מאמרים וטורים

מה לעשות כשהנוער בוחר חברים גרועים להסתובב איתם?

• מאת: ניב נבון, ראש מדור חינוך אתר "הערבות"

זוכרים שכשהיינו בגיל ההתבגרות היה לנו חבר או חברה שההורים שלנו לא הבינו מה אנחנו עושים איתם? אני זוכר. קראו לו רועי, מושבניק במקור. בגיל 14 ההורים שלו קנו לו אופנוע. אצלם זה נורמלי. גם לעשן זה רגיל. בעיקר סיגריות אבל לא רק. הסתובבתי איתו בערך מהשנייה הראשונה שחזרתי מבית ספר ועד דקה לפני שהלכתי לישון.

זוכרים איך הרגשנו כלפי ההורים שלנו אז? ההורים שלי לא ידעו איפה לקבור את עצמם מרוב דאגה. אני זוכר שיכולתי לקרוא את המחשבות שלהם: "שהילד שלנו (מנהל בית ספר ומורה), יסתובב עם כזה פושטק... מה אם הוא יתחיל לעשן (באמת התחלתי), מה אם הוא פתאום ירצה קעקוע ("על גופתי המתה" כדברי אימא), פירסינג (עשיתי רק בצבא) ומי יודע מה?!" אווווף... לא יכולתי לסבול את זה.

לא הבנתי מה הביג דיל?! מה?! הם לא סומכים עלי?!

נשמע מוכר?

אז למה אנחנו עושים הקרנה חוזרת של הסרט הזה לילדים שלנו?

משהו לא עובד בגישה הישירה הזאת של להגיד לילדים מה לעשות. "אתה חייב להפסיק להפריע. את מוכרחה להשתפר בציונים. זאת הפעם האחרונה שאני רואה אותך מסתובב עם החבורה הזאת".

זה לא עובד וזה לא עבד. כי כמה שלא נגיד להם, הם מתנהגים בעיקר כמו החברים שלהם. למשל מתלבשים במכנסיים גדולים עם הרבה כיסים, תחתוני בוקסר חשופים וכובע מצחייה הפוך. בפייסבוק הם לומדים בקלות ללחוץ יחד עם כוווולם לייק על קבוצת חרם שמכריזה "גם אני שונא את...", בטלוויזיה הם סופגים שבשביל להיות מקובלת צריך להיות "פתוחה להכול, אני, שלישייה עשיתי כבר בכיתה י"ב..."(ציטוט מה"שועלים"), בGTA (משחק מחשב) הם נכנסים לדמות העבריין ויורים עם 50 סוגי נשק שונים באנשים שנראים כמעט אמיתיים... את השאר אני מזמין אתכם להמשיך בעצמכם. פשוט לקחת דף ועט ולעקוב במשך יום אחרי כל הדוגמאות שהילדים שלכם נחשפים אליהן.

זאת הסביבה שבנינו להם. ועד שלא נבנה אותה אחרת הנוער לא ישתנה. אני מבין שזה קשה, אני מבין שזה לא פשוט, אבל אנחנו לא נברח מזה. נדרש כאן טיפול שורש. אי אפשר להמשיך לכבות שריפות בעוד כמה טיפים להורים. מי אם לא אנחנו ידרוש את טובתם?! מתי אם לא עכשיו נעלה להכרה של כולם את הד-ח-י-פ-ו-ת במערכת ערכים חדשה. לכן אני כותב כאן.

אני גם בטוח שזה אפשרי. ורואה את זה קורה יום יום כשאני הולך להדריך נוער כנציג של "תנועת הערבות". הם מדברים ביניהם במעגלים (כדאי לצפות) על העניינים שמטרידים אותם ונעשים רגישים יותר, מודעים לעוצמה של הסביבה עליהם.

פעם אחת צפינו יחד בסרטון על כוחה של הקבוצה. הם היו ה-מ-ו-מ-י-ם מהתלות של היחיד באחרים.

צפו: מה יעשה אדם כשפורצת שריפה בחדר אבל אף אחד לא מתפנה?

בדיון סוער אחרי הצפייה ביררנו האם גם אנחנו מצייתים לחוקי החברה בכזאת כניעה. רובנו הסכמנו (למרות הצער) שכן... החל מדברים פשוטים כמו בחירת תכנית טלוויזיה "כי כולם צופים", ועד פריצה לחנויות סתם כי מצ'עמם. החבר'ה סיפרו גם על שתייה מופרזת והשתתפות בקטטות המוניות רק בגלל שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

"ואיך אפשר להשתמש בתלות הזאת לטובה?" שאלתי בסבב השני. רשמתי את הדברים שהם אמרו ובהרבה תקווה וגאווה, אני מביא אותם פה: "אני חושבת שכל אחד צריך להתחיל בעצמו. לראות איך הוא משנה את היחס שלו לאנשים, וככה ניצור חבורה חדשה של אנשים שאכפת להם", "בוא נוריד את המסכות. חלאס כל הזמן עם ה-להוכיח להוכיח להוכיח את עצמך. שיאהבו אותך איך שאתה", "נראה לי שאנחנו צריכים לשים לב לדברים הטובים ולא רק לרעים, גם באנשים שקשה להתחבר איתם. וגם שנרגיש באמת חופשיים ללכת לבית ספר ולא לפי כל המותגים". "שכל אחד ינסה להיכנס לנעליים של השני וינסה להרגיש איך הוא היה מרגיש אם עכשיו הוא היה במצב שלו".

בקיצור "שנסתכל אחד לשני בעיניים ונהיה ביחד, תאמין לי זה יהיה פי אלף יותר טוב".