?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

למה לא כל יום פורים?

shutterstock 66636577

 

פורים כבר כאן, תחפושות מסכות הכל מוכן. האם אנחנו שמים מסכות רק בפורים? החלטנו לברר במשפחה איך מורידים בבית את המסכות שמלוות אותנו במשך היום

  • מאת: טניה בר, אימא לשלושה, מנהלת שיווק השקעות, בעלת תואר שני במנהל עסקים


מסיבת פורים בבית הספר. הילדים מתרגשים ולמען האמת גם אני. כולנו באנו מחופשים. הערב היה מלא הופעות, מתנות ושירים. הרבה שירים. כל הדרך הביתה זמזמתי, "מי מסתתר מאחורי המסכה..." אוריין (7) מנקר מאחור.

לפתע הוא שואל: "אימא, למה יש מסכות? ולמה יש תחפושות? ואימא בכלל למה אנחנו מתחפשים?"
גשם השאלות פסק, אך הגרון נשאר יבש בלי תשובות. "באמת שאלות טובות", חשבתי לעצמי. "נדבר על זה מחר בישיבה המשפחתית הקבועה שלנו ונראה למה נגיע", עניתי לו.

שולחן עגול משפחתי

השולחן ערוך, כולם יושבים, אני מספרת על המסיבה אתמול ועל השאלות של אוריין ומבקשת לדון יחד בשאלה המהותית "למה אנחנו מתחפשים?"

נתי (12) התחיל, "אני רוצה להתחפש כי אני רוצה להיות שונה ממה שאני. בתחפושת אני יכול להיות מי שאני לא באמת. לכן השנה בחרתי להתחפש לתינוק, זה מה שאני רוצה, בלי דאגות ובלי התחייבויות". באמת, חשבתי לעצמי וחייכתי, "אתה התינוק הנצחי של המשפחה".

"אני חושב שכשמתחפשים אני יכול להיות עצמי יותר", אמר שחר (14), "בלי תחפושת אני מסתיר את עצמי ומתנהג כמו שהחברים שלי מצפים ממני. כל החברים שלי מתנהגים לפי מה שרוצים מהם, כאילו מסתתרים מאחורי מסכה". דבריו של שחר מחקו את החיוך מפני, נראה ששום דבר לא משתנה לטובה בבית הספר.

"כן נכון", קפץ נתי כאילו גילה משהו נסתר, "אני כל הזמן צריך להיות ליצן, לבדר את כולם, גם אם עצוב לי. אתמול, למשל ירדו ממש חזק על רונן השמן ואני צחקתי למרות שאנחנו חברים, הייתי חייב.

כאב לי עליו אבל אם לא הייתי צוחק היו יורדים גם עלי. לאף אחד לא איכפת מאף אחד, כל אחד דואג לעצמו ולכולם רע." הוא אמר בעצבות, ואני התכווצתי עוד יותר, "למה החיים שלהם חייבים להיות כאלה?" חשבתי ואמרתי:

"אני מסכימה איתכם",כל היום אני רק מחליפה מסכות. הטלפון מצלצל ואני לא עונה מייד, מחפשת את "המסכה" המתאימה ביותר, שׂמה אותה ורק אז עונה".

"אוריין, ומה אצלך בכיתה?", שאלתי את הקטן שבכיתה ב', "גם אצלכם שמים מסכות?" "כן", הוא ענה כמעט בלי לחשוב, "היום רציתי לעזור לחבר שהתקשה בעברית כשעשינו תרגיל בכיתה, אבל אסור. כי אם אני אעזור לו המורה תצעק ותוריד לי ציון.

"אבל אתה אוהב לעזור", התפלא בעלי. "אני אוהב, אבל אחרים לא עוזרים, אז גם אני לא". בא לי לבכות, לא משנה כמה אני מחנכת אותם לעזרה הדדית בית הספר מוחק הכל, חשבתי לעצמי ואוריין שאל, "ואתה אבא, גם אתה שם מסכה?"

"אני לא כל כך שם מסכות בעבודה, אבל אימא אומרת שדווקא בגלל זה לא כל כך אוהבים אותי, כי אני לא מתנהג כמו שכולם רוצים", הוא צחק. וכולנו הצטרפנו אליו.

מתחפשים לאהבה

"תגידו", שאלתי, "במשפחה, בינינו אנחנו גם שמים מסכות או שאנחנו מורידים אותן?"

נתי ענה ראשון, "אני לא מוריד מסכה גם בבית. אני מאוד רגיל לריב ולהציק בבית הספר, ואני ממשיך גם בבית עם שחר ואוריין ואפילו עם אימא ואבא. אני לא ממש רוצה, זה פשוט יוצא". אמר נתי.

"ואבא, ממשיך להתעלם מבקשות ושאלות", סוף סוף נפתח בעלי, "כמו שהוא רגיל לעשות בעבודה ושוכח להראות כמה הוא אוהב את כולכם".

המילים שלו מילאו את האווירה בהתרגשות, והעלו חיוכים על הפנים של כולנו, אבל איכשהו הם ירדו מהר ושקט נעמד באוויר. כולם התכנסו לתוך עצמם. בתוך השקט הזה נשמע קולו של אוריין חזק במיוחד, "אולי אנחנו ננסה בבית לשים מסכה של אהבה? ככה לא נשכח להראות שאנחנו אוהבים".

"זה רעיון לא רע", אמר בעלי וגם הגדולים נראו פתאום שמחים ושחר אמר, "נכון, בואו ננסה לשים עלינו מסכה של דאגה אחד לשני, מסכה של שמחה ואכפתיות".
"איך נעשה את זה?", שאלתי.

"ננסה לדאוג אחד לשני", ענה נתי. "ננסה לחשוב מה כל אחד רוצה לעשות בשביל מישהו אחר", הוסיף שחר. "נראה לכולם שאנחנו אוהבים", אמר אוריין וחיבק את כולם אחד אחרי השני. אני קיבלתי גם נשיקה.

ואני הכרזתי, "בשעה הקרובה אנחנו מתחפשים לאהבה, כולם שמים מסכה של דאגה הדדית".

ערב שלם הכנו אחד לשני תה, עוגיות, קראנו ספרים יחד. אוריין, אני ונתי הכנו ממש מסכות אהבה, אבא הביא שמיכות לכולם מהמיטות והדליק סרט שכולנו אוהבים. לא הכל הלך חלק והיו כמה "נפילות" עם ויכוחים ועצבים, אך בסיכומו של הערב נתי ושחר הכינו ארוחת ערב לפי ההזמנות שלנו, אוריין ערך שולחן בצבע סגול כמו שאני אוהבת ולא בירוק כמו שהוא אוהב. בקיצור, חום ודאגה משפחתיים ממש מילאו את הבית, והוא אף פעם לא היה מלא כל כך הרבה צחוק ושמחה כמו שבערב הזה.

החלטנו שנמשיך לנסות להתחפש לאהבה פעם בשבוע, בערב המשפחתי הקבוע שלנו עד שהולכים לשון. ממליצה גם לכם.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך