?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

ידיעות ומחקרים

איפה הכסף של יאיר לפיד

"ימים ספורים לאחר שקפץ מהעיתונות לפוליטיקה, בחר יאיר לפיד את הכותרת "איפה הכסף" כסיסמה זמנית. המחאה החברתית שיצרה מהפכה בתודעה הישראלית גרמה ללפיד, כמו גם לפוליטיקאים מכהנים רבים, להבין שהסחורה הוותיקה והבדוקה של "התהליך המדיני", "הביטחון", "אירן", "השטחים", "החרדים" ו"המתנחלים" לא תביא את המנדטים המיוחלים.

הציבור התעורר בקיץ וגילה אוקיאנוס של שחיתות ביזנטית וניהול ציבורי כושל, שמדרדרים את רמת החיים שלו ומאיימים לשדוד את עתיד ילדיו.

החדשות הרעות הן שלא צריך לשאול "איפה הכסף?" - התשובה ידועה, והגיע הרגע לענות היכן הוא נמצא. מי שימשיך לשאול "איפה הכסף?" במקום למנות בדיוק ובפרטי פרטים את מקום הימצאו מאחז את עיני הציבור.

הנה כמה תשובות ראשוניות לשאלה היכן נמצא הכסף:

הכסף הגדול ביותר נמצא בפריון ובתפוקה הנמוכה במגזר העסקי: בכוח אדם מבוזבז, בכישרונות לא מנוצלים, במנגנונים שחונקים ועוצרים יצירה. המקום להתחיל לחפש בו את הפריון הנמוך הוא המגזר הציבורי.

הכסף נמצא במערכת הביטחון הישראלית, קואליציה ואופוזיציה, ימין ושמאל, כולם עושים שימוש ציני באיומים ביטחוניים אמיתיים ומדומים כדי להזרים מיליארדי שקלים למערכת הביטחון, למקורביה ולחבריה. פנסיות, תנאי שכר, פרויקטים מגלומניים ומיותרים, רכש ציוד שנועד רק לשרת את המאכערים ואת גוזרי הקופונים - כל אלה נשארו מחוץ לשיח הישראלי החדש של המחאה החברתית, במקום לעמוד במרכזו.

הכסף נמצא במונופולים "פרטיים" הנשלטים על ידי הקבוצות העסקיות הגדולות. כמו במונופולים הציבוריים. גם כאן המחיר הכבד ביותר אינו העושק שמתבטא במחירים גבוהים, אלא הנזק שגורמת סביבה כלכלית לא תחרותית למשק כולו. ניהול ירוד, נפוטיזם, מקורביזם, ניוון ושחיתות מאפיינים חברות ענק שמצליחות לדכא תחרות באמצעות שליטה בכל כלבי השמירה של הדמוקרטיה והשוק החופשי.

הכסף נמצא אצל פוליטיקאים, אנשי ציבור, רוח, עיתונות ושאר אנשים השולטים כיום בשיח הציבורי ומנווטים אותו במודע או מתוך בורות לכל נושא שבעולם - רחוק מהנושאים החשובים, כדי לשמר את המצב הקיים או כדי להימנע מקשיים ומהתמודדות.

הכסף נמצא אצל ציבור אדיש שהתעורר בקיץ, יצא לרחובות, עבר מהפכה תודעתית, התחיל להבין שהחיים בלה לה לנד לא יביאו אותו רחוק - אבל עדיין מחכה לפוליטיקאים פלאיים שיפתרו את בעיותיו. רק ביום שבו הוא יבין שהכוח נמצא בידיו, שההתעוררות האזרחית היא הפתרון ושהתהליך ארוך, כואב וסיזיפי - הוא יתחיל לראות את הכסף מגיע אליו. אז הוא גם יגלה שהשינויים התרבותיים, הערכיים והחברתיים הנדרשים חשובים כפליים מהכסף עצמו - שהוא רק ביטוי לתהליכים בחברה הישראלית".

