?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

גולשים לעתיד של תקווה!

דווקא המצב המאיים שבו אנחנו ובעיקר הילדים שלנו חשופים אליו באינטרנט, מהווה מקפצה לשדרוג חברתי, שבו נחיה בהכרח מתוך התחשבות הדדית

 

 

shutterstock 790798721

 

 

מעניין לראות שדווקא בישראל מציינים את יום האינטרנט הבטוח ואת יום המשפחה בהפרש של ימים ספורים בלבד. כי כשלוקחים את שתי התופעות הללו, אינטרנט ומשפחה, ובוחנים את הקשר ביניהן ואת התרומה שלהן זו לזו, מדהים לראות איפה התחלנו ולאן הגענו... במיוחד בכל הנוגע לילדים שלנו.


התחלנו בכלל מ"השבט", בימים בהם ישבנו גברים, נשים, זקנים וטף בחיק המשפחה החם, ליד המדורה, אוכלים איזה צלי ומסתכלים על ילדינו המאושרים. למה מאושרים? משום שהדאגות היחידות שלהם אז היו ללמוד מאבא איך משיגים את הצלי הבא, ומאימא איך לצלות אותו, ובין לבין לשחק יחד. הרי לכם מתכון לחיים פשוטים של ביטחון וקירבה.

אבל, אפילו את הילדים זה התחיל לשעמם, ומאז התפתחנו. עברו להם כמה אלפי שנים ואת מדורת השבט החליפה הטלוויזיה. הבעיה היא שמהרגע שהתחלנו לבהות במסך הקטן שמולנו, הפסקנו להביט אחד לשני בעיניים. הקשר החם שהיה בינינו פינה את מקומו לתכניות טלוויזיה ממכרות.

האינטרנט – ידידו הטוב של האדם

זו הייתה רק שאלה של זמן עד שיופיע השילוב המושלם בין מסך לבין האפשרות ליצור ולקיים קשר בין אנשים. ואכן, יום בהיר אחד, נכנס לחיינו שחקן מרכזי חדש ומשוכלל שנקרא "אינטרנט" – רשת הקשר העולמית. האינטרנט העניק לנו יכולות שבעבר אפילו מלכים לא יכלו לדמיין שיהיו להם, האינטרנט אפשר לנו להתחבר ולהתקשר עם מי שנרצה (וגם עם מי שלא...) ברחבי העולם, מעל זמן תנועה ומקום.


כיום האינטרנט, הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, ודאי שיותר מבני משפחתו. לכן אין להתפלא שנער ממוצע מבלה 44 שעות בשבוע מול המחשב או הטלוויזיה, ורק חצי שעה בשיחה עם אביו (כך קובע הפסיכולוג הידוע פיליפ זימבארדו) והמעניין ביותר הוא שזה קורה החל מגיל מוקדם, מאד מוקדם... מסך כל אוכלוסיית הגולשים  הצעירים, כשליש מהילדים עד גיל 9, מחצית מהילדים בגילאי 12-10 ושני שלישים מהילדים בגילאי 14-12 מחוברים לרשת הפייסבוק, כך על פי מחקר שערכה הכנסת.


הנתונים האלו מעלים מספר תהיות לא פשוטות לגבי ילדינו התמימים (או שמא כבר לא כל-כך בעידן האינטרנט), שאלות כמו אילו דוגמאות מקבלים הילדים, אילו מודלים ערכיים נהוגים במחוזות הוירטואליים ומי מסביר להם שם על ההבדל הדק בין טוב לרע? וזה עוד לפני שאלות קצת יותר נוקבות כמו ממי, אם בכלל, הם מקבלים חום, אהבה והכוונה לחיים?

האינטרנט כְּמַרְאָה

האמת שדי מבהיל לגלות עד כמה חמור וקשה המצב: הצקות וחרמות וירטואליים משפילים, פרסום תמונות אינטימיות המשולות לאונס לעיני כל, ילדים שצופים בעשרות סרטוני פורנוגרפיה בשבוע, הורגים ואונסים את מי שרק אפשר בתור דמויות וירטואליות במשחקים הזויים, או לחילופין פוגשים פדופילים אמיתיים ברחבי הרשת. ילדות שלומדות מגיל 6 שהתנאי להיות מקובלת בכיתה, הוא להתנהג כאובייקט מיני. הכל שם כל-כך פרוץ וחסר גבולות מצד אחד, אבל כל כך מחובר ומקושר מהצד השני.


כך יוצא שהאינטרנט, שנוצר מלכתחילה כאמצעי ליצירת קשרים בלתי אמצעיים והתרגשויות, מציב בפני ילדינו מַרְאָה לקשרים המקולקלים בינינו, בני האדם. במילים אחרות, באנו למצוא קשר ומצאנו פלונטר. באנו למצוא חום ומצאנו קור, ציניות וטוק-בקיסטים בעלי לשון קלה ונבזית.

אינטרנט בטוח מתחיל בקשרים בינינו

אז מה עושים? במצב הנוכחי לא יעזרו כל מיני הגבלות על הרשת כפי שעושים בכמה מדינות בעולם, כי הבעיה היא לא באמצעי שנקרא "אינטרנט", אלא בשימוש בו. השינוי יכול להגיע רק  על ידי חינוך מחדש לכולם, מבוגרים וילדים, ודוגמאות ליחס מתחשב בינינו. כך שההגבלה על שימוש פוגעני באפשרויות שהאינטרנט פותח לנו, תבוא מרצון ולא מבחוץ בכפייה..

האינטרנט הוא כלי, ויש אין סוף אפשרויות להשתמש בו כדי לקיים בינינו קשר מפרה ופורה, צריך רק להתחיל לחשוב יחד לכיוון. תארו לעצמכם למשל אם הסלבריטאים היו מתגייסים לקמפיין וירטואלי, כמו לפני מופע התרמה גדול, או כמו לפני הבחירות, לקידום ערכים של אכפתיות וחיבור חיובי בפייסבוק. גם תחרויות של סרטונים על מעשים טובים בביצוע הנוער, יכולות להכניס רוח חדשה. או אילו היינו נותנים בבתי הספר לילדינו להפיק תוכנית אינטרנטית מיוחדת שהייתה מקשרת בין מספר בתי ספר בארץ ואפילו בעולם.


קיים כאן סיכוי ממשי, שדווקא הקשר המקולקל שהאינטרנט מגלה לנו, במיוחד דרך ילדינו,  עשויי להוליד יותר משמץ של תקווה, אם נשכיל להרים סוף-סוף את הראש (מהסמרטפון), להסתכל שוב זה לזה בעיניים, ולשאול את עצמנו מה באמת אנחנו רוצים עבורנו ועבור ילדינו, איזה עולם אנחנו מבקשים ליצור, ויותר חשוב, אילו סוגים של קשרים בין אנשים אנחנו רוצים שיתקיימו בעולם הזה. לא מדובר כאן על מוסר, כי הפעם, בשונה מבעבר, האינטרנט משקף לנו את האיום הממשי שבצורת התנהלותנו, במציאות הוירטואלית, כמו גם במציאות ממש.


אז בואו נדליק בינינו "מדורה חדשה", נחליט ביחד לאן פנינו מועדות, מה אנחנו מסכימים שיתקיים בינינו, ומה לא, ונגלוש יחד לעתיד של תקווה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך