מאמרים וטורים

כי האדם עץ השדה

לקראת ט"ו בשבט הלכנו לשתול עץ ולמדנו שיעור לחיים

• מאת: טניה בר 

השנה בט"ו בשבט החליטה נבחרת הבנים שלי לא רק לאכול פירות יבשים אלא גם לצאת לשתול עץ ביחד. יום שישי בצהרים נכנסנו לאוטו ונסענו למשתלה הקרובה, קנינו שתיל של עץ זית ודשנים, הכנו דלי ואת חפירה, וקבענו לקום למחרת מוקדם בבוקר כדי ללכת לפארק השכונתי מול הים בקצה הצפוני של אשקלון.

הילדים מאוד התרגשו מהפעילות הצפויה. בארוחת ערב ביום שישי הדיבורים סבבו בעיקר על מה נעשה, איך ולמה. "אימא, האדם דומה לעץ?" שאל אותי אוריין הקטן. "המורה אמרה היום שאדם הוא עץ השדה ושהוא ממש דומה לעץ, זה נכון?"

"זה נכון", עניתי, "ואחרי השתילה מחר, אני בטוחה שתבין גם למה. אז מחר נגלה יחד את התשובה".

שמונה בבוקר יום שבת אנחנו כבר צועדים לכיוון הפארק. "אימא איפה נשתול?"

"בואו נחשוב... לְמָה העץ זקוק כדי לגדול?"

"לשמש", אמר נתי האמצעי בנימה של איש חשוב, "במשתלה אמרו שעץ הזית זקוק לשמש לפחות חצי יום".

"הנה, אימא, שם בגבעה יש הרבה שמש, כי אין עצים שעושים צל", אמר בשמחה אוריין, גאה בגילוי שלו.

"בואו נראה", עניתי והתחלנו ללכת לכיוון הגבעה.

שחר הגדול הוציא את האת והחל לחפור, הקרקע שהתגלתה הייתה חולית. "לְמָה עוד זקוק העץ כדי לגדול ולצמוח?" שאלתי. "לקרקע פורייה!" צעקו כמעט בו זמנית הגדולים. "אימא זה חול, לא נראה לי שהאדמה הזו טובה".

"מה עושים?" שאל באכזבה הקטנצ'יק.

"אימא, אימא, תראי", שבר את השקט נתי, "יש שם שיחים ירוקים מאוד, אולי שם הקרקע טובה והשיחים לא גבוהים מידי כך שהם ישאירו מספיק שמש לשתיל שלנו".

כרבע שעה לאחר מכן ישבנו על הדשא ליד השתיל, לאחר שחפרנו, שתלנו, זיבלנו והשקנו.

"אז עכשיו אחרי המחקר שעשינו, מי יכול לומר במה האדם דומה לעץ?", שאלתי. "האם גם אנחנו צריכים לבחור את הקרקע שבה אנחנו רוצים "לשתול" את עצמנו?"

"אני, אני אסביר", קפץ שחר שעניין הבחירה בסביבה לא היה לו זר. "זה כמו שאני רוצה להיות ספורטאי אז אני בוחר להסתובב עם חברים ספורטאים, רואה ערוץ הספורט, מבקש לקנות לי מכשירי ספורט וכל זה עוזר לי להגיע למטרה שאני רוצה להשיג, נכון אימא?"

"נכון. כמו עץ שזקוק לשמש חמימה וקרקע פורייה כך גם אנחנו, בני האדם, צריכים לשתול את עצמינו בקרקע, בסביבה טובה ומטפחת שתעזור לנו להצמיח בעתיד פירות, להגיע למטרות שאנחנו רוצים להשיג".

"ומה עכשיו אימא?! סיימנו? מעכשיו העץ יגדל לבד?" שאל אוריין.

"לללללא", ענה שחר, "כדי שהעץ יגדל צריך להמשיך לטפל בו, להשקות אותו מדי פעם, לנכש עשבים מסביבו ולדשן את הקרקע".

"נכון", הסכמתי, "גם לאחר שבחרנו בסביבה עלינו כל הזמן להשקיע בה, לדאוג ולשפר אותה".

"וככה גם אדם צריך להשקיע בסביבה שלו", הוספתי.

"אז אימא, אם אני רוצה לגדול ילד אוהב, אני צריך שהסביבה שלי תהיה אוהבת כל הזמן? אני צריך לראות סרטים בהם כולם חברים ועוזרים אחד לשני, אני צריך לשחק במשחקים בהם כולם משתפים פעולה וגם לקרוא ספרים כאלה?! ואני צריך לבחור חברים טובים שאוהבים שמשחקים ביחד במשחקים של חיבור ולא מתחרים אחד בשני, ולדאוג לחברים האלה כל הזמן?!"

"נכון מאוד!" עניתי והרגשתי איך הסיפוק ממלא אותי. "רוצים לחזור הביתה לאכול פירות יבשים?"

"כככן!" הם ענו בהתלהבות.

השלישייה רצה קדימה ואני המשכתי לשבת על הדשא מסתכלת על שלושת הדמויות המחובקות המתרחקות, ליבי התמלא בשלווה ודמעות האושר זלגו על פני. הנטיעה הזו לימדה אותם את השיעור החשוב בחיים - הסביבה היא הכלי להשגת מטרותיהם בחיים. עכשיו אני בטוחה שהם ישימו לב מאיזו סביבה הם מושפעים, ויבחרו נכון בחיים.