?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

מפחדים על הילדים – איך להתמודד עם בריונות בבית ספר?

קרה לכם ששמתם את הילד שלכם במסגרת הלימוד שלו, והלכתם ליום עבודתכם ופתאום אחרי כמה שעות שהייתם שקועים בעבודה, פתאום תפסה אתכם בהלה מה קורה איתו? לי זה קורה המון

  • מאת: מיה גרינברג

 shutterstock 12043852 new

 

ידיעה: הורים בבית ספר בנשר דורשים לסלק תלמיד כיתה ב': דקר ילדה במספריים בבטן.
אפילו שלא קרה שום דבר, החרדה שהכל בסדר עם הילדים שלנו, היא חלק בלתי נפרד מחיינו. הכותרת "ילד דקר" שולחת כל הורה למחשבות האם בבית הספר של הילד שלי זה יכול לקרות? האם הילדים שלי בטוחים? ורובינו יודו שהם לא רגועים, אבל לא יודעים מה הם יכולים לעשות. ככה גם אני הרגשתי.

בריונות היא תופעה שקיימת בכל העולם, לאו דווקא במקומות נכשלים או טעוני טיפוח. היא מסתתרת גם באלימות מילולית, בלחץ חברתי שלילי, וגם אצל בנות שעושות חרם על בנות אחרות. היא הבטן הרכה של הילדות של כולנו. אני זוכרת כשהייתי בכיתה ד', עברנו דירה לאיזור אחר בנתניה. יום אחד חבורת בנים בני גילי רדפו אחריי ואחרי אחותי בדרך הביתה ופשוט בעטו בנו, לא היתה סיבה. אני זוכרת שפחדתי נורא, גם אחרי שאבא שלי תפס אותם ואיים עליהם. תמיד היו בבית הספר בריונים ובריוניות והמון בעיות בין הילדים שאף פעם לא הקדישו להן תשומת לב בבית הספר.

רק לא להראות חולשה

הבריונות שאנחנו חווינו כילדים, היא גם חלק ממה שעיצב אותנו להיות המבוגרים של היום שעומדים על המשמר שאף אחד לא יעיז לגעת בנו ובילדנו, ואף אחד לא יראה שאנחנו לפעמים חלשים. למעשה אם אנחנו יכולים לצחוק על אחרים לפני שהם יצחקו עלינו, אז עדיף. ככה אנו מחנכים גם את ילדינו, קודם לשמור על עצמם, לא לצאת פראירים. חלקנו הפכנו בריונים בעצמנו, או לפחות בריונים כשצריך.

מורות אמרו לחברה שלי, שבנה נפגע מילולית מחבריו, והחרם על ידי חבריו, ש"אין מה לעשות, זו התנהגות רגילה של ילדים, והם צריכים ללמוד להתגבר ולהסתדר גם אם מישהו דוחה אותם". הן לא לקחו את הכיתה לטיפול כיתתי, המורה גם לא אמרה לו שהוא בסדר ולא ניחמה אותו. למה? כי מערכת החינוך יושבת לה על הראש עם סטופר, להכין את הילדים לשנה הבאה. וכמובן, הכי חשוב, שהרמה של בית הספר, לא תרד חלילה. המסר שעובר לכולנו, ציונים זה הדבר החשוב ביותר, עם כל השאר - תתמודדו אתם. ואני חושבת שזה הכשל של מערכת החינוך שלנו.

חינוך - זה ללמד את הילדים איך לתקשר עם אחרים

אני כהורה דואג מרגישה ומשוכנעת שמערכת החינוך כן יכולה להכניס תוכנית חינוכית, שתלמד את הילדים שלנו להסתדר זה עם זה. איך? דיונים בכיתה, שיתוף בנוגע לרגשות, הקרנת תכנים שמציגים יחס חיובי וחברי, אחריות הדדית, משחקי חיבור ביניהם, שיתנו להם לחוות את העוצמה של שיתוף פעולה על פני תחרות. פעילויות שיתנו להם להרגיש את השמחה של להיות קבוצת ילדים בכיתה שיודעת לתקשר ולהסתדר. ללמד אותם להחמיא ולעודד אחד את השני, במקום להקניט, להתחרות וללגלג. אני משוכנעת שזה לא קשה לביצוע, ויעלה את חדוות הלמידה ורמת הציונים של הילדים. שלא לדבר על חדוות ההוראה של המורים שתעלה עשרת מונים.

ולגבי הילד הפוגע, הוא בן 7 או 8 בלבד, הוא ילד. כן, הוא חייב להבין מה הוא גרם לילדה, ללמוד לשים עצמו במקום ילדים אחרים שהוא מתקשר איתם. וזו בדיוק החובה של מערכת החינוך כלפיו, ללמד אותו לעשות כך. הרי הוא מתחנך בה קרוב לודאי מגיל 3. ויש לצידו אנשי חינוך מנוסים שתפקידם להקנות לו ידע במערכות יחסים. הוא צריך לקבל מסביבה תומכת דרכים נוספות להתמודדות עם רגשותיו. זה משהו שמערכת החינוך חייבת להעניק לו. זה משהו שהמדינה חייבת להקנות לתושביה.

אי אפשר להמשיך עם החרדה הבלתי נתפסת הזו של שליחת ילדים לבית הספר. אנחנו צריכים חינוך לילדים שלנו, ואנחנו צריכים חינוך לעצמנו איך לחיות ביחד, בטוב. חובתינו היא לדרוש את התוכנית החינוכית הזו ממערכת החינוך. תוכנית של חינוך אינטגרלי, בה כל ילד לומד שהוא חלק אינטגרלי בחברה אחת. תוכנית שבה הילד שלנו יחווה כמה הקשר הטוב שלו עם אחרים זה הדבר שיקדם אותו ולא שום ציון יותר טוב, או תחרות. הקשר הטוב הוא הדבר שיבנה אותו, יפתח אותו, יעשה אותו אדם יצירתי, פרודוקטיבי ומוצלח ובעיקר מאושר.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך