכלה הישראלית, נשחק כלכלית ונאלץ להקריב חיי משפחה ושעות פנאי ועובד יותר ויותר רק כדי להישאר באותו מקום.

בערבות הדדית בינינו זה לא יקרה.

כשכולנו הפכנו לאדישים כלפי המצוקות המיידיות של חלקים ניכרים מעם ישראל, פשוט בגלל שאנחנו בקושי מצליחים לדאוג לעצמנו ולבני ביתנו.

בערבות הדדית זה לא יקרה.

קישור למאמר המקורי