?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

איך להיזהר מניצול מיני באינטרנט? כך תסבירו נכון לילדים

Orith1011

OrithFinalראיון עם אורית דולב פסיכולוגית חינוכית יישומית, מטפלת משפחתית זוגית מוסמכת, ומרכזת מענה לנוער באתר "דלת פתוחה לנוער".

  • מאת ניב נבון, מנהל תוכן מדור חינוך באתר "הערבות"

עבור אורית דולב, כותרת כמו "צעירה בת 16 ניסתה לשים קץ לחייה לאחר שסרטון אינטימי שלה הופץ ברשת", היא לא עוד ידיעה חדשותית. היא כאב שמפלח את הלב כל פעם מחדש, כמה פעמים ביום!

עשרות רבות של מקרים עוברים דרכה כל שבוע, כמרכזת המענה האינטרנטי באתר "דלת פתוחה לנוער", שבו היא עובדת כבר קרוב לשש שנים. הפניה לאתר אנונימית, גם אורית לא מזדהה בשם. לא מדובר על "נוער במצוקה", במובן הסטיגמטי של הביטוי. אלה הבנים והבנות שלנו שנמצאים במצוקה. הרבה פעמים ללא ידיעתנו.

"תתעוררו, יש לנו כאן בעיה!" מתריעה אורית להורים, "זה שאתם לא בעניינים, או לא שומעים שום דבר מהילדים, זה לא אומר שזה לא קורה".

333

כשאני מבקש לדעת עד כמה אנחנו לא מודעים לצרות של הילדים שלנו, היא שולפת את המקרה הראשון שיושב על ליבה. "ממש עכשיו טיפלתי בנערה בת 13, שהכירה בחור דרך הפייסבוק, ואחרי כמה התכתבויות כלליות וקטנות היא יצאה לפגוש אותו. אחרי ארבעה מפגשים הסתבר שהיא קיימה איתו יחסי מין. הוא אמר לה שהוא אוהב אותה והיא רצתה שיאהב אותה, אז הם קיימו יחסי מין.
עכשיו המשפחה בהלם טוטלי, ילדה בת 13, איך הם לא ידעו? איך הם לא היו ערים? והילדה, איפה הגבולות שלה? ולמה היא מרגישה שלא אוהבים אותה?"
"היא אמרה לך שהיא מרגישה שלא אוהבים אותה?" שאלתי.
"היא אמרה שהיא רוצה שהחבר'ה יאהבו אותה, ובשביל זה היא צריכה שיהיה לה חבר, כדי שיהיה לה חבר היא צריכה למשוך מישהו.
כשהתחלתי בטיפול התברר לי שלא היו שיחות משמעותיות עם הנערה, איך לשמור על עצמה, מה זה מערכות יחסים, איך מפתחים מערכות יחסים, מה יכולים לרצות נערים מתבגרים (בהסתייגות, ישנם הרבה אחרים), ואיך אפשר לפתח יחסים בצורה שהיא ארוכת טווח וכזו ששומרת על גבולות תקינים במערכת יחסים צעירה כל כך.

כשסיפרתי לה שיש זוגות של חברים בגילה, או קצת יותר גדולים, שהם שלוש שנים ביחד והם בכלל עוד לא הגיעו למצב של אינטימיות מאוד רצינית, אז היא הייתה די ב"הלם". היא לא כל כך הבינה איך הם יכולים להיות חברים אם אין בזה את ה"קטע המיני". כלומר, כל תפיסת המציאות שלה וכל המידע שהיא קיבלה, וההשפעה עליה, היו מאוד מאוד חד כיווניים. אף אחד לא דיבר איתה ואמר לה שאפשר אחרת".

אורית, מה אנחנו יכולים לעשות במקרים כאלה? איך מסבירים לילדים להיזהר מניצול מיני באינטרנט?

מה לעשות?

