?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

פסח – מנקים את היחסים במשפחה

"לא רק הבית שלנו זקוק לניקוי, אלא גם הקשרים בינינו. בואו נוציא את כל הלכלוך החוצה, נטאטא אותו מחוץ למשפחה שלנו ונתחיל מחדש ממקום נקי. מוכנים?"

  • מאת: טניה בר, אימא לשלושה, מנהלת שיווק השקעות ובעלת תואר שני במנהל עסקים

 shutterstock 51907477new

 

יום שישי האחרון לפני החג. קמתי מוקדם, גררתי את עצמי מהמיטה מוכנה לקרב אחרון לפני החג. בעלי בניגוד להרגלו עדיין במיטה, בדרך כלל הוא קם עם שחר גם בסוף שבוע.

"שלמה, קום, יש הרבה מה לסדר לפני החג", אמרתי. "עזבי אותי, אני עייף, נסדר ביום שני", הוא ענה והסתובב לצד שני. "מותק, יום שני זה ערב חג, מלא בישולים, סידורים אחרונים, קום, נכין היום מה שאפשר". "בקושי ישנתי, אני עייף, תניחי לי". אוף, מי החליף לי את הבעל?"

החלטתי לתת לו עוד שעה וירדתי למטה. הגדול שכב על הספה שקוע בתוך הסמרטפון. "שחר, מותק, בואו נאכל מהר ונתחיל לסדר לחג". "אני לא צריך את החג, אני לא משתתף וגם לא מסדר", הוא ענה מבלי להרים עיניים מהמסך. נשארתי פעורת פה, לקח לי כמה שניות לאסוף את עצמי. "למה?", הצלחתי למלמל. "משעממממם!!! וחוץ מזה אין לי כוח לדודות שרואים פעם בשנה ומלא ילדים קטנים שמציקים לי". מרד נעורים אומנם היה צפוי, אך פרץ ברגע הכי לא מתאים ותפס אותי לא מוכנה לחלוטין. "אין לי כוח להתמודד עם זה עכשיו, ננסה יותר מאוחר", חשבתי לעצמי והמשכתי לחדר משחקים.

נתי ואוריין קפצו עם שלטים בידיים מול מסך הטלוויזיה. "בוקר טוב", אמרתי בניסיון לזכות בקצת תשומת לב. "היי אימא", ענה נתי מבלי להזיז את ראשו לכיווני. ואוריין בכלל לא הגיב. "מתוקים, בואו נתחיל לסדר לחג", אמרתי. "אני לא פה בחג", הטיח בי נתי. "החלטתי השנה ללכת לתמיר, אצלו הרבה יותר כייף". אאוצ' זה כאב... מה עשיתי לא נכון. איך דווקא בחג הכי משפחתי התפרקה לי המשפחה מול העיניים.

צלצול הטלפון הוציא אותי מהמחשבות. אחותי בצד שני של הקו, שואלת מה להכין. לא יכולתי לענות לה ופרצתי בבכי, לא יכולתי לדבר. לאט לאט נרגעתי וסיפרתי לה על כל הפתעות הבוקר. לאחר כמה שניות של שתיקה היא אמרה, "תתחילי את הניקיון מהיחסים בבית".

המשכתי לשבת על המדרגות ולחשוב על כל המצב שנוצר. זה באמת לא קרה בן רגע, איפשהו פספסתי והמשפחה התרחקה. ייאוש החליף את התקווה, והתקווה את הייאוש, עד שהחלטתי לכנס את המשפחה ולברר ביחד איך משפרים את המצב.

מוציאים את הלכלוך ומכסים באהבה

הכנתי ארוחת בוקר, ערכתי שולחן ואספתי את כולם. "לא רק הבית שלנו זקוק לניקוי", פתחתי, "אלא גם היחסים בינינו. בואו נוציא את כל הלכלוך החוצה, נטאטא אותו מחוץ למשפחה שלנו ונתחיל מחדש ממקום נקי. מוכנים?" אמנם הרבה מוטיבציה לא הייתה ב"כן" שמשפחתי השמיעה אך לא ויתרתי והמשכתי, "כל אחד מקבל שלוש דקות להגיד מה מפריע לו במשפחה". המשפט האחרון החזיר את הברק לעיניים של הילדים. שמעתי המון דברים "מעניינים" על עצמי, על בעלי ועל ילדיי. כל כך רציתי להגיב, להוכיח להם עד כמה אני צודקת והם לא רואים נכון את המצב. אבל חלק מהעניין היה לעשות בדיוק את ההיפך: לנסות להתבונן במשך אותן דקות על עצמי מהצד. תאמינו לי, קל זה לא היה. לא תיארתי לעצמי שכל כך הרבה מטען נמצא מתחת לפני השטח.

אחרי שכל הזבל יצא החוצה, העברתי את הדיון לשלב הבא, "עכשיו בואו נכסה את כל זה בשכבה של אהבה, כמו ציפוי שוקולד על עוגת שכבות. שכל אחד יעצום לרגע את העיניים וייזכר באירוע המשפחתי שהכי אהב בזמן האחרון. תשתדלו לתאר לעצמכם איך הרגשתם באותו אירוע ומה גרם לכם להרגיש כך?

מהמצב הרגשי העוטף הזה בואו תגידו כל אחד, מה הוא אוהב במשפחה שלנו?". כולם היו שקועים במחשבות טובות, אז שברתי את השקט והתחלתי, "אני אוהבת במשפחה שלנו את האמיתיות שלה. זה מקום שאני מרגישה שאני יכולה להיות בו הכי כנה ואמיתית וזה יתקבל באהבה". אחר כך השתדלתי למצוא מילים כמה שיותר חמות על כל אחד, להראות להם את הצדדים הטובים שלהם ועד כמה אני מעריכה אותם. זה שיחרר את הפקק וכולם החלו לחפש את הצדדים הטובים באחרים. את השיחה סיימנו בסבב קצר שבו חלקנו את הציפיות שלנו לעתיד מהקשר המשפחתי.

לאחר השיחה ראינו יחד סרט מצחיק והתחלנו לעבוד. אף אחד לא התחמק. ניקינו, סידרנו והכנו את הבית ביחד. מלבד כמה כלים שבורים ובכי של אוריין על עייפות, היום עבר בצורה מדהימה. הרגשתי שבפעם הראשונה המשפחה שלי באמת עשתה ניקיונות לחג ויחד עם שאריות החמץ נשרפו גם שאריות המרחק.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך