מאמרים וטורים

התלמידים שלך הם הילדים שלך

מצד אחד נראה לי מאוד אנושי לסלוד מתכונות של אחרים, אפילו הם של תלמידים שלך. אבל נראה לי עוד יותר חינוכי לעבוד על עצמך ולכסות את הגירעונות האלה באהבה.

• מאת: כנרת טריפון, אימא ל-3, תסריטאית ומחנכת
  
  

אין טובים ורעים במצב הזה של מערכת החינוך, יש רק מפסידים. שני הצדדים מפסידים והתלמידים הפגועים היו מספיק חכמים להבין את זה, "אנחנו לא רוצים שיפטרו אף מורה" הם אמרו, "אנחנו רוצים לתקן את המערכת". מכיוון שחינכתי והנחיתי הרבה תלמידים, שלא במסגרת מערכת החינוך, עלה בי רצון לקפוץ למים המאיימים של מערכת החינוך ולהבין הכצעקתה.

הצעתי לבית הספר את שירותיי כמורה מחליפה. ניסיתי להגיע ערוכה ככל האפשר כשבאמתחתי מערכי שיעור מעניינים במגוון תכנים, החל מסיפורי התורה בזווית אישית ועד לתיאטרון, אקטואליה ודרמה. בהתרגשות הגעתי מוקדם ונערכתי לשיעור הראשון עם תלמידי כתות ח', רעש מחריש אוזניים אפף אותי בכניסתם הסוערת של התלמידים לכיתה, הם שמחו לראות מורה לא מוכרת, הבטחה לשיעור חופשי.

ניסיתי בנעימות להרגיע אותם ולחכות שיתיישבו, זה היה בלתי אפשרי, כשהרעש הפך להמולה שקטה יותר, מיהרתי להציג את נושא השיעור "תקשורת בין אישית" הבודדים שהקשיבו ביטלו מייד את הרעיון ב"אוף משעמם" והשאר פשוט שאלו בישירות אם אפשר לשחק באייפון, כאן היה קונסנזוס מוחלט, כולם רצו שיעור משחק באייפון. השעה הראשונה נמשכה נצח, את השנייה והשלישית ביליתי עם כיתה אחרת, תוצאות זהות, בשעה הרביעית שקעתי לייאוש וחרדה שהסיוט הזה לעולם לא יסתיים ובסוף השעה החמישית נמלטתי מאזור בית הספר בלי להיפרד לשלום מאף אחד.

האירוע הטראומתי הזה הכה בי כשקראתי בזעזוע את הכתבה על המורים שהדביקו שמות גנאי לתלמידיהם. נזכרתי בכעס שעלה בי על התנהגותם הילדותית וחסרת הכבוד של התלמידים שלימדתי כמורה מחליפה, יכולתי להעלות בדעתי כמה כינויים לא מחמיאים שעברו בראשי, התביישתי, כשם שבוודאי מתביישים אותם מורים שעשו זאת בכתב. להאשים אפשר עד סוף הימים, את הנוער הלא מחונך, את המורים שמטרתם היא לשרוד את היום ולהגיע הביתה וחינוך אמיתי רחוק מהם עד בלתי אפשרי.

על כל פשעים תכסה אהבה

איך נוצרה מערכת שבה היחס בין האנשים הוא כל כך רע? בין מורים לתלמידים, בין תלמידים לבין עצמם ובין מורים למורים וכך כולנו, נקלענו לאותו מעגל של פוגעים, נפגעים, ממהרים לתקוף פן יתקיפו, ולקחת לפני שהשני יספיק, מחפשים אשמים למצב.  חייבים לפרוץ את המעגל ולהפוך אותו על פיו, מיחס רע ליחס טוב, מאיפה מתחילים?

ואז כמו חיזיון נעים עלתה במוחי תמונתה של המחנכת שלי בתיכון, היא אהבה את כולנו, היה אכפת לה מכל אחד ואחד כאילו היינו ילדיה, היא לא העדיפה את המצליחנים או החרוצים, לפחות לא ראו את זה עליה. למה אני אומרת ככה? כי מצד אחד נראה לי מאוד אנושי לסלוד מתכונות של אחרים, אפילו הם של תלמידים שלך. אבל נראה לי עוד יותר חינוכי לעבוד על עצמך ולכסות את הגירעונות האלה באהבה.

"על כל פשעים תכסה אהבה", כמו שאומרים – שלמרות הפשעים שנראים לי שעושים התלמידים, עלי להשתדל לראות אותם כילדיי האהובים. זה לא אומר שאין חוקים והגבולות מופרים, ממש לא. רק כמו שאני כלפי הילדים שלי, שהם בשר מבשרי, שומרת מקום בלב תמיד, כך ממש עלי לשאוף לעשות גם כלפי אחרים.

אני חושבת שאם מורים היו משתדלים להתייחס כך אל תלמידיהם, היו התלמידים מגיבים בהתאם, מה שהיה תורם לאווירת לימודים נעימה, ובטח שאף מורה לא היה צריך להוציא את תסכולו ברשימה של כינויים מעליבים.