תנועת הערבות: ראשית נדגיש כי התייחסותנו עניינית לגופא ומבלי להיכנס למחלוקות פוליטיות, כיון שתנועת הערבות היא תנועה חברתית וא-פוליטית, שמטרתה לאחד שדרות רחבות מעם ישראל, יונים וניצים, ימניים ושמאלנים, חילוניים, מסורתיים, דתיים וחרדים, נשים וגברים מכל העשירונים ומרחבי הארץ, ולעניין: הסיסמה שבחר לו יאיר לפיד משקפת ומייצגת את הנקודה שכואבת לרבים מאזרחי ישראל ובמיוחד לעשירונים האמצעיים, עמוד השדרה של הכלכלה הישראלית, מעמד הביניים שעובד קשה, משלם הרבה מיסים, עושה מילואים ולא מצליח להבין לאן הולך הכסף ומדוע אינו מתבטא בשירותים שהוא מקבל, או אמור לקבל מהמדינה? הציון שאנו מעניקים לסיסמה שבחר יאיר לפיד הוא ציון גבוה מאוד. סיסמה קליטה, חכמה שרבים מזדהים איתה.

אלא שבשלב זה יאיר לפיד אינו מציע משנה חברתית וכלכלית סדורה, אלא בעיקר מצביע על החוליים והחולשות של השיטה הנוכחית לפי תפיסתו. כשתסתיים תקופת ירח הדבש שלו עם הציבור ועם העיתונאים, הוא יתקל בשאלות הקשות שיאלצו אותו לגבש תוכנית הלכה למעשה. אז, יסתבר לנו שלמרות שחלק מהאבחנות שלו מדוייקות וכואבות וברור שחייבים לתקן את חלקן הגדול, למרות זאת - הוא מייצג בסופו של דבר מגזר אחד ספציפי ומעוניין להיטיב את מצבו ובהגדרה, על חשבון מגזרים רבים אחרים, כיון שללא ערבות הדדית בינינו וללא כלכלה שתשקף את הדאגה ההדדית, ההתחשבות והאיכפתיות, ללא כל אלה - המשאבים תמיד יהיו מוגבלים מלממן את השיטה הבזבזנית, את התחרות חסרת הרסן, את תאוות הבצע שהפכה את ישראל לאחת המדינות היקרות בעולם ואת הפער הכלכלי ואי השיוויון החברתי אצלנו לאחד הגבוהים בעולם.

יאיר לפיד לא מתיימר אפילו לאחד את העם, ליצור כאן סולידריות אמיתית שמאז ומתמיד היתה מקור כוחנו. הוא בסה"כ אומר תנו לי לייצג טוב יותר מאחרים את מעמד הביניים המקופח ואני אעשה זאת על ידי כך שאמשוך את השמיכה לכיון שלי, על חשבון כל האחרים: הטייקונים, החרדים, הערבים, העניים, אנשי הקבע והרשימה עוד ארוכה. לפרוטקציוניזם הזה, גם אם הוא עטוף בטונות של כריזמה וקסם אישי (על טעם ועל ריח....) אין סיכוי ליצור מציאות חדשה בישראל של 2012, וזהו בטח לא מודל המתאים למציאות הגלובלית-אינטגרלית. בלי ערבות הדדית במקום קיטוב ושסעים חברתיים, בלי חינוך והסברה למבוגרים ולילדים במקום מערכת החינוך הרדודה הנוכחית, בלי יצירת סביבה ושיח ציבורי ותקשורתי שיעלה על נס את המציאות הורודה שערבות הדדית יכולה ליצור בינינו במקום קמפיין מפלג, ופרוטקציוניזם פופוליסטי - בלי כל אלה, אין לכולנו עתיד ובקושי הווה. דרכה של תנועת הערבות אולי ארוכה, מורכבת ולא פשוטה להסברה, אולם היא הדרך היחידה וכוחה באחדותנו.

קישור למאמר המקורי

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך