מאמרים וטורים

עקרונות של החינוך האינטגרלי

הפסיכולוגיה החברתית[1] קובעת כי על כל פרט ללמוד להסתגל לחברה שבה הוא חי.

כדי להסתגל לעולם ולחיות בו בהצלחה, עלינו לדעת את החוקים שעל פיהם הוא מתנהל. זוהי בדיוק מטרת החינוך – להקנות לאדם כלים, שבעזרתם יוכל להסתגל לחברה שבה הוא חי.

אם נשאל מדענים ומנהיגים על חוקי העולם, הם יענו לנו נחרצות, שבעשרות שנים האחרונות העולם נמצא בתהליך משמעותי של שינוי, מהקצה אל הקצה.

"העולם שלנו הפך גלובלי ואינטגרלי", אומר פרופ' יהודה כהנא, מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב וראש מכון אקירוב לעסקים והסביבה, "כולנו מקושרים זה לזה. השינוי הערכי החשוב שאנו נדרשים אליו הוא להפסיק לחשוב על 'האני' ולהתחיל לחשוב על 'אנחנו'".

"עולם חדש קרם עור וגידים בסוף שנות ה- 2000", מסביר הסוציולוג מנואל קסטלס, "זה קרה עקב שלושה תהליכים בלתי תלויים: מהפכת טכנולוגיית המידע, המשבר הכלכלי של הקפיטליזם ופריחה של תנועות חברתיות תרבותיות. האינטראקציה בין התהליכים האלה, הביאה להתהוות מבנה חברתי חדש - החברה המקושרת; כלכלה חדשה - כלכלה גלובלית ואינפורמטיבית; ותרבות חדשה – תרבות הווירטואליות".

מעולם אינדיבידואלי שבו כל אחד פועל בניתוק מהאחרים, עברנו לעולם גלובלי ואינטגרלי שבו כולנו קשורים זה לזה מבחינה כלכלית, אקולוגית, פוליטית וחברתית.

גלובלי משמעו אחד, שלם. אינטגרלי משמעו מקושר, שכל חלקיו תלויים זה בזה. כלשונו של חתן פרס הנובל בכלכלה, פול קרוגמן, "בעולם הגלובלי – כולנו שטים באותה הסירה", והעובדה הזו מחייבת אותנו להשתנות...

במערכת היחסים החדשה שנוצרה בין יחידים, מדינות וחברות בעולם הגלובלי, אף אחד אינו יכול לפעול או לקבל החלטה, מבלי לקחת בחשבון את ההשלכות על שאר דיירי "הסירה הגלובלית".

אלא שבמערכת הגלובלית אנחנו לא תמיד מרגישים את התלות הזאת. לכן לא פעם אנחנו פועלים בחוסר התחשבות הדדית.

חוסר ההתחשבות ההדדית בפרטים שמתקיימים איתנו באותה מערכת סגורה, הוא הגורם המרכזי למשבר הרב שכבתי העמוק שבו מצוי העולם כעת.

"הבעיות של אנשים אחרים הן עכשיו הבעיות שלנו", אומר חאבייר סולאנה, מזכ"ל נאט"ו לשעבר, נשיא המרכז הכלכלי הגלובלי ESADE, "איננו יכולים עוד להביט עליהן באדישות, או לקוות להפיק מהן תועלת אישית. עלינו ללמוד את כללי המשחק החדשים".

הפתרון למצב שאליו נקלענו טמון בראש ובראשונה בשינוי ההכרה והתפיסה של כל אחד מאיתנו. כולנו צריכים להיות מודעים לשינוי שחל בעולם ולאופן שבו נדרש מאיתנו להתנהל כדי להתקיים בו.

"בלבו של המשבר, הפתרון היחיד הוא האיחוד, והוא האור שמאיר כרגע בקצה המנהרה", אומר יושקה פישר, לשעבר סגן הקנצלר ושר החוץ הגרמני.

עלינו להעלות לראש סדר היום הציבורי, את הצורך הקיומי, בהתחשבות ובערבות הדדית. שינוי כזה ניתן לבצע באמצעות הסברה וחינוך.

מכאן גם נולדה מטרת החינוך האינטגרלי: להסביר ולחנך כל אחד ואחד, כיצד לנהל את חייו כחלק ממערכת אחת שלמה שכולנו חלקים ממנה, ולא כפרטים בודדים שדואגים אך ורק לקיום העצמי שלהם.

הילדים – הם העתיד שלנו. אם נשכיל ליצור עבור ילדינו סביבה חינוכית שתהווה מעין משפחה שבה כולם דואגים לכולם, סביבה המושתתת על ערכים של שוויון והתחשבות באחר; סביבה שבה החיבור והערבות ההדדית ניצבים בראש סולם הערכים החברתי – נוכל לבנות כאן דור שישנה לטובה את עתיד העולם כולו! כיצד נוכל לעשות זאת?

על שאלה זו עונה בהרחבה מדור זה.

"לא לניטרליות אנו נתבעים כי אם לליכוד של ערבות משותפת, של אחריות הדדית, של השפעת גומלין... לכך מתכוונת עבודת החינוך אצל הצעירים שלנו וביתר שאת אצל המבוגרים".

מרטין בובר, הוגה דעות ומחנך

* החינוך האינטגרלי פועל בשני מסלולים מקבילים: לצעירים ולמבוגרים. מדור זה עוסק בגישה לחינוך הצעירים. בכל הנוגע לחינוך המבוגרים עוסקים יתר מדורי האתר.

עקרונות יסוד בחינוך האינטגרלי לצעירים[2]

סביבה טובה המעניקה דוגמאות חיוביות ומונעת אלימות

העיקרון הראשון והחשוב ביותר בחינוך האינטגרלי הוא בניית סביבה, שבראשה עומדים ערכים של התחשבות הדדית ואהבת הזולת. מדוע? כי האדם הוא תוצר של החברה.

כיום החיים שלנו מלאים דוגמאות של יחסי גומלין לא נכונים בין האדם לחברה, למשפחה וכן הלאה. דוגמאות אלה מולידות בשעתן, מקרי אלימות, מרמה וסטיות רבות אחרות.

בכדי לחנך את האדם, לחיים טובים ומשגשגים בעולם שבו כל חלקיו קשורים זה לזה, עלינו לטפח בחברה ערכים של התחשבות הדדית ודאגה לזולת.

• חברה שערך התמיכה ההדדית נמצא בראש סולם ערכיה היא חברה מגובשת בעלת חוסן פנימי גבוה במיוחד, שמשרה הרגשת בטחון על כל חבריה.

• חברה ששואפת לדאגה הדדית מעודדת כל אחד מחבריה לקחת חלק פעיל בחברה, להועיל לכלל חבריה ולקדם אותם להרמוניה ולחיבור.

• חברה המושתתת על ערכי אהבת הזולת, מוצאת בתוכה תמיד שמחה מהקשר המיוחד שבין חבריה.

• מחקר[3] שהתפרסם בארה"ב בנושא השפעת אלימות בטלוויזיה על ילדים מסביר ששינויים בהתנהגות ודרך מחשבה הם תוצאה של השפעת הסביבה. במחקר שנערך לאורך 50 שנה התברר כי אלימות בטלוויזיה משפיעה על התנהגות הצופים, מעלה אגרסיביות, פוגעת ברגישות לאלימות, מטמיעה פחד ומביאה למה שהחוקרים מכנים כ"סינדרום העולם האכזר". לעומת זאת, אם מגיל צעיר ביותר נעצב בילדים יחס נכון לסביבה, ובו-זמנית נבנה את הסביבה הזאת – הם יגדלו בקשר מאוזן ביניהם. על ידי כך אנחנו נצליח למנוע גילויי אלימות כמו אלה שאנו עדים להם היום.

• לא ניתן לרסן את טבע האדם בכוח. לא בעזרת ריטלין ואף לא בעזרת בית סוהר. לכן אנו בשום פנים ואופן לא מדכאים את הילד. בעזרת החינוך בסביבה נכונה אנו מביאים אותו לקשר עם קבוצת הילדים שאיתה הוא מתחנך – אשר באינטראקציה נכונה מאפשר לנצל את התכונות ה"רעות" שלו לטובה.

בונים חברה שוויונית, מחוברת וחזקה

בחינוך האינטגרלי, כל אחד מצליח רק בתנאי שהוא מחובר לאחרים ומגיע יחד איתם לתוצאות קבוצתיות. ההצלחה של כל אחד נמדדת לפי מידת החיבור והעזרה שלו לאחרים. אף אחד לא מוערך בפני עצמו, אלא רק על-פי ההצלחה שאליה הגיע בקבוצה ובעזרתה.

• במהלך הלימוד, הילדים יושבים במעגל משותף ומרגישים שהם חזקים רק כשהם מחוברים יחד.

• המחנכים לא שואלים "מי יודע?" ומצפים שיימצא איזשהו "גיבור" שיהיה מבריק ובקיא יותר מהאחרים. הילדים צריכים להרגיש שהעיקר זה להיות יחד, שגם השאלה וגם התשובה מופנות לקבוצה, ואפילו אם התשובה שיתנו לא נכונה, היא בכל זאת נכונה, מפני שכולם הגיעו אליה יחד.

• חברה מלוכדת מפתחת יכולת גבוהה לעמוד באתגרים משותפים. עד מהרה נעשה ברור לילדים שיוכלו לעמוד בכל משימה אם ייקחו אותה על עצמם כחברה.

• בחברה ששואפת לשוויון הפער הבין דורי בין המורה לתלמיד, מוצא לו גשר. זאת משום שהמורה הוא למעשה לא מורה, אלא מחנך. הילדים צריכים לראות אותו כמו חבר גדול. כשהוא יושב יחד איתם במעגל, הוא מסתיר את הבנת העולם הבוגרת שלו, ובצורה אומנותית מאוד מכוון אותם לחיבור של שווים. העיקר – לשמור על החיבור ביניהם.

• פערים בין מעמדות הם גורם מרכזי להרגשת חוסר שוויון ומרמור, שבעקבותיהן באה גם האלימות. כשאנו מחנכים לשוויון ולחיבור, אין מקום למעמדות. האם זה מבטל את הייחודיות של כל ילד? ההיפך הוא הנכון. חברה ששואפת לחיבור ולשוויון מבליטה את הייחודיות של כל משתתף בה, בכך שהיא מעריכה ומעודדת את השאיפה להועיל לחברה, לפי כישרונותיו. אין זה משנה אם הוא מצטיין במתמטיקה או בארגון משום שאלו הם כישורים טבעיים שאיתם נולד. בהערכת החברה זוכים רק על-פי מידת ההשקעה היחסית בחברה.

מכירים את העולם באמצעות סיורים לימודיים

פעם-פעמיים בשבוע, יוצאים עם הילדים למקומות כמו: בית חולים, שדה תעופה, בית משפט, מוסך ועוד. בסיורים הלימודיים הללו אנחנו מראים לילדים איך העולם מתנהל.

• הסיורים מעניקים לילדים נקודת מבט רחבה מאוד על החיים. הם מבינים בשביל העולם קיים, מה הוא נותן להם ואיך הם קשורים אליו.

• הילדים מבינים שהעולם מורכב, ושכל חלקיו תלויים זה בזה. ומבחינים שצריך את כל העולם כדי לספק את צרכיו של האדם, ולכן גם האדם צריך לתת לכל העולם.

• הסיורים הלימודיים מפחיתים באופן משמעותי את קשיי ההסתגלות לעולם הגדול והלא מוכר. הילדים מבינים מגיל צעיר כיצד מתנהלים החיים, ומפסיקים לראות בהם דבר מאיים.

• החוויה שבסיורים מאפשרת להם לפרוק מתחים ומונעת בעיות חברתיות רבות שנוצרות בעקבות שהייה ממושכת בין כותלי בית הספר.

• במהלך הסיורים הילדים רואים כיצד מקצועות הליבה שהם לומדים, משתלבים בחיי היומיום. הם מקבלים תשובה לשאלתם "בשביל מה אנחנו צריכים ללמוד את זה?", ורואים בבית הספר מסגרת אמיתית שמכינה אותם לחיים.

לומדים בשמחה ומתפתחים במהירות על ידי שיטת בוגר חונך צעיר

קבוצות הגיל הבוגרות מאמצות קבוצות גיל צעירות יותר מהם בשנתיים-שלוש, ואילו הצעירים מאמצים את הצעירים מהם, וכן הלאה. עיקר התכנים הנלמדים קשורים לעולם הגלובלי ולמערכת היחסים בין בני האדם.

• הפסיכולוג לב ויגוצקי הגדיר את המושג "אזור ההתפתחות הסמוכה ביותר"[4] – המרחב בין שתי הרמות של הצעיר והבוגר – והראה שהפער המצומצם בין החונך לחניך תורם משמעותית לאפקטיביות של למידת התכנים והמיומנויות המוצעות.

• העיסוק בהוראה מגיל צעיר מפתח מאוד את תפיסת העולם הבוגרת אצל הילדים והנוער.

• הצעירים מכבדים את הבוגרים באופן טבעי מקבלים מהם דוגמה חיובית, ולומדים מהם בצורה הטובה ביותר.

• הדרך הטובה ביותר ללמוד היא ללמד. הכבוד וההערכה שמקבלים המדריכים, מהווים תמריץ עבורם ללמוד את התכנים בעצמם.

• רמת הביטחון העצמי של המדריכים עולה באופן משמעותי.

• הבוגרים עוברים בטבעיות ובשמחה לבצע פעולות "עבור אחרים" ולא רק "עבור עצמם".

• שיטת בוגר חונך צעיר הכרחית לחיים בעולם האינטגרלי שבה כולם מחוברים. היא מחנכת לקשר ויחס מתחשב לבני אדם, ומלמדת איך להבין אותם ולהעביר להם מסר.

מבטלים את הציונים והמבחנים, מגדירים מחדש את מטרת התחרות

נכון להיום מערכת החינוך מדרבנת את התלמיד להצליח לבד. במוקד הלימודים עומדת ההישגיות שמתבטאת בעיקר במבחנים ובציונים. לרוב התלמיד נבחן בהשוואה לאחרים. גישה זו גורמת באופן בלתי נמנע, לתלמידים לא רק לרצות להצליח, אלא גם לקוות שחבריהם יצליחו פחות. אם כך, האם עלינו לבטל את התחרות? ממש לא. עלינו להגדיר מחדש את מטרתה. הישג אמיתי צריך להימדד על-פי השתדלות הילד להשתתף בצורה אינטגראלית בחברה, לעזור לה ולפעול למענה.

איך גורמים לילד להרגיש שההצלחה שלו היא הצלחת הקבוצה? קודם כול, מבטלים את הציונים והמבחנים! במקום להעריך את ההישג ואת הידע האישי, צריך להתחיל להעריך את ההישג הקבוצתי.

מחקרים[5] בתחום האינטראקציה בין ילדים מראים כי למידה קבוצתית לא רק תורמת לאווירה חיובית בקבוצה אלא משפרת גם את התחושה האישית, את ההערכה העצמית ואת המצוינות האישית של כל אחד מהחברים בה.

בדרך זו, הכיתה הופכת מאוסף אקראי של אינדיבידואליסטים שמתחרים זה בזה, למשפחה קטנה שבה כולם מרגישים קשורים ותלויים בכולם.

עקרונות נוספים שיפורטו בהמשך:

1. קשר הורים-מחנכים-ילדים הדוק שמבטיח את הצלחת החינוך.

2. יחס אישי בקבוצות קטנות.

3. פיתוח יכולת ההקשבה וסובלנות בעזרת משחקי תפקידים.

4. פיתוח יכולת שיפוט וביקורת עצמית וחברתית.

5. משוב ושיפור עצמי מתמיד בעזרת משובים מצולמים.

6. לימוד דרך חוויה ומשחק בעזרת משחקי החיבור.

7. הילדים פותרים סכסוכים בעצמם, ומגלים בטחון בחיבור שבקבוצה.

8. מעמד המחנך מקבל משמעות חדשה.

9. חוסר משמעת.

10. הפתרון לסמים, דיכאון, חוסר עניין ואדישות.

11. היפראקטיביות סיבות ופתרונות.

12. חינוך מול ידע.

[1] פסיכולוגיה חברתית היא ענף בינתחומי במדעי ההתנהגות, המשלב בין פסיכולוגיה לסוציולוגיה. הפסיכולוגיה החברתית עוסקת בחקר מערכת היחסים בין הפרט לבין סביבתו החברתית ובהשפעתה על דרכי חשיבתו, על הרגשתו, על התנהגותו ועל ההתפתחות של מודעותו ושל זהותו העצמית.

[2] צעירים – ילדים מגיל 3 ועד נוער בגיל 20. כבטקסט מופיע המילה ילדים הכוונה היא גם לנוער.

[3] Murray, J. P., "Media Violence: The effects are both real and strong", American Behavioral Scientist vol. 51(8), 2008, pp. 1212-1230

[4] התפתחות התהליכים הפסיכולוגיים הגבוהים/לב ויגוצקי; עורכים: מיכל צלרמאיר ואלכס קוזולין, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2004.

[5] ראו למשל: Daniel N. Stern, "The Interpersonal World of the infant": A View from Psychoanalysis and Development Psychology, basic books, 1985