עת הזמיר הגיע

הפתק של דוד יצחק

יצחק הוא דוד שלי. כל שנה בסדר הוא משתכר כי הוא לא נסגר על ארבע כוסות, ואז תמיד הוא נעמד מתנדנד לפני דודה חיה ודורש ממנה שתיקח ממנו משהו כבר לעזאזל. אף פעם לא הבנתי על מה מדובר ותבינו שזה נראה מאוד מוזר

רק היום - כשהלכנו לאכול פלאפל ונפל לו פתק מהכיס כשהוא הוציא את הארנק לשלם, ובזמן שהוא התעסק עם הכסף והוסיף למנה שלו עוד כל מיני סלטים וקראתי את הפתק הזה שלו, שבכלל היה שיר שהוא כתב לדודה שלי שהיא אשתו - הבנתי הכל.

אז כשגמרנו לאכול החזרתי לו את הפתק וטפחתי לו בהשתתפות על הכתף, והוא אמר בפנים אדומות, "משה, אם כבר נודע לך תעזור לי, אני מתכוון, לעשות את זה". ואני לחצתי לו את היד ואמרתי לו שהוא יכול לסמוך עלי.

נראה לי שהשנה גם אני לא אסגור בארבע. בכל זאת זה דורש אומץ לא נורמאלי מה שאנחנו הולכים לעשות דוד יצחק ואני.

וזה הפתק של השיר של דוד יצחק לדודה חיה (תאחלו לנו בהצלחה):

בסדר הזה אשתה יותר מארבע
אולי חמש אולי אפילו שש
אחר כך שוב אבוא אליך אשתי ואבקש:
קחי ממני את הגולם העיקש הבואש הדורש
קחי אותו עכשיו, מהר, לפני שאתאושש!

ואת תגידי לי, יצחק – כמה אצבעות?
וכשלא אדע להבחין בין שתיים ליותר,
את תתני לי בוקס אחד אדיר בסנטר,
והוא פתאום יתנתק ממני וישתחרר,
וילך מלחפש מקום אחר.
אבל אני חושב שלא.

אני חושב שתתעקשי כמו בשנה שעברה,
שאת פרעה מסלקים רק באהבה,
אם תולים בחצר לייבוש את הגאווה.
כי הוא מתחלחל נורא כשהוא מריח חיבה
זה דוחה אותו והוא לא מוצא יותר סיבה -
להישאר.

אף פעם לא התמסרתי לקלפים וסמים
אבל יש לי התמכרות קשה לפרעה שבפנים.
שנים אני שותה בסדר כדי להפטר ממנו כבר
ואני חושב שהשנה עוד לא מאוחר.

אז בסדר הזה אשתה יותר מארבע
אולי חמש אולי אפילו שש,
ואחר כך אקשיב פעם בחיים לאשתי שתבקש,
בוא נאהב יצחק, זה הנשק היחידי שיש.