עת הזמיר הגיע

צפו: מגילת החיבור

• מאת: נגה זמיר, מחנכת ואמנית, אימא ל-4

ישבנו בחצר של אפרת כמה חברות.

השמיים כחולים, חרציות, סביונים, כמה פרגים אדומים לקישוט.

ילדות מסתובבות צבעוניות לידינו. הכול פשוט.

ובכל זאת, אנחנו, יש לנו בעיה לפתור בינינו.

פורים מתקרב, ואנחנו לא יודעות, מה הקשר בין מה שקורה במגילה, ובין מה שקורה בחצר, במדינה.

ולמה בכלל זה מטריד אותנו? כי אומנם החצר יפה והכל, אבל בלב מרגישים שמשהו חסר. אפילו בפורים.

ואז, הגם שהשמש מסנוורת וקשה לראות, משפט אחד צד ת'עיניים של אחת החברות.

דנה קוראת בקול:

"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים".

די. מי? אנחנו?

ושולי לוקחת ת'ספר, ועוד משפט יוצא, שחור על פני האור:
"להיקהל ולעמוד על נפשם".

מתלהבות מהמציאות:
להיקהל זה להתאחד! אנחנו מפורדים, בגלל זה אנחנו מרגישים שמשהו חסר!

מה עושים? אולי מבינים שכדאי לנו למהר להתחבר אחרת המן יתגבר?

ולא שמות לב שהצבעוניות שהיו סביבנו כבר בבגדי תיאטרון. והן צועקות לנו:
שקט, אנחנו עושות לכם הצגה.

אז לפניכם ההצגה, בצילום ביתי מהיר מטלפון נייד, ששלפנו וצילמנו מייד:
תראו איזה קסם, איך ילדים קולטים מעבדים ומוציאים בפלט של שמחה, מה שלנו לוקח לקלוט חיים שלמים על ידי מכות בראש של פטישים מצפצפים. אם קולטים.