1. ספרו לבני הנוער על מקרים של ניצול מיני ברשת ושוחחו איתם על כך
אני מציעה שההורים יתחילו לשוחח עם הילדים שלהם, שידברו איתם על הרשת ועל סיפורים כמו שסיפרתי עכשיו. כי ילדים לא מתחברים למסר כללי או לסלוגנים. הם לא מבינים, אין להם סבלנות לשבת ולשמוע. אבל כשהם שומעים סיפור על מישהו שבעקבות מקרה כזה או אחר, רצה להתאבד מכיוון שנורא התבייש מהחבר'ה שיצחקו עליו, ועוד בתפוצה עולמית, אז הם יתחילו להקשיב יותר.

לדוגמה אימא יכולה פשוט לומר לבת שלה, "תשמעי אני רוצה לספר לך סיפור, שקראתי באתר "הערבות". את לא צריכה לומר שום דבר, רק תשמעי את הסיפור". וכשהיא מסיימת היא יכולה לשאול אותה: "יש סיכוי שדבר כזה יכול לקרות גם לך? גם בבית שלנו יכול כזה דבר לקרות? האם אצלנו בבית אנחנו יודעים מספיק טוב את הגבול? מה מותר ומה אסור ומה לא כדאי? אם תהיה לך התלבטות מסוימת, תבואי לשאול אותי? את תסמכי עליי שאני אתן לך תשובה טובה?" כל מיני שאלות של התעניינות, שהורים חייבים להתחיל להתעניין במצב של הילדים שלהם.

2. אם הילד רוצה להסתיר משהו, אל תתעלמו, דברו איתו על זה
אם ההורה נכנס לחדר והילד סוגר מהר את האתר, זה כבר אומר שמשהו לא תקין. הילד רוצה להסתיר משהו. אז ההורה צריך לשאול: "למה כשאני נכנס לחדר שלך אתה ממהר לסגור את החלון שהיית בו?" "אני רוצה פרטיות" תהיה התשובה. ההורה צריך להגיב לתשובה לקונית כזו,  "פרטיות זה בסדר, אבל פרטיות זה בשירותים כשהדלת סגורה, בחדר כשאתה הולך לישון והחָבֵרַה שלך אצלך, זה פרטיות. אבל כשאני נכנס לחדר, אתה סוגר את המחשב?! זה ישר מעורר בי חוסר אמון וחשדות. אתה רוצה שאני אסמוך עליך? איך אתה בונה איתי מערכת יחסים של לסמוך ולהאמין אם אתה דבר ראשון מראה לי את ההפך? שאתה לא סומך עליי, איך אני אוכל לסמוך עליך?". אלה שאלות שחייבות להתעורר, אי אפשר להתעלם מהן. 

גם אם יש לילד מחשב בחדר, אין דבר כזה שהוא יושב עם דלת סגורה. "דלת סגורה זה רק אם יש לך חברים בחדר, רק אם יש לך בן זוג או בת זוג בחדר. דלת סגורה זה משהו שיכול להיסגר רק באמת כשצריך את הרגע של הפרטיות הזו. אני מבינה שאתה רוצה ללכת לישון, אתה מתבגר, אתה נוגע בעצמך, אתה רוצה לחלום, לא יודעת מה.... זה אפשרי שהדלת תהיה סגורה. אבל כל עוד אתה חלק מהבית - הדלתות צריכות להיות פתוחות. להראות שאני חלק מהחיים של הבית. אני לא רוצה כאימא, לבוא הביתה לראות את הגב של הילד שלי, אני רוצה ליראות את הפנים שלך, להבחין במצב הרוח שלך, להרגיש אותך, כי לא הייתי חצי יום בקשר איתך. אני רוצה לדעת מה עבר עליך, איך אתה מרגיש ומתמודד, כמה ואם בכלל קל לך או קשה. בקיצור אני רוצה להיות איתך בקשר" (כל הנאמר כלפי האימהות, זהה לחלוטין גם כלפי האבות).

3. שבחו את הנער על כנות ואל "תרדו" לו לחיים על כל טעות
צריך לקחת בחשבון שהילדים מתנסים בחיים, וצריך לתת להם מקום בטוח לעשות בו טעויות. לדוגמה, אם הילד משקר אז לא לבוא ולהגיד לו: "תשמע, אתה שקרן, ואני לא מאמין לך, ובדקתי", אלא באיזשהו מקום לבוא ולהגיד:"יש לי תחושה מאוד לא טובה עם המידע שנתת לי כרגע, אני לא הולך לבדוק אותו, אבל אני מאוד מקווה שהמידע הזה אמין ואני יכול לסמוך עליו". אתה מאפשר לילד להבין שאתה לא טמבל ושהוא לא עבד עליך, אלא שיש לך את הידיעות שלך, אבל מצד שני אתה לא כועס עליו, אתה רק אומר לו את זה בצורה כזאת שידע שהדברים נראים לך לא תקינים.

ואז כשהוא כן עושה דברים תקינים ומתנהג בכנות, אז חשוב לשבח אותו: "איזה יופי, כל הכבוד על זה שהיית כן איתי, כל הכבוד שנפתחת אליי ואמרת לי את האמת שלך. גם אם עשית משהו לא בסדר, עדיין זאת האמת שלך ואני מעריך מאוד את זה שאתה אדם ישר ושאני יכול לסמוך עליך". כלומר להבליט את החלק שהוא עשה נכון ודיבר אמת, לעומת לרדת לו לחיים ולהקטין אותו. זה גורם לו להרגיש שאין לו מקום בטוח לעשות את הטעויות שלו, שלא לגמרי יסלחו לו על הטעויות שהוא עושה. ו"אם לא יסלחו לי, אז מה אכפת לי כבר לעשות עוד טעות ועוד טעות, אם ממילא יענישו אותי, אז ממילא אני כבר יודע מראש שאני אבוד. מה אכפת לי להתאמץ, להיות בסדר או לא בסדר".

4. בנו אמון - שתפו את הילדים במה שעובר עליכם ביומיום
אחד הדברים שמאוד חשוב שיקרו, זה שהורים ישתפו את הילדים במה שעובר עליהם במשך היום. "אוי, הבוס שלי היום ירד לי לחיים, ורצה ממני עוד דבר, ועוד דבר, ולא בדיוק ידעתי איך להגיב, לא ידעתי מה לעשות, ולא ידעתי איך לענות לו. והוא דיבר אליי לא יפה ליד המכרים, ומאוד נעלבתי". לשתף אותם בכל מיני חוויות שאנחנו חווים ברמת היום יום.

להראות להם שאנחנו פתוחים כלפיהם, ושזה בסדר לספר שגם לאימא ולאבא שלך, שהן דמויות מופת, לפחות בתפיסה של ההורים, ועד גיל מסוים גם בתפיסה של הילדים יש בעיות וקשיים וגם עליהם ללמד את עצמם כיצד להתגבר ולראות מה עבד נכון בתגובה שלי ומה עלי לשפר. ככה הילדים לומדים מאיתנו דברים נכונים וכיצד לתקן את השגיאות שאנחנו עושים מול גורמים שהם לא הילדים שלנו, אבל סמכותיות עבורנו. אז גם כאשר להם קורים כל מיני מצבים לא נעימים ולא נוחים הם יוכלו להשתמש או להתנסות במה שההורים שלהם סיפורו להם שעבד או לא עבד טוב.

מה לא לעשות?

1. אל תשאלו שאלות ישירות מידי, ואל "תדעו" יותר מדי
לא לשאול שאלות ישירות מדי: "יש לך חברה? אתה מעשן?", אלא לשאול שאלה שהיא ברמה חברתית כללית: "בחבר'ה שלך יש כאלה שיש להם בנות זוג? מה דעתך על בת זוג? אתה תרצה שתהיה לך? אם תהיה לך בת זוג אתה תביא אותה הביתה? אנחנו נשמח לפגוש אותה?" כל מיני שאלות שהם לא באופן ישיר אלא באופן די כללי. אותו דבר לגבי עישון. לא לבוא ולהגיד: "מה, אתה מעשן?", אלא לבוא ולהגיד: "אוף, מהבגדים שלך עולה ריח של סיגריות, בטח היית בין הרבה חבר'ה מעשנים. אני מאוד מקווה שאתה שומר על עצמך ואתה יודע שאנחנו בבית שלנו שומרים על הבריאות ולא מעשנים, זה מאוד מאוד מזיק". לא להיות יותר מדי יודע, להשאיר איזשהו מקום לטעויות, לְסַפֶק. להשאיר מקום לילד לדעת שהוא עשה טעות והוא יכול להתיישר גם בלי שהוא יחטוף נזיפה.

2. אל תכנסו לפאניקה – גם את הדבר הגרוע ביותר אפשר לתקן
אחד הדברים שהם מאוד מאוד בעיתיים זה הבהלה והפאניקה שההורים נכנסים אליהם. אם באה הנערה ואומרת: "אימא, אני חושבת שאני בהריון, אוי אוי אוי..." או דברים קיצוניים הדומים לאלה  הרבה פעמים, האימא נכנסת להיסטריה, במקום להגיד לנערה: "תירגעי, בואי נבדוק את זה. אני בכלל לא ידעתי שאת מקיימת יחסי מין, אני מצטערת שלא שיתפת אותי קודם, אבל בואי נראה מה אנחנו יכולות לעשות עכשיו". להוריד את טון הדיבור. להרגיע את המצב. להראות שיש מבוגר שיכול לעזור ושאפשר לסמוך עליו, שהוא לא יכנס לאותם חרדות שהנער/ה נמצאים בהם, להקרין לו בטחון שכל דבר אפשר לתקן גם את הדבר הגרוע ביותר. גם אם הנערה בת 13 שכבה עם מישהו, איננו יכולים להחזיר את הגלגל אחורה, אבל אנחנו יכולים לתקן את מערכות היחסים בינינו, וללמד אותה מה זו מערכות יחסים בכלל, מהי מערכת יחסים תקינה ומתי כן אפשר להיכנס למצבים של התקדמות בקשר וקיום יחסי מין.

3. אם קרה ניצול מיני כלפי הילד, אל תאשימו אותו, היו אמפתיים
לדוגמה אם מופץ סרטון או תמונה פוגענית של הבת, לא לבוא ולהגיד: "אמרתי לך. איזה חסרת אחריות את, ואת אף פעם לא מקשיבה לי, ואי אפשר לסמוך עלייך". לא להאשים אותה. גם ככה הביטחון העצמי שלה עכשיו נמוך, אז בטח לא להקטין אותה עוד יותר. לא להיות במקום מתנשא, אלא להיות במקום אמפתי שמבין: "בטח נורא קשה לך. אם את תלכי ברחוב ותפגשי את החבר'ה שלך, מה יכול לעבור עלייך? אני לא מתארת לעצמי איזה צער וכאב עובר עלייך". הרבה פעמים כשבאים ממקום אמפתי, הילד נפתח ומספר יותר. ואם אנחנו בצד השני, ואנחנו עם אצבע מאשימה, ונו נו נו, אז הם יעשו בדיוק ההפך. הם לא יסמכו עלינו וילכו לסמוך על החבר'ה.

לסיום אורית, לא מזמן פורסם סקר מטעם המועצה לשלום הילד, שבו 78% מההורים אומרים שצריך להגביל גלישה חופשית של ילדים באינטרנט. מה דעתך על זה?
איך נאכוף את זה? מה ההגבלה תעזור? זה לא רלוונטי בכלל. מה שצריך לעשות, זה להפסיק לפחד מהאינטרנט ולהתחיל לחנך אותם בדרך שמתאימה לבני נוער, ולא בדרך שמתאימה למבוגרים ללמד בני נוער. צריך ללמד אותם את הנקודות החיוביות והאיכותיות של קשר ברשת ושל קבלת מידע ושימוש בו. והעיקר, ההורים חייבים ללמוד איך לדבר עם הילדים שלהם ומה לשאול אותם, ואיך לא ליצור להם אנטגוניזם דרך השאלות ששאלו, צריך להמציא להם קורס כזה.
אורית, אני רוצה להודות לך בשם ההורים והנוער על העצות הנפלאות! נשתדל ליישם.


לאן לפנות במידת הצורך?

דלת פתוח לנוער איתכם: www.opendoor.org.il
נוער בסיכון:  www.sahar.org.il
נוער בסיכון:  www.elem.org.il
מענה רפואי מקצועי לכל שאלה בכל תחום: www.doctors.co.il

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך