מאמרים וטורים

הילדים לא מסדרים אחריהם? תהפכו את הסידור לחלק מהמשחק

כך תהפכו מצב של בית מבולגן, לפעולה מחנכת מלאת התלהבות שמביאה לקירוב משפחתי ולשמחה גדולה

• מאת: גרשון פרץ, גנן בגן ילדים. מדריך בני נוער בחינוך המיוחד. כותב תכניות לימוד לגיל הרך. נשוי ואב לשלושה

הכל התחיל משיחת טלפון דיי שגרתית אחה"צ מאשתי "דיי! נמאס לי מהבלגן שהם עושים", באופן אינטואיטיבי עניתי "עזבי אותם הם ילדים נהדרים, בסוף הבית תמיד מסודר".

"בטח מסודר..." הרגשתי שהטונים עומדים לעלות ואז באופן לא צפוי ואחרי שתיקה של 3 שניות, היא הוסיפה בטון חביב "טוב בעלי היקר, אז נתראה יותר מאוחר".

כשחזרתי באותו ערב הביתה, פתחתי את הדלת ובמבט ראשון חשכו עיני. ערימות של לגו מכל מיני סוגים מעורבבים ביחד עם פאזל מכוניות וחרוזים במרכז הסלון הקטן, ואם זה לא מספיק תוסיפו גם אוכל שלא נאסף מהשולחן, ושלושת החמודים הם מאושרים וצועקים "אמא... אבא הגיע... אבושי הגיע".

"שלום בעלי, מה שלומך?" היא מחייכת אלי חיוך ערמומי, ונותנת לי נשיקה, אני מסתכל לעבר חלקי הפלסטיק השונים שמפוזרים בחלל הבית, מנסה לפלס את דרכי לספה מבלי לשבור שום חלק ותוך כדי מעיף מבט תוהה לעברה ושואל בלי מילים "מה זה הבלאגן הזה?"

"לקחתי יום חופש מענייני הסדר, מקווה שזה בסדר".

ביחד, מצליחים בקלות ובשמחה

הצלחתי להתיישב על הספה ותוך שניות ספורות שלושתם מעלי ומצדדי כמו גורים קטנים שקופצים על אביהם שחזר עייף מהציד.

ואז בעודי מנסה לחשוב מאיפה מתחילים לסדר, נזכרתי במשחק קטן שעשיתי מזמן בתחילת דרכי כגנן בגן כאשר הקבוצה אותה הדרכתי עשתה מגה בלגן.

"תגידו זה נעים או לא נעים כשהבית מבולגן?" לא נעים!!! שאגו הקטנטנים בשמחה גדולה.

"אז מה עושים?" מסדרים, ענה לי בתמימות בני הקטן בן הארבע, בנותיי(5, ו-3) לא ממש הביעו את תמיכתן, אך עוד שנייה נרתם כולם.

"אנחנו פותחים חברת סדר וניקיון, הכרזתי בהתלהבות משחקית, מי רוצה תפקיד בחברה "אני!" שאגו כולם במקהלה.

אנחנו צריכים הרבה מנהלים אחראים וזריזים, "אתם אחראיים? כן!!! וזריזים? כן!!! והכי חשוב אתם יודעים לעבוד ביחד? לשתף פעולה? כן!!!" שוב צעקה המקהלה.

מי רוצה להיות אחראי על סידור המכוניות? מי רוצה להיות אחראי על הפאזלים ומי רוצה להיות אחראי על הלגו? תוך שניות ספורות נחטפו כל התפקידים בחברתנו הקטנה, גם אני ואשתי לקחנו תפקיד קטן, לנקות ולסדר את השולחן.

כדי להוסיף לאתגר המשותף, השמענו שירי רקע שמחים והכרזנו שהמטרה היא לסיים עד סוף השירים.

וכך עוד לפני שהשיר הראשון נגמר, הסלון כבר היה כמעט מסודר, ההתלהבות הייתה כל כך גדולה שהצעירים יזמו בעצמם, אספו את הצבעים, סגרו מגירות ואפילו קיפלו את השמיכות שעל מיטתם טוב נו, לפחות מבחינתם.

הכי חשוב היה עבורי שכל הפעולה הביאה לקירוב משפחתי ולשמחה גדולה, בסוף עוד רקדנו וקיפצנו בסלון המסודר, כשנגמר השיר התיישבנו על השטיח במעגל קטן, וכל אחד סיפר בהתלהבות על התפקיד שלקח, את הדובדבן קיבלתי מבתי הגדולה "אבא אתה יודע... היה כיף כי עבדנו ביחד ובשיתוף פעולה".

לקינוח דקלמנו ביחד דקלום קטן שהבאתי מהגן: "בעזרה הדדית ושיתוף פעולה, מצליחים בקלות והשמחה גדולה".

הורים יקרים

בסוף יום כשמגיע הזמן לסידורים, כדאי מאד לקחת בחשבון גם את הילדים, כל אחד יכול לפתוח "חברה קטנה" ולחלק תפקידים (ואם "העובדים" ממש "עקשנים" אפשר להבטיח שכר צנוע ורצוי טעים), התועלות מעבר לחינוך לניקיון וסדר הם הרבה יותר עמוקות, כשהילד מקבל תפקיד תואם ליכולותיו מתרקמת בו תכונת האחריות ואליה חוברת גם תחושה של שייכות, הוא מרגיש בוגר ושותף לכל דבר ועניין, ברמה הערכית מצטיירות בו באור חיובי ערכים כמו עזרה ושיתוף פעולה, וכך בפעולה אחת קטנה אנו מעצימים את בטחונו האישי ועוזרים לו לבנות יסוד מוצק של ערכים יסודיים שיעזרו לו בהמשך חייו בניהול מערכות יחסים ובניית קשרים בריאים עם אנשים.

וחשובה לא פחות היא החוויה המשפחתית המשותפת, שמקרבת בינינו מאד ונותנת לנו ההורים, הזדמנות להכיר את ילדינו מזווית קצת אחרת. אולי נגלה בהם תכונות חדשות שעד כה היו נסתרות מעינינו. ועוד דבר אחרון, מאד חשוב שבסיום הפעולה נעניק להם משוב חיובי, תוך דגש ענייני על הפעולות אותם הם ביצעו בהצלחה.

שיהיה לכולנו סידור שמח ומחבר!